אור הירח

“בשתיקה האפלה העמוקה, מוחי רוקד עם אור הירח ומרגיש את חדוות החיים החולפים היקרים הללו”

“אני חושב עליך כשהשמש זורעת את קרנייה על הים, אני חושב עליך כשירחיה זורם בנהרות כסף. אני רואה אותך כשהעפר מתעורר על ההרים הרחוקים, בצהרי הלילה כשעובר על גשר דק עובר נד. אני שומע אותך כשהכפיות נישאות גבוה, עם צליל עמוק. לעבור בין העץ השקט שם אני נודד, כשכל העולם נרדם.”

“הירח הוא האור מפנס בשמיים”

“זה הרעיד אותי. וכמעט החלטתי להתפלל, ולראות אם לא אוכל לנסות להפסיק להיות הילד שהייתי ולהיות טוב יותר. אז כרעתי ברך. אבל המילים לא באו. למה לא באו? לא היה שום טעם לנסות להסתיר את זה ממנו. וגם לא ממני. ידעתי היטב למה הן לא באו. זה היה מפני שהלב שלי לא היה ישר; זה היה מפני שלא הייתי הגון; זה היה מפני ששיחקתי משחק כפול. העמדתי פנים שאני מוותר על החטא, אבל עמוק בתוכי החזקתי בחטא הגדול מכולם. ניסיתי לגרום לפה שלי לומר שאעשה את הדבר הנכון והנקי, ואגש ואכתוב לבעלים של הכושי הזה ואגיד איפה הוא; אבל עמוק בתוכי ידעתי שזו שקר, והוא ידע את זה. אי אפשר להתפלל שקר — את זה גיליתי. אז הייתי מלא צרות, מלא ככל שיכולתי להיות; ולא ידעתי מה לעשות. לבסוף עלה לי רעיון; ואמרתי, אני אלך ואכתוב את המכתב — ואז נראה אם אוכל להתפלל. ובכן, זה היה מדהים, איך הרגשתי קל כנוצה מיד, וכל הצרות שלי נעלמו. אז לקחתי דף נייר ועיפרון, שמח ונרגש כולו, והתיישבתי וכתבתי: מיס ווטסון, הכושי הבורח שלך ג'ים נמצא כאן, שני מילים מתחת לפייקסוויל, ומר פלפס תפס אותו והוא ימסור אותו תמורת הפרס אם תשלחי. האק פין. הרגשתי טוב, ושטוף ונקי מן החטא בפעם הראשונה שהרגשתי כך אי פעם בחיי, וידעתי שעכשיו אני יכול להתפלל. אבל לא עשיתי את זה מיד, אלא הנחתי את הנייר בצד וישבתי שם וחשבתי — חשבתי כמה טוב שזה קרה כך, וכמה קרוב הייתי לאבד את עצמי וללכת לעזאזל. והמשכתי לחשוב. והתחלתי לחשוב על המסע שלנו במורד הנהר; וראיתי את ג'ים לפניי כל הזמן: ביום ובלילה, לפעמים באור ירח, לפעמים בסערות, ואנחנו שטים יחד, מדברים ושרים וצוחקים. אבל איכשהו לא הצלחתי למצוא שום מקומות שיקשיחו אותי נגדו, אלא רק את הסוג האחר. הייתי רואה אותו שומר על המשמר שלי מעל המשמר שלו, במקום לקרוא לי, כדי שאוכל להמשיך לישון; ורואה כמה שמח היה כשחזרתי מתוך הערפל; וכשחזרתי אליו שוב בביצה, שם למעלה איפה שהיה הסכסוך; וכאלה זמנים; והוא תמיד היה קורא לי מותק, ומפנק אותי ועושה בשבילי כל מה שעלה על דעתו, ואיך תמיד היה טוב אליי; ולבסוף הגעתי לזמן שבו הצלחתי להציל אותו בכך שאמרתי לאנשים שיש לנו אבעבועות שחורות על הסיפון, והוא היה כל כך אסיר תודה, ואמר שאני החבר הכי טוב שלג'ים הזקן היה אי פעם בעולם, והיחיד שיש לו עכשיו; ואז במקרה הסתכלתי סביב וראיתי את הנייר הזה. זה היה רגע מכריע. הרמתי אותו, והחזקתי אותו בידי. רעדתי, כי הייתי צריך להחליט, לעד, בין שני דברים, וידעתי את זה. חשבתי דקה, כאילו עצרתי את נשימתי, ואז אמרתי לעצמי: "טוב, אז, אני אלך לעזאזל" — וקרעתי אותו לגזרים.”

