זיכרון

“זהו אחד מההטעות הגדולות, לדעתי," אמר לי, "שזמן נותן לאדם יותר מכמה שנים וצער בלבד." "וזיכרון." "כן, זיכרון. ללא זה, הזמן היה חסר אונים מולינו.”

“כל עוד הצ'יט נמצא במצב של אושר, העולם אינו עולה בזיכרונו של האדם (האדם שוכח את העולם עד אז).”

“לגזול מאנשים את ההיסטוריה האמיתית שלהם זה כמו לגזול מהם חלק מעצמם. זה פשע. פוקה-ארי חשבה על כך לרגע. טנגו המשיך, "הזיכרון שלנו מורכב מהזיכרונות האישיים שלנו ומהזיכרונות הקולקטיביים שלנו. השניים קשורים זה בזה בקשר הדוק. וההיסטוריה היא הזיכרון הקולקטיבי שלנו. אם הזיכרון הקולקטיבי שלנו נגזל מאיתנו — אם הוא נכתב מחדש — אנחנו מאבדים את היכולת לשמר את האני האמיתי שלנו.”

“אדם מת לאט, בתהליך ארוך ומתמשך. כשנהרגת פרה, היא מתה עם אכילת בשרה, אך חייו של אדם מתים כמו רעידת מים בשתול, בגליות קטנות שמתפשטות ומחזירות את עצמן אל השקט.”

“היא ידעה בפתאומיות ובקלות שהרגע הזה יהיה עמה תמיד, בהישג ידה של הזיכרון. היא פקפקה אם כולם חשו בכך — הם הרי ראו את העולם — אבל אפילו ג'ורג' שתק דקה אחת כשעמדו והביטו, והמחזה, הריח, ואפילו צליל הלהקה שניגנה נעימת סרט מוכרת במעומעם, ננעלו בה לעד, והיא הייתה שלווה.”

“אתה, שאותך אהבתי תמיד ומעולם לא מצאתי, אתה שאותו ציפיתי לראות בקצה הפסים מעבר לאופק—”

“אמן מאמץ השקפה שונה בתכלית לגבי חשיבותו של הזמן מזו של איש עסקים. במקום לתפוס את הזמן כהיבט סחיר הנמכר במנות קטנות בהתאם לדרישות השוק, אמן מציג את הזמן כסוכן של הרס. אי-ההפיכות של הזמן מגדירה את המצב האנושי. ייתכן שהזמן הוא המדיום של כל החוויה האנושית, אך חלוף הזמן מעמעם ולבסוף מוחק את כל מעשי האדם. זמן שאינו מרוסן מוביל ללוח חלק של ריקנות. צעדו ההרסני של הזמן לעבר חוסר משמעות נעצר באמצעות הזיכרון והאמנות המתארים את מאבקיו והישגיו של המין האנושי.”

“מה שאני אוהב בפסל הוא שהוא הופך את העצמות שעליהן אנחנו תמיד הולכים ומשחקים למוחשיות, כמו בעולם שלעתים קרובות כל כך מכחיש את מציאות המוות ואת המציאות שאנו מוקפים בה ושמספר המתים עולה על מספרנו. כאן יש דרך שובבה מאוד להכיר בכך ולהכיר בכך, ושהרי תמיד, בכל פעם שאנחנו משחקים, בכל פעם שאנחנו חיים, אנחנו חיים גם במובן המילולי וגם במובן המטפורי על הזיכרון והעצמות של המתים.”

“כתיבה רפלקטיבית מניבה תגמולים מובחנים. סופר אינו טוען שהוא חי אך ורק ברגע. סופר מהורהר נסוג אל תוך עצמו בניסיון אצילי להתיך זיכרון, מחשבה, אמונה, ספק ורגשות עזים אחרים לכמוסות של מחשבה, בעודו חוקר את מארג הבריאה הסתום.”

“זיכרון הרגע הקדוש הוא בלתי נשכח”

“הלוואי שאצטרף למקהלה הבלתי נראית של אותם מתים בני אלמוות שחיים שוב בתודעה שהפכה לטובה יותר בזכות נוכחותם; שחיים בדופק המונע לנדיבות, במעשים של יושרה נועזת...”

“אף תעשייה בזיכרון החי לא קרסה מהר יותר מעיתונות הדפוס היומית.”

“כל עוד סיימון לא חשב על העבר, העבר לא יכול היה לפגוע בו. אבל, יותר ויותר, הוא לא הצליח להתאפק. היה יותר מדי עונג בכאב.”

“האלים היו טובים אליך. אבל מה שהאלים נותנים הם לוקחים במהירות. יש לך רק כמה שנים שבהן לחיות באמת, בשלמות, ובמלואך. כשנעורייך יחלפו, יחלפו עמם גם יופייך, ואז תגלי לפתע שלא נותרו לך עוד ניצחונות, או שתיאלצי להסתפק באותם ניצחונות עלובים, שזיכרון עברך יהפוך למרים יותר מתבוסות. כל חודש, כשהוא דועך, מקרב אותך אל משהו נורא. הזמן מקנא בך, ונלחם בשושנותייך ובוורדייך.”

“אבנים על הנביאים, ואחר כך קמה כנסיות לזכרם – כך עשה העולם בכל הדורות. היום אנחנו מתפללים לאלוהים, אך את האלוהים בגופו, אנחנו תלוו על הצלב.”

“עלינו להפגין תחושת הכרת תודה פרופורציונלית לכך שהמרקם המעודן של האנושות מורכב מנשמה חשה ומרצון אינטליגנטי, שאנשים מכנים זיכרון הלב.”

“זיכרון אינו תמיד עותק נוכח לעיני האדם של אירועים שונים בחייו, אלא ריק, ממנו, בשעתיים נדירות, יכול דמיון מקרי להחיות זיכרונות מתים, אך גם אז, יש בו פרטים רבים שלא נפלו לתוך אגן הזיכרון הפוטנציאלי הזה, וישארו לעד בלתי אומתים.”

“התחשוב הסיר את ההסתוריות מהמונחים הנפשיים. האמונות הן כתובות בזיכרון, הרצונות הן כתובות מטרות, החשיבה היא חישוב, ההכרה היא כתובות שנגרמות על ידי חושים, והמאמץ הוא ביצוע פעולות שנגרמות מטרה.”

“בשקט הלכנו במעגלים,ובכל מוח חלולחלף זיכרון של דברים נוראיםכמו רוח נוראה,ואימה פסעה לפני כל איש,ואימה זחלה מאחוריו.”

“תמיד מתחילים לסלוח למקום ברגע שהוא נשאר מאחור.”