היגיון

“הדמיון אינו מגדל שיגעון. בדיוק מה שמגדל שיגעון זה הסיבה. שואפים לא נהיים מטורפים, אך שחקני שחמט כן. מתמטיקאים נהיים מטורפים, ומחזיקי חשבונות; אך אמנים יצירתיים נדירים מאוד שמגיעים לשם. לא אני, כפי שיהיה נראה, מתקיף את הלוגיקה בכלל, אלא אומר רק שסכנה זו טמונה בלוגיקה ולא בדמיון.”

“לא כל אחד יכול לחוות את מה שאנשים אחרים יכולים... לכן יוצאים סרטים... סרטים וספרים... וסיפורים קצרים ורומנים...”

“האם אינו קיים, למעשה, דבר אחד שיקר יותר מכל אינטרסים הטובים ביותר של כל אדם, או - שלא אפגע בעקרונות - טוב עליון אחד, שגבוה ויותר חשוב מכל טוב אחר, ומשום כך אדם מוכן, אם צריך, להתנגד לכל החוקים, כלומר, לוגיקה, כבוד, שלום ושקט, עושר - כלומר, לכל דברים הטובים והנוחים - רק כדי להשיג את הטוב העליון הזה, שיקר לו יותר מכל דבר אחר?”

“אני מתייחס למחשבותיי כמו שאדם מבוגר מתייחס לחפצי הערך שלו: אינני מסוגל בשום אופן להשליך אותם.”

“מטרת הדיון היא להציג טיעון כה חזק (הערה על המטפורה) עד שספקנים נאלצים להאמין בו – הם חסרי יכולת לסרב לו בעודם טוענים שהם רציונליים. בפועל, אמינות הטיעון עצמו היא זו שמזעזעת, אך מאחלי הטיעון אינם תמיד נמנעים מלעזור לו באמצעות טקטיקות של שליטה מילולית, ביניהן איום ("ברור ש..."), איום ("יהיה לא-מדעי ל..."), התייחסות לאותנטיות ("כפי שפופר הראה..."), פגיעה ("העבודה הזו חסרה את הדיוק הנדרש ל..."), והזנחה ("מעט מאוד אנשים היום מאמינים ברצינות ש..."). אולי זה הסיבה ש-H. L. Mencken כתב ש-"כדורגל קולג' היה יותר מעניין אם המרצים היו משחקים במקום הסטודנטים.”

“אין אפשרות לעקוף את הטבע באמצעות לוגיקה. הלוגיקה מניחה שלוש אפשרויות בלבד, אך העולם כולו מלא באלפי מיליוני אפשרויות. חתוך מיליון מהן, ותרדיד את הכל לשאלה של נוחות – זו הפתרון הקל ביותר לבעיה!”

“הספרות שלי היא הרבה יותר תוצאה של פרדוקס מאשר של לוגיקה בלתי מתפשרת, אופיינית לרומני משטרה. הפרדוקס הוא המתח שקיים בנשמתי.”

“מבחינה אינטלקטואלית, ייתכן שנבין שאהבת עצמנו תעניק לנו יסוד איתן, אך עבור רובנו זהו זינוק של היגיון, לא זינוק של הלב.”

“אבל לא זאת הייתה השיעור שהקימו הראשונים למדו מהצליבה. היום, אכזריות כזו עשויה הייתה להעלות על הדעת את העם להתנגד לשלטון אלים, או לדרוש שלא יוטל עונש כזה עוד פעם על יצור חי. אך לא זאת למדו הקימו הראשונים. לא, הצליבה של ישו היא הבשורה הטובה, חלק הכרחי בסיפור הנפלא ביותר בתולדות האנושות. בכך שהאפשר לצלוב את ישו, עשה האל לטובת העולם חסד בלתי נמדד. אף על פי שהוא עוצמתי, רחום וחכם עד אין קץ, לא מצא דרך אחרת לחסל את עונש האנושות על חטאיה (בעיקר על חטא היותם צאצאי זוג שהפר את צויו) מלבד לאפשר לאיש חף מפשע (בן שלו אף על פי כן) להיתלה על הצלב, להיסקע באיברים ולמות בהדרגה באימה. בכך שהכירו שהרצח הסדיסטי הזה הוא מתנה של חסד אלוהי, יכלו בני האדם לזכות בחיים נצחיים. ואם לא הבנו את”

“השכל הוא המעלה של התעלמות מניסיונן של הרגשות לזהם את דעותיו של אדם”

