הקלה

“אני רוצה, אמרה בסופו של דבר, 'תחת תנאי אחד'." התיישבתי, ומתחתי שזה לא יהיה משהו מופלג. "מה?" "אתה חייב להבטיח לי שלא תאהב אותי." הייתי יודע שהיא צוחקת עליי מהאופן שבו היא צחקה, ולא יכולתי למנוע את עצמי מנשימה של הנחה. פעמים רבות, הודה, למרות הכל, למייקי היה חוש הומור לא פחות טוב. חייכתי והבטחתי לה.”

“לבית העתיד של דיסני הייתה הפשטות הנקייה שזכתה להערכה בשנות החמישים כהקלה מעשורים של טלאים מרופטים, אילתורים מאולתרים, ואילוצי-סדר מבולגנים שנגרמו בידי השפל והמלחמה.”

“בכי משחרר לחץ על הנשמה.”

“כשדחקתי את הנייר הנייר אל פניי, אמר בק: "אני יכול לספר לך משהו? יש לך הרבה תיבות ריקות בראש, סאם." התבוננתי בו, מבולבלת. גם זה היה מושג מוזר מספיק כדי להחזיק את תשומת לבי. "יש לך הרבה תיבות ריקות שם, ואתה יכול להכניס דברים לתוכן," נתן לי בק נייר נייר נוסף לצד השני של פניי. האמון בי של בק באותה נקודה לא היה מלא עדיין; אני זוכרת שדמייתי שהוא מצחיק מאוד, ואני לא מבינה. קולי נשמעה חושדת, אפילו בעיניי. "מה סוגי דברים?" "דברים עצובים," אמר בק. "יש לך הרבה דברים עצובים בראש?" "לא," אמרתי. בק דחס את שפתיו התחתונות והרפה אותן בהדרגה. "אני כן." זה היה מכה. לא שאלתי שאלות, אבל נטיתי אליו. "ואלה הדברים האלה יגרמו לי לבכות," המשיך בק. "הם גרמו לי לבכות כל היום." א”

“פני רוב נשים אמריקאיות מעל גיל שלושים הם מפות גאוגרפיות של אי-שביעות רצון מוכערת ומבולבלת”

“למה אתה מרגיש כל כך חסר אונים? לך לבלות שעה עם נמלים. כל אחד מאותם כתמים שחורים שאתה רואה הוא חיים. חיים שלמים שאפשר להציל, לקחת או להשפיע עליהם בדרך כלשהי. יש לך הכוח לשפר כל כך הרבה חיים. זה בתוכך. אל תאבד את זה מעיניך.”

“היא הבינה אותו. הוא לא יכול היה לסלוח לה, אך הוא לא יכול היה להיות חסר רגש. אף שגינה אותה על העבר, וראה אותו בטינה עזה ובלתי צודקת, אף שהיה אדיש לה לחלוטין, ואף שנקשר לאחרת, עדיין לא יכול היה לראותה סובלת, בלי הרצון להקל עליה. זה היה שריד של רגש לשעבר; זה היה דחף של ידידות טהורה, אף כי בלתי מוצהרת; זה היה הוכחה ללבו החם והנעים שלו, שאותו לא יכלה להתבונן בו בלי רגשות מורכבים כל כך של עונג וכאב, עד שלא ידעה איזה מהם גבר.”

“כמו תמיד, ההקלה המבורכת של ההתחלה, תחושה שהייתה כמו ליפול לתוך בור מלא אור בהיר. כמו תמיד, הידיעה הקודרת שהוא לא יכתוב טוב כפי שרצה לכתוב. כמו תמיד, האימה שלא יוכל לסיים, של האצה אל תוך קיר לבנים. כמו תמיד, התחושה הנפלאה, השמחה והעצבנית של מסע שהחל.”

