בושה

“אני חושבת שרבים מהאנשים חיים את כל חייהם באימה ובספק ובבזיון.”

“חרטה באה בארבעה גוונים הפועלים יחד כדי לעצב את חיינו. ראשית, אנו מתחרטים על החיים שחיינו, על ההחלטות שקיבלנו, על המילים שאמרנו בכעס, ועל נשיאת הבושה שנולדה מן ההתנסות בכישלונות כואבים בעבודה ובאהבה. שנית, אנו מתחרטים על החיים שלא חיינו, על ההזדמנויות שהוחמצו, על ההרפתקאות שנדחו ללא הגבלת זמן, ועל הכישלון להפוך למישהו אחר מלבד מי שאנו כעת. הסופרת האמריקאית שאנון ל. אלדר אמרה: אחת החרטות הגדולות ביותר בחיים היא להיות מה שאחרים היו רוצים שתהיה, במקום להיות עצמך. שלישית, אנו מתחרטים על כך שחלקים מחיינו כבר תמו; אנו נאחזים ברגשות נוסטלגיים כלפי העבר. כשהיינו צעירים ומאושרים, הכול היה חדש, ועדיין לא נתקלנו בקושי. ככל שאנו מתבגרים ונקלעים לנסיגות כואבות, אנו חווים התפכחות ואיננו יכולים עוד לדמיין עתיד שמח. רביעית, אנו חווים מרירות משום שהעולם לא התברר כפי שקיווינו או ציפינו שיהיה.”

“ברגע שאתה צריך לגייס אנשים כדי להשמיץ אדם אחר, כדי לשכנע מישהו בערכך, זה היום שבו אתה מבזה את ילדיך, את הוריך ואת אלוהיך. אם מישהו לא רואה את ערכך, הבעיה היא בו, לא באנשים שמחוץ למערכת היחסים שלך.”

“הוא הצביע על הכסף, ואמר: אהבתו היא שורש כל הרע. שם הוא מונח, המפתה הקדום, אדום מחדש מבושת נצחונו האחרון — קלונו של כוהן אלוהים ושני עוזריו הצעירים והעלובים בפשע. אילו רק יכול היה לדבר, נקווה שיוכרח להודות כי מכל כיבושיו היה זה השפל והמעורר רחמים ביותר.”

“לעולם אל תפחד לנסות. הזווית היחידה שממנה אתה יכול להתקרב אל ההצלחה היא באמצעות "זווית הניסיון". ייתכן שתיכשל אם תנסה, אך בושה לך אם לא תנסה כלל. אם תיכשל... קום ונסה שוב ושוב!”

“היה קל לחלק כשהכסף היה מספיק, אפילו רק מספיק כדי לכסות את הצורך. אך כשלא היה מספיק? אז נכנסה הכוח; עשה הכוח צדק; הכוח והכלי שלו, האלימות, והאליטה הנאמנה ביותר שלה – העין הנסוגת.”

“באשר להרעלה על ידי ספר, אין דבר כזה. לאמנות אין כל השפעה על המעשה. היא מבטלת את הרצון לפעול. היא עקרה להפליא. הספרים שהעולם מכנה בלתי מוסריים הם ספרים המראים לעולם את חרפתו שלו.”

“בושה היא מבוכה המוכפלת כנגד עצמה עד שהיא מתה תחת משקלה שלה ואנחנו עמה. סליחה היא חירות המוכפלת כנגד הצלב עד שהיא עפה תחת שחרורה שלה ואנחנו עמה.”

“אבל בתחילה, בתחילת הדברים, מה סבלות קשות עברתי במאבק הזה! לא חשבתי שזה קורה גם לאנשים אחרים, וכל חיי הסתירתי את העובדה הזאת על עצמי כסוד. בושתי (אולי גם עכשיו, אולי עדיין בושת) עד שהגעתי למצב של נהנה מסוג של נהנה סודי, בלתי ראוי, בשוב לביתי לקרן שלי בלילות פטרוגרד בלתי נושמים, מודע בחדות שביום ההוא ביצעתי פעולה נבלה שוב, שמה שנעשה לא ניתן היה להפוך, ומאכלס את עצמי, אוכל את עצמי פנימה, עד שבסופו של דבר מרירות זו התהפכה לניחוח של חרפה נבלה, של עונג נבלה, ואז — אפילו לעונג ממשי! כן, לעונג ממשי! אני דורש זאת. דיברתי על זה כי תמיד רוצה לדעת בפועל אם אנשים אחרים חשים עונג כזה? אני מסביר: העונג היה בדיוק מההכרה המוגזמת של התנכרות עצמית; היה זה מהרגשתי שא”

“בהבנתי, האובדנות אינה באמת רצון שיתחיל קץ לחיים. מה אז? זה הדרך היחידה שבה אדם חסר כוח יכול למצוא כדי להסיט את כל האחרים מהבהבות של בושתו. הרצון אינו להמות, אלא להסתתר.”

