זיכרון

“אם משהו אמור להישאר בזיכרון, יש לחרוט אותו בלהבה: רק מה שאינו חדל לכאוב נשאר בזיכרון.”

“החיים נעשים מלאי משמעות במתנתו של לב אוהב על אוקיינוס הכרת התודה, סירתה של הנשמה נסחפת ציפייה סמויה מיטלטלת ומתהפכת מקרן מבורכת שנרכשה מאור הזיכרונות”

“האמונה שומרת על ספינותינו בתנועה, בעוד שהאמפתיה והזיכרונות של חוויותינו מובילים לחוכמה.”

“מעולם לא התערערתי בוודאותי שאלוהים אינו קיים. פשוט השתחררתי מן המחשבה שאולי יש דרך להתקשר עם הדת בלי להידרש לקבל את תוכנה העל-טבעי — דרך, אם לנסח זאת במונחים מופשטים יותר, לחשוב על אבות מבלי להפר את זכרוני המכבד לאבי שלי. הבנתי שההתנגדות המתמשכת שלי לתיאוריות על חיי עולם הבא או על דיירי שמים אינה הצדקה לוותר על המוזיקה, המבנים, התפילות, הטקסים, החגים, המקדשים, העליות לרגל, הארוחות המשותפות והכתבי־יד המאוירים של הדתות.”

“וְכָל־פַּעַם הָיָה כֵן שֶׁבִּשְׁנֵי הַשָּׁנִים הַיְבִשִׁים הֵם שָׁכְחוּ אֶת הַשָּׁנִים הָרַבִּים, וּבִשְׁנֵי הַשָּׁנִים הַגְּשִׁימִים הֵם אִפְשְׁטוּ מִזְכֹּרָה מִן הַשָּׁנִים הַיְבִשִׁים, וְכֵן הָיָה תָּמִיד.”

“אין אדם, אפילו אם הוא חכם, שלא אמר בעבר נעוריו דברים או חי חיים, זיכרוןם כה בלתי נעים לו עד שיהיה מוכן למחוקם. אך הוא לא צריך לחשוב עליהם לחלוטין, כי הוא לא יכול להיות בטוח שהוא הפך באמת לאדם חכם...”

“אֵין הַחֲלָשׁוּת לְבַדָּהּ הַמַּעֲמִידָה אֹתָנוּ לְהַבִּין וְלִלְמֹד, וּמַאֲזִינָה לַנְּחִשּׁוּבִים אֲשֶׁר בְּלֹאָהּ לֹא נִדְעֶה אֹתָם. הָאִישׁ הַנּוֹפֵל מִיָּד לַמִּטָּה לְכָל לַיְלָה, וְהַמַּעֲטִים לְחַיּוֹת עַד הָעֵת שֶׁהוּא מִקִּים וְקוּם, לֹא יִתְבּוֹנֵן בְּלֹא כִי הִיא, אֶלָּא אַף לְפִי שֶׁלּ”

“אני מנהל יומן כדי להיכנס אל הסודות הנפלאים של חיי. אילו לא כתבתי אותם, כנראה לא הייתי שוכח אותם לגמרי.”

“זכרון הסכין ייעלם כשיעלם הבשר”

“איך דמיינתי את החיים שלאחר הקבר? ממש צעקתי עליו: חיים שבהם אוכל לזכור את החיים האלה על פני האדמה. זה כל מה שאני רוצה מהם.”

“היו חטאים שהפיתוי שלהם היה יותר בזיכרון מאשר במעשה, ניצחונות מוזרים שסיפקו לגאווה יותר מאשר לתשוקות, ונתנו לאינטלקט תחושת שמחה מואצת, גדולה מכל שמחה שהחושים יכלו להביא.”

“לכל חיים יש צליל”

“נדרש מאמץ עצום כדי לשחרר את עצמך מן הזיכרון”

“אלה המילים הקלות, הניצנים והנגיעות הן חלק מדבר השפה של הנפש, ואני סבור שהשפה העמוקה ביותר מורכבת בעיקר ממילים שאינן מושכות תשומת לב, כגון "אור", "קול", "כוכבים", "מוזיקה" — מילים שאינן שוות את המאמץ להסתכל עליהן או לשמוע אותן, לא יותר מאשר "עפרונות" או "עפר". הן רק שמשות לסימן של משהו בלתי-נאמר, יפהפה ומעלה. אני סבור שאהבה היא גם כן דבר גדול ויפה, ואם אתה מסכים עמי, אז גם הסימנים הקטנים ביותר שלה לא יראו לך כעפרונות או עפר, אלא כמילים קטנות אלה — "אור" ו"מוזיקה" — שמרעננות את התכונות העמוקות של הזיכרון שלך ומעשירות את העכשיו שלך בעבר היקר ביותר שלך.”

“אולי זו הייתה דמות-אחרית, החלטתי, או רוח רפאים: משהו שהתעורר במוחי, לרגע, בעוצמה כזו שהאמנתי שהוא אמיתי, אבל כעת נעלם, ודעך אל העבר כמו זיכרון שנשכח, או צל אל בין הערביים.”