היגיון

“נשאר לנו תמיד מספיק סיבות כדי להצדיק את מה שאנו מאמינים ואת מה שאיננו מאמינים בו.”

“אני מאוד מדוכא מכך שבמדינה הזאת אפשר לומר לך "זה פוגעני" כאילו שתי המילים האלה מהוות טיעון.”

“השפעת האינטואיציה אינה מיסטיקה, אלא לוגיקה טהורה לאלו שמאפשרים לה להיפתח מתוך השראתם!”

“איזה פרדוקס זה, שהשפוי גורם ליותר בעיות מן המשוגע! אכן כן! הבעיות האמיתיות של העולם אינן באות מן המשוגע אלא מן השפוי!”

“נטען כי רמות מסוימות של הבנה אנושית אינן ניתנות להשגה עד שהמוח יוכל לפעול ביותר מדרך אחת.”

“איך את/ה מרגיש/ת עכשיו? "אני כאב כמו שטן." "בבוקר תרגיש/י גרוע יותר." "ואז?" "אז, טוב יותר להתחיל עכשיו, עוד לפני שתרגיש/י...לא כל כך רע." "מה זה לוגיקה כזו?" השיבתי.”

“אם תגלה שאתה נמשך לאירוע נגד כל הלוגיקה, אל תעזוב אותו. היקום מדבר אליך על משהו.”

“בנסיונותיי, הביקור הנפוץ של הנוצרים, כשחושב על נצרות, מדמיין שילוב של שטויות של בית ספר ראשון: גיהינום בוער, אלוהים כועס, 'אל תעבור על החוק', 'היה טוב כדי להגיע לגן עדן', ניסים מגוחכים, סיפורים פנדמיים, היפוקרטים דתיים, וישו שמורה לא לשפוט. אין סוס יותר מת על כך. אני אומר שהבנת הנצרות והמקרא היא כמו לצייר יצירת אומנות. תן לתינוק לצייר גור כלב; אחרי זה תן למבוגר, צייר מקצועי, לצייר את אותו גור. שניהם ציורים של הגור, אבל אחד מפורט, רציונלי, ריאליסטי ומשכנע הרבה יותר. אחד מעוות ומצחיק; השני פרופורציונלי וחי. אפשר לזנוח תיאולוגיה אם רוצה, אבל לא חכם להשתמש בציור של התינוק כשצריך לזהות את הגור האמיתי או להתמודד עם מאמיני האמונה האמיתיים.”

“איך אפשר לומר את זה? יש פער מסוים בין מה שאני חושב שהוא אמיתי לבין מה שבאמת אמיתי. יש לי תחושה כאילו איזה משהו קטן כזה נמצא שם, איפשהו בתוכי... כאילו יש גנב בבית, מתחבא בארון... והוא יוצא פעם בכמה זמן ומחרב כל סדר או היגיון שהצלחתי לבנות לעצמי. כמו שמגנט יכול לגרום למכונה להשתגע.”

“קשרים מטופלים כמו כוסיות דיקסי – הם זהים, הם חד-פעמיים. אם לא עובדים, פשוט טושטוש, זרק, קח אחרים. קשרים נאמנים, כולל נישואים, לא יכולים להימשך כשהתפיסה הזו היא זו שמשתלטת. רובינו לא ברורים מה לעשות כדי להגן ולחזק קשרי אהבה כשצורכי האגו שלנו אינם ממומשים.”

“מודל התוצאה, הלוגי, חסר המוסר, זה שמסרב לכל התערבות אלוהית, הוא באמת בעיה רק עבור הלוגיקן (ההיפותטי). אתה מבין, כלפי אלוהים אני מעדיף להיות אסיר תודה על גן עדן (שאיני ראוי לו) מאשר כועס על גיהינום (שאני ראוי לו). מכאן שהלוגיקן שבתוכי חייב לבחור או באתאיזם או בתאיזם, אך הוא אינו יכול בשום אופן, מתוך שיקול דעת טוב, לבחור באנטי-תאיזם. שכן ידידו במקרה הזה איננו כלל חוק מתמטי: החוק ב״המשוואה הזאת, הדרך הזאת, יובילו אותי אפוא לנקודה מסוימת״; מול החלופה ומול זה שהוא מכחיש, ״אלוהים ישלח אותי לכל מקום שירצה ויעשה זאת אך ורק לשם שעשועו הריבוני״. מודל התוצאה, הראשון, מבקש את היעדרו של אלוהים, אשר קובע כי הוא אינו יכול להציל איש מתוצאותיו הבלתי נמנעות; ולכן האנטי-תאיסט הזועם שבתוכו, ״הלוגי״, זה שרוצה להיות אדון לגורלו, יכול רק לסתור את עצמו - איני חושב שזה נבון לכעוס על מתמטיקה.”

