“כשדחקתי את הנייר הנייר אל פניי, אמר בק: "אני יכול לספר לך משהו? יש לך הרבה תיבות ריקות בראש, סאם." התבוננתי בו, מבולבלת. גם זה היה מושג מוזר מספיק כדי להחזיק את תשומת לבי. "יש לך הרבה תיבות ריקות שם, ואתה יכול להכניס דברים לתוכן," נתן לי בק נייר נייר נוסף לצד השני של פניי. האמון בי של בק באותה נקודה לא היה מלא עדיין; אני זוכרת שדמייתי שהוא מצחיק מאוד, ואני לא מבינה. קולי נשמעה חושדת, אפילו בעיניי. "מה סוגי דברים?" "דברים עצובים," אמר בק. "יש לך הרבה דברים עצובים בראש?" "לא," אמרתי. בק דחס את שפתיו התחתונות והרפה אותן בהדרגה. "אני כן." זה היה מכה. לא שאלתי שאלות, אבל נטיתי אליו. "ואלה הדברים האלה יגרמו לי לבכות," המשיך בק. "הם גרמו לי לבכות כל היום." א”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←