“הם לימדו את הנשים שהבית הוא בושה, ובכך הם פירקו בהצלחה אומות. במקום שזה יהיה הכבוד הגדול ביותר לבנות משפחה, זה הפך למושא ללעג. ובכך שהפכו זאת לכזה, הם פירקו בהצלחה אומות. הם לימדו את הגברים שנאמנות היא רק אפשרות, ובכך הם הרסו בהצלחה אומות. במקום שזה יהיה הגאווה הגדולה ביותר לאהוב אישה אחת, זה הפך לבדיחה, הערת אגב משעשעת. ובכך שהפכו זאת לכזה, הם הרעילו בהצלחה אומות. הבית שלך הוא האטום שלך, התא שלך, הגנום שלך. האהבה שלך היא הכבוד שלך, המילה שלך, האמת שלך. אתם תוהים מדוע אנו חיים באומות מפורקות, אתם שואלים זה את זה מדוע אתם חיים על סיבים קרועים, על קרקע סדוקה, ובכל זאת אתם ממשיכים להקשיב למה שהם אומרים לכם. הצבתם בושה במקום שבו צריך היה להיות כיסא מלכות, הצבתם בדיחה במקום שבו צריך היה להיות כתר. הצלחתם להרוס את האומות שלכם.”

“אלוהים היה עד לכל מה שנעשה לך. אלה שאוהבים את אלוהים יחושו בושה על מה שעשו. אלה שאינם אוהבים את אלוהים... אינם מכירים את אלוהים או שיש להם מושג של חרטה או סליחה.”

“הרג את ההאשמות ותכניס את הבושות שלך ללהבות בוערות. חפש פתרונות, לא בעיות!”

“הטעות שעשה תשעים ותשעה אחוזים מן האנושות, עד כמה שפטס יכול היה לראות, הייתה להתבייש במה שהם היו; לשקר לגביו, לנסות להיות מישהו אחר.”

“מה אתה רואה כמעשה האנושי ביותר? לחוס על מישהו מבושה.”

“הצלחתם בגמילת השירותים היא הדבר האחרון ממש שכמה מבוגרים עשו, ושגרם להוריהם להיות גאים בהם.”

“כל דבר גדול יזכה להערכה רק אם תינתן לי ההזדמנות לחוש את היעדרו, או לחוות את היפוכו. רק אז אוכל אפילו להתחיל להבין את הודו ולהוקיר אותו כפי שהייתי צריך לעשות מלכתחילה.”

“הבושה והמפלה של חברה חומרנית מודרנית הן חוסר יכולתה להוקיר, לדאוג ל, להעריץ, לאהוב, לחבב, להעריך, להוקיר יראה, לכבד, לתמוך, לרומם, להגן, לחסום, להגן, לשמור ולהוקיר ולאהוב את ילדיה. אני משבחת את כל התרבויות בעולם הזה, שבאופן טבעי נושאות ומבטאות בפועל את האינסטינקטים הללו. אם אומה או אם אוכלוסייה של אנשים נכשלת בהכרה בערך המופלא ובייחוד של חיי ילדיה, והיא פגומה עד כדי כך שאיבדה את היכולת לבטא ולפעול על פי אינסטינקטים אלה, אז אין דבר שיכול להציל את אותה אומה או את אותם אנשים. שגשוגו של עם אינו נמדד בבנקים, בשווקים הפיננסיים, בכלכלה, ומותה של האנושיות שלו ניכר לא דרך אובדן החיים אלא דרך אובדן האהבה לילדיו.”

“כמובן, ההורים של כולם מביכים. זה חלק מהעניין. טבע ההורים הוא להביך רק מעצם קיומם, כשם שטבעם של ילדים בגיל מסוים הוא להתכווץ מבושה, מבוכה ומבוכה עמוקה אם הוריהם רק ידברו אליהם ברחוב.”

“לאמנות אין השפעה על פעולה. היא משמידה את הרצון לפעול. היא סטרילית לחלוטין. הספרים שהעולם קורא להם בלתי מוסריים הם ספרים שמציגים לעולם את הבושה שלו.”