“אנשים רבים מאמינים באופן בלתי מודע בתאוריה ההידראולית של אלימות, שבה האדם נושא בתוכו נטייה פנימית לאגרסיביות (כמו תאווה לחיים או צמא דם), שמתגברת בתוכנו וצריכה להיפטר ממנה באופן תקופתי. דבר זה רחוק מאוד מהבנה מדעית מודרנית של הפסיכולוגיה של אלימות. אגרסיביות אינה מוטיבציה יחידה, אפילו לא תאווה גוברת. זו תוצאה של מערכות פסיכולוגיות שונות, שונות בהשפעות הסביבה, הלוגיקה הפנימית, הבסיס הנוירוביולוגי וההפצה החברתית שלהן.”

“לדעת ולא לדעת, להיות מודע לאמת מוחלטת בשעה שמשמיעים שקרים שנבנו בקפידה, להחזיק בו־זמנית בשתי דעות שביטלו זו את זו, לדעת שהן סותרות זו את זו ובכל זאת להאמין בשתיהן, להשתמש בלוגיקה נגד לוגיקה, להתכחש למוסריות בשעה שתובעים אותה לעצמך, להאמין שהדמוקרטיה הייתה בלתי אפשרית ושהמפלגה היא שומרת הדמוקרטיה, לשכוח כל מה שהיה הכרחי לשכוח, ואז לשלוף אותו חזרה אל הזיכרון ברגע שבו היה נחוץ, ואז מיד לשכוח אותו שוב: ומעל לכול, להחיל את אותו תהליך על התהליך עצמו — זו הייתה התחכום האולטימטיבי: לגרום במודע לחוסר־מודעות, ואז, שוב, להיות לא־מודע למעשה ההיפנוזה שזה עתה ביצעת. אפילו ההבנה של המילה "חשיבה כפולה" חייבה שימוש בחשיבה כפולה.”

“קיומה של אמת יחסית אינו מוכיח את אי-קיומה של אמת אוניברסלית”

“לפעמים לוגיקה אבסורדית יכולה להיות משעשעת ומרגשת ללב”

“אם הייתי מאמין באלוהים במידה מספקת כדי לכנותו רוצח, אז אולי הייתי מאמין גם במידה מספקת שהוא, כרוח, קיים מעבר למוות; ולפיכך רק הוא יכול לעשות זאת בצדק. שכן הישות הגופנית הורגת אדם ושולחת אותו הרחק בשנאה, ואילו אלוהים, הישות הרוחנית, הורג אדם ומושך אותו אליו באהבה.”

“שנו את המיקוד שלכם, תנו כוח לחיובי והרעיבו את השלילי. אנו מצמצמים את החוכמה הפנימית שלנו כדי לחשוב באמצעות היגיון שהוטמע בנו, בעודנו מצפים לתוצאות מופלאות. אימנו מחדש את הבעיה שבשורש, והנתיב ייבנה מעצמו.”

“אני רואה את זה," צעקתי. "אתם כולם תמכתם בי שאשבור את הטטואות שלי ושאאחשוב בעצמי – אבל זה רק נכון אם זה נוח לכם, נכון? בדיוק כמו שהאהבה שלך 'ממטביע את הידיים שלכם עליי. ואת השפתיים. ואת... את כל השאר." אדריאן נדהם מעט מעולם לא התעצבן, ואני לא אומר שזה עכשיו. אבל הוא היה בוודאי מותש. "את ממש בטוחה שכך הרבה אתה מתנער ממעשיך, סידני? האם את ממש מאמינה לעצמך כשאת אומרת שאינך מרגישה כלום? במיוחד אחרי מה שקרה בינינו?" "אין דברים שקורים בינינו," אמרתי באופן אוטומטי. "האטרקציה הפיזית לא זהה לאהבה. את, מכולם, תדע זאת." "אוי," אמר. ביטאנו לא השתנה, אבל ראיתי כאב בעיניו. פגעתי בו. "זה מה שמגריך אות”

“אם-אז" היא לוגיקה מובנית של מחשבת האדם, שיש לו זיכרונות ודמיון במוחו. אם שניהם אינם קיימים, אז הציטוט הזה מעולם אפילו לא נכתב.”

“המוזיקה מאפשרת לתודעה לחבר דברים בגבול החיצוני של ההיגיון.”

“נראה ברור, מבחינה לוגית, כי מכיוון שהדתות העולמיות מתנגדות זו לזו, לא יותר מאחת מהן יכולה להיות אמיתית.”