קיום

“כאשר אנו מרשים לעצמנו באמת לחוש את כאבנו שלנו, עם הזמן הוא מתחיל להיראות פחות אישי. אנו מתחילים להכיר בכך שמה שראינו ככאב שלנו הוא, ברמה עמוקה יותר, הכאב הטמון בקיום האנושי.”

“אם אומרתי שבקרבת כדור הארץ ומאדים יש כוס תה סינית סובבת סביב השמש במסלול אליפטי, אף אחד לא יוכל להפריך את הטענה שלי, מוכן שאני מוסיף שגודלה של הכוס קטן מדי כדי להיראות אפילו בטלסקופים החזקים ביותר שלנו. אך אם אומר בנוסף, שכיוון שאין להפריך את הטענה שלי, זה התערבות בלתי נסבלת של הגיון האדם לספק אותה, היו מחשיבים אותי כמדבר בלי משמעות. אולם אם קיום כוס התה הזו נטען בספרים עתיקים, נלמדת כאמת קדושה בכל יום ראשון, ונקלטת במוחות ילדים בבית הספר, הספקן בקיומה יהפוך לסימן של אקצנטריות ויתן למאמין את הזכות לקבל את תשומת הלב של הפסיכיאטר בעידן מאור, או של המודק בעידן קודם.”

“קל יותר ללכת לאינטרנט מאשר ללכת לספרייה, ללא ספק. אבל המעבר מאין ספריות לקיומן של ספריות היה שינוי גדול הרבה יותר ממה שראינו עם התפתחות האינטרנט.”

“המסלול הוביל אותם אל הרגע שבו, בתשובה אל הערך העליון ביותר של האדם, רוחו של האדם גורמת לגופו להיות המנחה, ומעבדת אותו מחדש—כהוכחה, כאישור, כתגמול—לתחושה אחת של עוצמת שמחה כזו, שאין צורך בשום אישור אחר לקיומו של האדם.”

“קיומו של הברוקולי אינו משפיע בשום אופן על טעמו של השוקולד.”

“אך מכל התיאוריות הקטלניות שבאמצעותן אתם מושמדים כעת, ברצוני להזהיר אתכם מפני אחת הקטלניות והחשובות שבהן: הדיכוטומיה המדומה של המדע והאתיקה. זוהי הדוקטרינה שלפיה המדע והאתיקה של האדם — או הידע והערכים שלו, או גופו ונפשו — הם שני היבטים נפרדים ועוינים של קיומו, וכי האדם נתון ביניהם, כבוגד קבוע ושברירי לדרישותיהם הסותרות.”

“התסריט הגרוע יותר הוא כאשר אינך יודע את מטרת קיומך היומיומי”

“הרגשתי אותך לפני שידעתי על קיומך, אולי זו הייתה רמיזה מהיקום להמשיך בדרך האבנים הצהובות, כדי שכאשר אמצא אותך במהלך מסעותיי, פשוט אדע.”

“אוי, אני פשוט רוצה את מה שכולנו רוצים: ספה נוחה, משקה טוב, סוף שבוע בלי הסחות דעת וספר שיעצור את הזמן, ירים אותי מתוך קיומי היומיומי וישנה את חשיבתי לנצח.”

“כל רגע של קיום הוא הר געש מלא אמת! כל רגע ורגע מוכן להתפוצץ, אולי עכשיו, אולי בעוד שתי דקות, ואולי בעוד שנתיים! אמיתות מוכנות להתפרץ! כל רגע ורגע מוכן להתפרץ! היה שקט; חכה להתפרצויות!”

“פילוסוף הוא הוגה עמוק ומתבונן קפדן בטבע ובאירועים החושפים את היופי, האמת והמשמעות של הקיום.”

“אם היינו מכבדים רק את מה שהוא בלתי נמנע ובעל זכות להיות, המוזיקה והשירה היו מהדהדות לאורך הרחובות. כאשר איננו ממהרים וחכמים, אנו תופסים שרק דברים גדולים וראויים הם בעלי קיום קבוע ומוחלט כלשהו, ושפחדים קטנים ותענוגות קטנים אינם אלא צלה של המציאות. זה תמיד מרומם ונשגב.”

“תפיסת העצמי אינה רק עניין של המציאות. זהותם של בני האדם נוצרת מעצמה, ואנשים משנים ללא הרף ומעצבים מחדש את סיפור הווייתם. ההתהוות, ולא ההוויה, היא הביטוי הגבוה ביותר של המציאות. אנו משיגים את הידיעה המלאה ביותר של דבר חי, כולל עצמנו, רק כאשר אנו יודעים מה היה, מבינים מה הוא כעת, ומבינים למה הוא יכול להפוך. איננו יודעים את האמת על קיומו של דבר חי עד שאנו מבחינים בכל ההיסטוריה שלו, מן ההתפתחות ועד הכליה.”