“אני מוצא שמחה וקסם בכל טיפה של אור ירח. אני שומע שירי אהבה בכל הבהוב של כוכב.”

“שמחו בנצנוצי אפר הלילה הזה, הנוצצים לנשיכת הכסף המתובל של הירח על עור החשכה, אוהבים את הלילה יותר הסערה מתחילה לפתוח את דלת רוח הקור”

“אכלתי עם לגראנדן על הגג של ביתו תחת אור הירח. "יש כאן, אינו כך?", אמר לי, "חן מיוחד בשתיקה הזו; ללבבות פצועים, כמו שלי, טוען סופר שאתה תקרא אותו בעתיד, שאין רפואה אלא בשתיקה ובצללים. וראית, ילדי, באמת החיים שלנו מגיעה פעם, אליה עוד רחוק לך להגיע, שבה העיניים העייפות יכולות לסבול רק סוג אחד של אור, אור שמבשיל ערב יפה כזה לנו בחדר האור לפני החשיכה, כשהאוזניים יכולות לשמוע רק מוזיקה אחת, זו שאור הירח נשאף דרך פיתול השתיקה.”

“אין צורך בנשמה עצובה כדי לחוש את יופיו של קבר מת רק הישאר עם הירח החיוור כשחושך רוצה שהלילה יהיה אמיץ”

“הירח עתה עלה והעצים כהים בו, ודרכו בין בתי הקדרות עם גינותיהן הצרות, אור יוצא מחלונותיהם המוסתרים; רחובות הבוץ, עם שורותיהם הכפולות של בתים; עיר הקונכייה, שם כל זה: שטוח, מוסתר בחלונות, טוב וטוב, כישלון, עקשנות וצרחות בועלות, תת-תזונה, אפליה, צדקנות, התחתנות בין קרובי משפחה והנוחות של הדת; בתי הבילטו הפתוחים, המאירים, של הקובנים, חצרות עוני שרק שמם היה להם רומאנטיות”

“נולדים כדי לנשק את הכוכבים ולרקוד עם הירח”

“המפגש של שתי הנשמות הבודדות הוא המפגש של הים האפל עם אור הירח”

“לעיתים קרובות אני רוצה לשתות כוס של אור ירח כדי שאוכל להרגיע את לבי ולשכך את מוחי”

“החוכמה היא כמו אור הירח שמעניק לך השראה בשקט”

“כל האנשים מתחילים להתפרק בסוף, והנה זה: רק מאפרות ריקות בחדר או קווצות שיער על מסרק באור הירח המתמוסס.”

“חולם הוא מי שיכול למצוא את דרכו רק לאור הירח, ועונשו הוא שהוא רואה את השחר לפני שאר העולם.”

“רק החיוך של הירח יכול לרפא את הצלקות הבלתי נראות של החושך”

“התיישבתי שוב ושפכתי לעצמי כוס יין. השארתי את הדלת שלי פתוחה. אור הירח נכנס יחד עם קולות העיר: תיבות נגינה, מכוניות, קללות, כלבים נובחים, רדיוים . . . כולנו היינו בזה יחד. כולנו היינו יחד באותו סיר חרא גדול. לא היה מפלט. כולנו היינו עומדים להישטף ולהיעלם.”

“היה זה קיץ ואור ירח, והיה לנו לימונדה לשתות, והחזקנו בידינו את הכוסות הקרות, ואבא קרא את העיתונים הסטריאו שהוכנסו אל הכובע המיוחד שהיית שם על ראשך, ושסובב את הדף הזעיר מול עדשת ההגדלה אם מצמצת שלוש פעמים ברצף.”

“אני מדממת מילים. אני חולמת בנרטיב. אני חיה בעולמות אינסופיים. אני מתיידדת עם דמויות דמיוניות. אני מביעה משאלות על כוכבים בגלקסיות אחרות. אני קוטפת סיפורים ממוזה מהורהרת. אני פורחת לאור הירח בבדידות חרישית. אני סופרת.”

“למה, יש את האוויר, את השמיים, את הבוקר, את הערב, אור הירח, את ידידיי, נשים, את הארכיטקטורה היפה של פריז לחקור, שלושה ספרים גדולים לכתוב וכל מיני דברים אחרים. אנקסגורס נהג לומר שהוא היה בעולם כדי להתפעל מן השמש. ואז יש לי המזל הטוב להיות מסוגל לבלות את ימי מן הבוקר עד הלילה בחברתו של איש גאון — אני עצמי — וזה נעים מאוד.”