“אבל בתחילה, בתחילת הדברים, מה סבלות קשות עברתי במאבק הזה! לא חשבתי שזה קורה גם לאנשים אחרים, וכל חיי הסתירתי את העובדה הזאת על עצמי כסוד. בושתי (אולי גם עכשיו, אולי עדיין בושת) עד שהגעתי למצב של נהנה מסוג של נהנה סודי, בלתי ראוי, בשוב לביתי לקרן שלי בלילות פטרוגרד בלתי נושמים, מודע בחדות שביום ההוא ביצעתי פעולה נבלה שוב, שמה שנעשה לא ניתן היה להפוך, ומאכלס את עצמי, אוכל את עצמי פנימה, עד שבסופו של דבר מרירות זו התהפכה לניחוח של חרפה נבלה, של עונג נבלה, ואז — אפילו לעונג ממשי! כן, לעונג ממשי! אני דורש זאת. דיברתי על זה כי תמיד רוצה לדעת בפועל אם אנשים אחרים חשים עונג כזה? אני מסביר: העונג היה בדיוק מההכרה המוגזמת של התנכרות עצמית; היה זה מהרגשתי שא”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←