“אום אינו רק צליל או רטט. הוא אינו רק סמל. הוא כל הקוסמוס, כל מה שאנו יכולים לראות, לגעת, לשמוע ולהרגיש. יתר על כן, הוא כל מה שבתוך תפיסתנו וכל מה שמעבר לתפיסתנו. הוא ליבת עצם קיומנו. אם תחשבו על אום רק כעל צליל, טכניקה או סמל של האלוהי, תחמיצו אותו לחלוטין. אום הוא האנרגיה הקוסמית המסתורית שהיא התשתית של כל הדברים וכל היצורים בכל היקום כולו. הוא שיר נצחי של האלוהי. הוא מהדהד ללא הרף בדממה על רקע כל מה שקיים.”

“כדי שאלוהים יוכיח את עצמו לפי דרישה, באופן פיזי, זו תהיה אכזבה חמורה, והנוצרים החזקים ביותר צריכים להיות אסירי תודה במידה רבה על כך שהוא בוחר שלא לעשות זאת. הספקן דורש הוכחה בלי סוף, אך אלוהים מסרב להעליב את האינטליגנציה האמיתית של האדם, את ה"חוש השישי", את התכונה העיקרית, את החדות המבדילה את האדם משאר הבריאה, האמונה.”

“שלום פנימי הוא כוחו הקדוש של קיום שליו.”

“הטבע העניק לבני האדם שני מרכיבים טלאולוגיים המגדירים את אנושיותנו המהותית: תודעה וזיכרון. התודעה מאפשרת לאנשים לקבל החלטות, והזיכרון מאפשר לנו ללמוד ולשתף את הידע שצברנו. ההענקות הקוגניטיביות של התודעה והידע מאפשרות לאנשים לייחס משמעות לקיום, באמצעות קביעת כיוון ותכלית לחייהם.”

“לכולנו יש חיים לחיות! לכולנו יש מטרות ייחודיות ומובחנות למלא! לכל אחד יש ייעוד על פני האדמה, וכל אחד חייב לחיות את הייעוד האמיתי שלשמו אלוהים נותן לנו חיים בכל יום! אינך על פני האדמה כדי להתחרות באיש, אלא בייעודך האמיתי. אינך על פני האדמה כדי להשוות את עצמך לאיש, אלא ל"אתה" שבך ולייעוד האמיתי שלשמו באת לכאן! החיים טובים כשאינך משווה את עצמך באופן שיגרום לך להרגיש רע. החיים טובים כשאתה יודע את ייעודך האמיתי בחיים ואת מי עליך להיות ולרצות! אתה מממש את ה"אתה" האמיתי שלך באופן ייחודי כשאתה מבין שאתה אתה ולא אף אחד אחר! כל כך הרבה אנשים חיים את גורלם של אחרים רק משום שהזניחו את ייעודם האמיתי שלהם! כל כך הרבה אנשים חושבים רע רק משום שהם משווים את עצמם באופן שגוי לאחרים ולדברים! לכל אחד יש חיים, וכל אחד חייב לחיות חיים! אם יש סיבה כלשהי להשוות את עצמך לאחרים ולדברים, שתהיה זו ההשראה שאתה מקבל מן ההשוואה שלך עם אחרים ועם דברים, שמביאה אותך לעשות משהו ייחודי! יש סיבה אמיתית לקיומנו על פני האדמה, ועלינו להגות לא מן האין, אלא מן הסיבה האמיתית שבגללה אנו חיים בכל יום!”

“אלוהים עדיין לא התגלה לאיש בשום אופן שאינו מעורפל. הדתות הן ניסיונות למצוא אותו ברמה הזאת, כולן שוות”

“זהו מה שהביקורת העליונה באמת היא: רשומת נשמתו של האדם עצמו. היא מרתקת יותר מן ההיסטוריה, שכן היא עוסקת בפשטות באדם עצמו. היא מהנה יותר מן הפילוסופיה, שכן נושאה מוחשי ולא מופשט, ממשי ולא מעורפל. היא הצורה המתורבתת היחידה של אוטוביוגרפיה, שכן אין היא עוסקת באירועים, אלא במחשבות חייו של האדם; לא במקרי החיים הגשמיים של מעשה או נסיבה, אלא במצבי הרוח הרוחניים ובתשוקות הדמיון של הנפש...הטוב ביותר שאפשר לומר על רוב האמנות היוצרת המודרנית הוא שהיא רק מעט פחות וולגרית מן המציאות, ולכן המבקר, בחושו המעודן להבחנה ובאינסטינקטו הבטוח לליטוש עדין, יעדיף להביט במראה הכסופה או מבעד לצעיף הארוג, ויסב את עיניו מן הכאוס וההמולה של הקיום הממשי, אף אם המראה מוכתמת והצעיף קרוע. מטרתו היחידה היא לתעד את רשמיו שלו. למענו מציירים תמונות, כותבים ספרים, ומפסלים שיש לצורה.”