חוכמה יוונית

“ככל שאני מעמיק במיתולוגיה, כך אני מגלה יותר. במקור כתבתי חמישה ספרי פרסי ג'קסון. חשבתי שזה יכסה את המיתולוגיה היוונית, ולא יכולתי לטעות יותר. היא מתרחבת בלי הרף.”

“התיאטרון כנראה נוצר בלי טקסטים, אבל עד שאנחנו מגיעים לתקופה היוונית הקלאסית, התיאטרון כבר נעשה מבוסס טקסטים.”

“והגילוי הזה היה מסגיר את הסוד השמור היטב של התרבות המודרנית לצחוקו של העולם. שכן אנו המודרנים אין לנו דבר משלנו. אנו נעשים ראויים רק לתשומת לב בכך שאנו ממלאים את עצמנו עד גדותינו במנהגים, באמנויות, בפילוסופיות, בדתות ובמדעים זרים: אנו אנציקלופדיות נודדות, כפי שבוודאי היה מכנה אותנו יווני עתיק שסטה אל זמננו. אבל הערך היחיד של אנציקלופדיה טמון בפנים, בתוכן, לא במה שכתוב בחוץ, בכריכה או בעטיפה. ולכן כל התרבות המודרנית היא בעיקרה פנימית; כורך הספרים מדפיס משהו כזה על הכריכה: “מדריך לתרבות פנימית עבור ברברים חיצוניים.” הניגוד בין פנימי לחיצוני הופך את הצד החיצוני לברברי עוד יותר, כפי שהיה טבעי שיהיה, כאשר הצמיחה החיצונית של עם גס הייתה מפתחת רק את צרכיו הפנימיים הראשוניים. שכן אילו אמצעים יש בידי הטבע לדכא שפע יתר מבחוץ? רק אחד — להיות מושפע ממנו ככל האפשר פחות, להניח לו בצד ולדכא אותו בהזדמנות הראשונה. וכך נעשית אצלנו המנהג שלא לקחת עוד דברים ממשיים ברצינות; אנו מקבלים את האישיות הרופפת, שעליה הדברים הממשיים והקבועים מותירים רושם כה מועט. לבסוף נעשים בני האדם רשלנים ומתפשרים יותר בעניינים חיצוניים, והבקעה הניכרת בין מהות לצורה מתרחבת; עד שאין להם עוד כל תחושה של ברבריות, ובלבד שממשיכים להטריד את זיכרונותיהם ללא הרף, וזורם זרם מתמיד של דברים חדשים שיש לדעת, שאפשר לארוז יפה בארונות הזיכרון שלהם.”

“אפשר להיות אמריקאי ממוצא פולני, או אמריקאי ממוצא ערבי, או אמריקאי ממוצא יווני, אבל אי אפשר להיות אמריקאי ממוצא אנגלי. למה לא?”

“נדמה לי שכולנו מביטים בטבע יותר מדי, וחיים עמו מעט מדי. אני מבחין בשפיות רבה בגישה היוונית. הם מעולם לא פטפטו על שקיעות, ולא דנו בשאלה אם הצללים על הדשא היו באמת סגולים או לא. אבל הם ראו שהים נועד לשחיין, והחול לרגלי הרץ. הם אהבו את העצים בשל הצל שהם מטילים, ואת היער בשל דממתו בצהריים.”

“המילה היוונית ל״שליטה עצמית״ באה משורש שפירושו ״לאחוז״. היא קוראת לכם לאחוז בשליטה על ההוצאות שלכם, כדי שלא תיכנסו לחובות על דברים שאינכם צריכים ואינכם יכולים לשלם עליהם. היא קוראת לכם לאחוז בשליטה על המזג שלכם ולא לומר דברים שתתחרטו עליהם אחר כך: ״טוב יותר … אדם השולט במזגו מאשר מי שכובש עיר״ (משלי טז:32, מהדורת NIV 1984). היא קוראת לכם לאחוז בשליטה על התשוקות שלכם. אילו יוסף היה נכשל בלומר לא לחיזוריה החוזרים ונשנים של אשת אדוניו, הוא לעולם לא היה רואה את חלום חייו מתגשם ולא היה יושב על כס המלכות של מצרים. הבינו זאת: השטן הבחין בייעודכם והוא נחוש למנוע מכם להגיע אליו. לכן התפללו לשליטה עצמית, ותרגלו אותה מדי יום ביומו.”

