“מודל התוצאה, הלוגי, חסר המוסר, זה שמסרב לכל התערבות אלוהית, הוא באמת בעיה רק עבור הלוגיקן (ההיפותטי). אתה מבין, כלפי אלוהים אני מעדיף להיות אסיר תודה על גן עדן (שאיני ראוי לו) מאשר כועס על גיהינום (שאני ראוי לו). מכאן שהלוגיקן שבתוכי חייב לבחור או באתאיזם או בתאיזם, אך הוא אינו יכול בשום אופן, מתוך שיקול דעת טוב, לבחור באנטי-תאיזם. שכן ידידו במקרה הזה איננו כלל חוק מתמטי: החוק ב״המשוואה הזאת, הדרך הזאת, יובילו אותי אפוא לנקודה מסוימת״; מול החלופה ומול זה שהוא מכחיש, ״אלוהים ישלח אותי לכל מקום שירצה ויעשה זאת אך ורק לשם שעשועו הריבוני״. מודל התוצאה, הראשון, מבקש את היעדרו של אלוהים, אשר קובע כי הוא אינו יכול להציל איש מתוצאותיו הבלתי נמנעות; ולכן האנטי-תאיסט הזועם שבתוכו, ״הלוגי״, זה שרוצה להיות אדון לגורלו, יכול רק לסתור את עצמו - איני חושב שזה נבון לכעוס על מתמטיקה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←