“ההפרעה של המדע היא זו שנוטשת את השיטה ושואפת לכבוש תחומים מחוץ לטריטוריה שלה. לא הדת כלל וכלל, אלא הפסאודו-מדע הזה הוא אויבו של המדע.”

“אחת הסיפורים המרעננים, אולי מיתולוגיים, שמספרים על דניאל פטריק מויניהן, הסנאטור הניו יורקי המבריק, החריף והמהפכני, מספרת על ויכוח חם שבו היה מעורב מול אחד מחבריו לסנאט בנושא מסוים. כאשר הבחין הסנאטור השני שהוא נמצא בצד ההפסד בוויכוח, הוא התפרץ וצעק: "אולי אתה לא מסכים עמי, פט, אבל אתה זכאי לדעתך". על כך ענה מויניהן בקור רוח: "אתה זכאי לדעתך, אך לא לדעתך את העובדות".”

“דת, כמו מדע, ראויה לציון רק כשהיא מדגישה עניין של מה אמיתי, ולא של מי האמונה שלו גדולה או קטנה יותר, או איזה אלוהות פועלת עבור מי. דת כנה ומדע שנבחן דומים בכך שטענותיהם ניתנות לדיון לוגי ואובייקטיבי; אחרת, אנו מקבלים כתות שקריות ופטפוטים.”

“לימוד הכתובים, אני מוצא, דומה מאוד לשליטה בכלי נגינה. אין איש כה טוב עד שאינו יכול להשתפר עוד; אין איש היודע כה הרבה עד שאינו יכול לדעת עוד. איש מקצוע יכול לזהות חובבן או חוסר תרגול או ניסיון ממרחק של קילומטר. הטכניות שלו, האוזן הרוחנית שלו, חדה כתער. הוא מכיר את הטעויות הנפוצות, את הטיעונים הנגדיים; ומידה זו, הוא יכול להבחין בבירור בין מבקרים כנים של האמונה ובין סתם טיפשים המבקרים את אשר אינם יודעים עליו דבר.”

“קשה לי להבין איך השופט אנטונין סקאליה מצדיק את החלטותיו. המכה הקשה שלו לחוק זכויות ההצבעה הייתה תמוהה, אבל לפחות הוא היה רגוע כשניסה להצדיק את ההיגיון המוזר שלו.”

“אני אובד אמון במתמטיקה, הלוגית והקפדנית הזו. מה עם אלה שגם אפס לא מקבלים?”

“זה כמו שאני נמצא בתוך ספירה אתרית שאין בה לוגיקה, אין היגיון, אין רגילות, אין הסברים, אין ריאליות, אין השוואות, שום דבר רגיל, ואין נורמליות. אם אתה רוצה להבין אותי, אתה צריך להיכנס לעולמי ולהשאיר את כל הדברים האלו מאחור. אני לא טיפוסי. אני לא רגיל. ואני לא נורמלי. ולא אהיה אף פעם. אז אין לי טעם לקום בבוקר ולרצות להיות כך.”

“התבונה היא בעיני המתבונן.”

“גבר אינטליגנטי רוצה בסופו של דבר לבלות את חייו עם אישה שאיתה הוא יודע שהוא חולק אנרגיות משלימות. הוא רוצה להרגיש כאילו הוא והאישה שלו יציבים, כי שום דבר לא יכול לערער אותם, משום שזרימת הקשר ביניהם כל כך יציבה ומבוססת, ששום דבר לא יכול לבוא ביניהם — לא היגיון, לא לוגיקה, לא שקרים, לא חוסר ביטחון, לא ספקות ולא פחדים. גברים לא מדברים על זה, אבל זה מה שגברים אינטליגנטים כמהים לו באופן אינטואיטיבי, והם לא רוצים פחות מזה. הם רוצים משהו יציב. הם לא רוצים להיות עם נשים שרוצות להיות עם בחורים שלא מכבדים אותן או שמנסים לגרום להן לקנא כל הזמן; הם לא רוצים להיות עם נשים שצריכות להרגיש כאילו יש משחק שמתנהל. לכן, בניגוד לדעה הרווחת, גברים כן רוצים משהו אמיתי, אפילו אמיתי יותר ממה שנשים רבות חולמות עליו! וזה לא עניין של אנשים אחרים ושל מה שהם חושבים שהוא אמיתי; זה עניין של רק הוא והיא ושל מה שהם יודעים שהוא אמיתי. אבל אי אפשר לזייף ולגרום לגבר להאמין שזה סוג הקשר שיש לך איתו, כי אי אפשר לזייף אנרגיות! בסופו של יום, אם את האישה הזאת, אז את האישה הזאת והוא הגבר הזה בשבילך. הקשר שלכם דרך האנרגיות פשוט יזרום דרך הכול — קירות, מרחק, זמן, פחדים — תהיו יציבים.”