“דוקטור הו הייתה המיתולוגיה הראשונה שלמדתי, עוד לפני שנתקלתי אי פעם במיתולוגיות יווניות, רומיות או מצריות.”

“שכרות. המילה היוונית הזאת פירושה התמסרות מופרזת לאלכוהול. אפשר להשתמש באלכוהול כתרופה, אך הוא יכול גם להפוך לסם נורא. האופן שבו משתמשים בו בעולמנו הוא כנראה אחד הרעות הגדולות של ימינו. זהו מכשול שאדם מטיל על עצמו, הנובע מ״אדם שלוקח משקה, משקה שלוקח משקה, ומשקה שלוקח את האדם״. משקאות חריפים מזוקקים כפי שאנו מכירים אותם כיום לא היו ידועים בתקופת המקרא.12”

“לפני שתבין את האמת הזאת, אומרים היוגים, תמיד תהיה בייאוש, רעיון שמובע יפה בשורה הנסערת הזאת של הפילוסוף הסטואי היווני אפיקטטוס: ״אתה נושא את אלוהים בתוכך, עלוב שכמותך, ואינך יודע זאת״”

“אור פירושו ידע; בשפה היוונית אפשר לתרגם אותו גם כהארה, ידע, תובנה, הבנה וחוכמה”

“בשפה הצרפתית יש תהום גדולה בין פרוזה לשירה; באנגלית כמעט שאין הבדל. זהו יתרון מפואר של השפות הספרותיות הגדולות, היוונית, הלטינית והצרפתית, שהן מחזיקות בפרוזה. לאנגלית אין יתרון זה. אין פרוזה באנגלית.”

“אלפי שנים נשלטו בני האדם — כמה מאיתנו עדיין נשלטים — ברעיון שהאוניברסום הוא בובה שמחוטיה מתוחים על ידי אל או אלים, לא נראים ולא ניתנים להבנה. ואז, לפני כ-2,500 שנה, התעוררה התעוררות מרהיבה באיוניה: בסאמוס ובקולוניות היווניות האחרות שצמחו בין האיים והמפרצים של הים האגאי המזרחי העשיר. פתאום היו אנשים שהאמינו שהכל מורכב מאטומים; שהאדם והחיות האחרות נבעו ממערכות פשוטות יותר; שהמחלות לא נגרמו על ידי דמונים או אלים; שהארץ היא רק כוכב הלכת הסובב את השמש. ושהכוכבים רחוקים מאוד.”

“אירוע אינו יותר מובן או בלתי-מובן באופן אינטרינזיי בשל מהירות התנועה שלו. לאדם שאינו מאמין בנס, נס איטי יהיה לא פחות מדהים מנס מהיר. יכולה הייתה הארועית היוונית להמיר ימאים לחזירים במכה של מקל. אך לראות גבר ים אציל מכרנו שמתחיל להראות יותר ויותר כמו חזיר, יום אחר יום, עד שיסתיים עם ארבע רגליים וזנב עקול, לא יהיה פחות מרגיע. זה עשוי להיות אפילו יותר מרתיע ומזעזע.”

“אמן הוא הקוסם שהוצב בין בני האדם כדי לספק—בשרירותיות—את דחפם אל חיי נצח. המקדשים נבנים ומובאים אל קרקעיתם סביבו, ברציפות ובסמיכות, מטרויה ועד שדות פלנדריה. אם יש איזשהו מובן בכל זה, הוא במה ששורד כיצירה אמנותית, כן, אפילו בחגיגת עריצים, כן, אפילו בחגיגת אפסים. מה היה כעת ממלחמת טרויה אילו הייתה חולפת על פני מגעו של האמן? אבק. מסע נשכח שהונע בידי סוחרים יוונים שחיפשו שווקים חדשים. חלוקה זעירה מחדש של סירים שבורים. אבל אנו הם העומדים מועשרים, מסיפור על גיבורים, על תפוח זהב, על סוס עץ, על פנים שהניעו אלף ספינות—ומעל הכול, על אודיסאוס, הנודד, האנושי ביותר, השלם ביותר מכל הגיבורים—בעל, אב, בן, מאהב, איכר, חייל, פציפיסט, פוליטיקאי, ממציא והרפתקן...”

