“רינסוינד נאנח והחל ללכת סביב בסיס המגדל לכיוון הספרייה. לכיוון המקום שבו הייתה הספרייה. היה קשת הדלת, רוב הקירות עדיין עומדים, אבל הרבה מהגג נפל והכל היה מכוסה באפר. רינסוינד עמד והביט זמן רב. ואז הוא שחרר את השטיח ורץ, מתנגש ומחליק בין ההריסות שחצאו חלקית את הפתח. האבנים עדיין חמות תחת הרגליים. מדי פעם ערמת ספרייה עדיין הייתה מעשנת. כל צופה היה רואה את רינסוינד קופץ אחורה וקדימה בין הערימות המנצנצות, מתמרד בחיפזון, זורק רהיטים שרופים, מושך קורות גג שנפלו בכוח שלא של אדם רגיל. הוא נעצר פעם או פעמיים לנשום, ואז חזר לשם, חותך את ידיו בפתיתי זכוכית חצי מותכת מהכיפה של הגג. הוא נראה בוכה. לבסוף האצבעות שלו נגעו במשהו חם ורך. הקוסם המהומה הרים קורת גג שרופה, חפר דרך ערימת אריחים נופלים והביט למטה. שם, חצי נמעך מהקורה ובצבע חום מהאש, היה ערימה של בננות רכות ובשלות יתר. הוא הרים אחת בעדינות, ישב וצפה בה זמן מה עד שהקצה נפל. ואז הוא אכל אותה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←