“הרבה טורי עיתונים נכתבו בעבר בסגנון מהיר, קצבי ויורה-כמו-מקלע — והם נטו להיות מצחיקים. הם היו הקלה קטנה מן החלקים הקודרים והאפורים יותר של העיתון, ואחד האנשים הטובים ביותר שעשו זאת היה ויל רוג'רס.”

“אה, זה רק ת'אד! זה קל!" נבח קול. שני הגברים הסתובבו להביט בהורספריי, שהתעודד מעצם ההקלה. "שיחקתי בזה כשהייתי ילד," הוא פטפט. "זה משעמם. הגמדים תמיד מנצחים!" גילט ו-ווטינרי החליפו מבט. הוא אמר: בעוד שאני מתעב אותך ואת כל היבט של הפילוסופיה האישית שלך עד עומק שאי אפשר לצלול אליו בשום קו, אני אתן לך לפחות את הקרדיט על כך שאינך קריספין הורספריי.”

“ישנם בחיים ניסיונות שמרגישים עצומים כמו מסע להריגת דרקונים. ניסיונות אלה מאיימים. הם דורשים עבודה קשה, נחישות ואומץ. אבל כאשר הדרקון סוף סוף נהרג, ההקלה עצומה.”

“העיקרון הגדול של סיוע מחוץ לבית המחסה הוא לתת לעניים בדיוק את מה שהם אינם רוצים; ואז נמאס להם לבוא.”

“אני איכר, אני המוז'יק, מזיק שנגזר עליך לנגן את המוזיקה, וכן, נעים לומר שזו יופי, אני חב למנוחה ומכבד אותה באמת”

“אסור לנו להיות רק מקבלים אלא גם נותנים! אסור לנו להיות רק שומרים אלא גם תורמים! נתינה מביאה הקלה, ושיתוף מאיר את הלב. אכפתיות מחברת, והפגנת אהבה היא חיים. לעולם אין די ברכישת כל מה שניתן לרכוש. לעולם אין די בהגשמת כל שאיפותינו. עלינו להשתדל לתת, כי נתינה מתוך לב אמיתי היא אהבה אמיתית, ואהבה אמיתית היא חיים.”

“הוא היה במשך שנים רבות אדם שקט ושותק, שהתרועע מעט מאוד עם אנשים אחרים, והורגל לחברת מחשבותיו שלו. מעולם לא הכיר קודם לכן את עוצמת הצורך שבלבו בהכרה תכופה של הנהון, מבט, מילה; או את כמות ההקלה העצומה שנשפכה לתוכו בטיפות באמצעות אמצעים כה קטנים.”

“ג'ורג' וו. בוש פופולרי מאוד באפריקה שמדרום לסהרה. למה? בגלל PEPFAR, תוכנית החירום של הנשיא לסיוע באיידס.”

“דגני נשענה לאחור בכיסאה. המשפט הקצר היה הלם. זה לא היה רק הקלה: זו הייתה ההכרה הפתאומית ששום דבר אחר לא היה נחוץ כדי להבטיח שזה ייעשה; היא לא נזקקה לשום הוכחות, לשום שאלות, לשום הסברים; בעיה מורכבת יכלה לנוח בבטחה על שלוש הברות שנאמרו בידי גבר שידע מה הוא אומר.”

“להתלונן הוא דרך עקרה להסביר כאב בלי לזכות בהקלה. שמור את התלונות הרחק ממך.”

“בעולם השברירי הזה שלנו מגיעה כל אדם אבל, ורבים מהם מגיעים עם כאב מריר. התרופה המלאה אינה אפשרית אלא עם הזמן. עכשיו לא תאמין שתתחזק שוב, אך הדבר אינו נכון. אתה בטוח שתתאושש שוב. לדעת זאת, להאמין בה באמת, יקלו עליך את הסבל עכשיו. אני חווה מספיק כדי להכריז על כך.”

“אני אינני חובב של בתים אטומים וסטריליים או של כלובי פאראדיי והשימוש בהם בבריאות האדם, אף על פי שאני מבין שיש אנשים שמרגישים הקלה בסביבות האלה.”