“הסאטיר, ככוריסט הדיאוניסי, שוכן במציאות שאושרה בידי מיתוס וטקס. שהטרגדיה תתחיל בו, שהחוכמה הדיאוניסית של הטרגדיה תדבר דרכו, הוא תופעה תמוהה לא פחות, ובאופן כללי יותר, מן המקור של הטרגדיה מן המקהלה. אולי נוכל להשיג נקודת מוצא לחקירה זו אם נטען שהסאטיר, אותו רוח טבע בדוי, עומד אל האדם התרבותי באותו יחס שבו המוזיקה הדיאוניסית עומדת אל הציוויליזציה. ריכרד וגנר אמר על האחרונה כי היא נבלעת במוזיקה כשם שאור מנורה נבלע באור יום. באותו אופן, אני סבור, חש עצמו היווני התרבותי נבלע אל תוך מקהלת הסאטירים, ובהתפתחות הבאה של הטרגדיה היוונית נסוגו המדינה והחברה, ולמעשה כל מה שמפריד אדם מאדם, מפני תחושת אחדות עצומה שהוליכה חזרה אל לב הטבע. נחמה מטפיזית זו, שאותה, ברצוני לומר מיד, שולחת אותנו כל טרגדיה אמיתית, שלפיה חרף כל שינוי פנומנלי, החיים הם ביסודם שמחים ועצמתיים באופן שאינו ניתן להשמדה, באה לידי ביטוי מוחשי ביותר במקהלת הסאטירים, ישויות טבע השוכנות מעבר לכל ציוויליזציה ושומרות על זהותן דרך כל חילופי הדורות והתנועה ההיסטורית. עם מקהלה זו התנחם היווני העמוק, הרגיש כל כך באופן ייחודי לסבל העדין והעמוק ביותר, שחדר אל סוכני ההרס של הטבע ושל ההיסטוריה גם יחד. אף שהיה נתון בסכנה של כמיהה לשלילה בודהיסטית של הרצון, הוא ניצל באמצעות האמנות, ובאמצעות האמנות החיים שבו וזכו בו מחדש.”

“פלוטו טען שבימי קדם כל בני האדם היו שילוב של זכר ונקבה. לכל אדם היו שני ראשים, ארבע זרועות, ארבע רגליים. כביכול, בני האדם המשולבים האלה היו כה רבי עוצמה עד שגרמו לאלים לחוש אי־נוחות, ולכן זאוס חצה אותם לשניים — גבר ואישה. מאז, בני האדם חשו לא שלמים. הם בילו את כל חייהם בחיפוש אחר החצאים האחרים שלהם.”

“אתם כנראה תוהים: למה הילדים של מדוזה היו לוחם זהב וסוס מכונף? ואיך הם היו תקועים בגוף של מדוזה כל השנים האלה? לעזאזל, אין לי מושג. אני רק מספר לכם איך זה היה. אם אתם רוצים שהדברים יהיו הגיוניים, הגעתם ליקום הלא נכון”

“אלוהי היין נאנח. "אוי, האדס, אם אני יודע. אבל זכור, נער, שמעשה טוב יכול לפעמים להיות רב-עוצמה כחרב. כבני תמותה, מעולם לא הייתי לוחם גדול או אתלט או משורר. רק ייצרתי יין. האנשים בכפר שלי צחקו עליי. הם אמרו שלעולם לא אגיע לשום דבר. תראה אותי עכשיו. לפעמים דברים קטנים יכולים להפוך לגדולים מאוד, באמת." הוא השאיר אותי לבד לחשוב על כך. וכשצפיתי בקלריס ובכריס שרים יחד שיר מחנה טיפשי סביב המדורה, אוחזים ידיים בחושך, במקום שבו חשבו שאיש לא יכול לראות אותם, לא יכולתי שלא לחייך.”

“כי אילו האמת הייתה ידועה, האהבה אינה יכולה לדבר, אלא רק חושבת ועושה; אף כי ודאי תזלוג החוצה בלא עזרת היוונית, או כל לשון אחרת.”