קיום

“לא.. אתה ניצחתאתה לעולם לא יכול להפסידאני לא אתן לך להפסידאתה מיועד לנצחאתה מיועד לחיות בשגשוג ..ואני אומר לך.. זכית בקיומי!!”

“בעולם הקטן שבו לילדים יש קיום, מי שמגדל אותם, אין דבר הנתפס בעדינות כה רבה ומורגש בעדינות כה רבה כמו עוול. ייתכן שזה יהיה רק עוול קטן שהילד עלול להיחשף אליו; אך הילד קטן, ועולמו קטן, ועמידתו על סוס הנדנדה שלו היא, לפי קנה המידה, בגובה של כמה טפחים כשם שסוס ציד אירי רחב־עצמות הוא גדול.”

“השתניתי ביום שבו האגו שלי התנפץ, וכל הדברים השטחיים, החומריים, שחשבו בעיניי לפני כן, חדלו פתאום להיות חשובים לי.”

“לא תמצאו מדענים מפקדים צבאות למלחמה, לא תמצאו. במיוחד לא אסטרופיזיקאים – אנחנו רואים את התמונה הגדולה ביותר שיש. אנחנו מבינים כמה קטנים אנחנו בקוסמוס. אנחנו מבינים כמה דליקים ונשכחים קיומנו כה פה על כדור הארץ.”

“היגון יכול להרוס אותך — או למקד אותך. אתה יכול להחליט שמערכת יחסים הייתה לשווא אם היה עליה להסתיים במוות, ואתה לבדו. או שאתה יכול להבין שלכל רגע בה היה יותר משמעות מכפי שהעזת להכיר באותו זמן, כל כך הרבה משמעות שהיא הפחידה אותך, ולכן פשוט חיית, פשוט קיבלת כמובן מאליו את האהבה והצחוק של כל יום, ולא הרשת לעצמך להתייחס לקדושתה. אבל כשהכול נגמר ואתה לבד, אתה מתחיל לראות שזה לא היה רק סרט וארוחת ערב משותפת, לא רק צפייה בשקיעות יחד, לא רק קרצוף רצפה או שטיפת כלים יחד או דאגה לחשבון חשמל גבוה. זה היה הכול, זה היה הסיבה לחיים, כל אירוע ורגע יקר שבהם. התשובה לתעלומת הקיום היא האהבה שחלקת לפעמים באופן כה לא מושלם, וכאשר האובדן מעיר אותך אל יופייה העמוק יותר, אל קדושתה, אינך יכול לקום מן הברכיים זמן רב; לא כובד האובדן כופה אותך על ברכיך, אלא התודה על מה שקדם לאובדן. והכאב תמיד שם, אבל יום אחד לא הריקנות, כי לטפח את הריקנות, למצוא בה נחמה, פירושו לזלזל במתנת החיים.”

“אהבה מזינה את קיומו של ישות אלוהית”

“הדרך היחידה להקהות באופן בריא וצודק את הטראומה הרגשית של חיים תחת גזר דין מוות היא להפיק מכל יום את המרב, לחיות בתשוקה, ולהקדיש את המסע המועדד בזמן להשגת תוכנית חיים עליונה. אנו יכולים לסייע זה לזה למצוא משמעות בחיים ולצאת לדרך שתהפוך את חייו של כל אדם למאמץ ראוי, אך כל אדם נושא באחריות האישית לחיות את חייו, לקבוע מי הוא, ולהתנהג באופן שמעניק תוקף לאידאולוגיה שהטיל על עצמו. אם אדם מתמיד בהעברת האחריות האישית על אורח חייו למישהו אחר, הוא או היא אינם מצליחים לגלות את משמעות קיומם שלהם.”

“שירה טובה אינה קיימת רק לשם עצמה, אלא היא תוצר לוואי של כמיהה ושל צמיחה; שירה גדולה מקדשת את הכמיהה הזאת למען צמיחתם של אחרים.”

“חבק את קדושת הקיום”

“בבוקר אני רוחץ את שכלי בפילוסופיה המופלאה והקוסמוגונית של הבהגווד גיטה, שמאז חיבורה חלפו שנות האלים, ושבהשוואה אליה נדמה עולמנו המודרני וספרותו זעירים וטריוויאליים; ואני מטיל ספק אם אין לייחס את אותה פילוסופיה למצב קיום קודם, כה רחוקה נשגבותה מתפיסותינו. אני מניח את הספר ויוצא אל הבאר שלי להביא מים, והנה! שם אני פוגש את משרתו של הברהמין, כהן ברהמה ווישנו ואינדרה, אשר עדיין יושב במקדשו על גדות הגנגס וקורא את הוודות, או שוכן לרגלי עץ עם פת לחמו וקנקן המים שלו. אני פוגש את משרתו בא לשאוב מים עבור אדונו, ודליינו כאילו מתחככים זה בזה באותה באר. מי וולדן הטהורים מתערבים במי הגנגס הקדושים.”

“כל אוהבי פלוטו מתגוררים באמריקה. אם תעברו למדינות אחרות, יש להם קשר רב פחות קיומו או שימורו של פלוטו ככוכב לכת.”

“כמה משחרר המחשבה הזאת: במקום לדאוג להשאיר אחריך מורשת, לא להשאיר כל עקבה לקיומו של אדם. כמה משחרר, אכן!”

“הבחירה להימנע מסיכון היא הבחירה להימנע מלחיות, ולהימנע מלחיות הוא אחד הסיכונים הגדולים מכולם”

“ככל שאדם יודע יותר, כך הוא מדבר פחות. אפסיק לדבר ואשתדל להטמיע בתוכי רצועה רחבה של דממה כדי ליצור קשר עמוק וקרוב יותר עם כל הטבע. רק כאשר אשיג שלווה מוחלטת אבין את המעלה העליונה של האנושות ואבין את משמעותם של החיים ושל המוות כאחד. רק כאשר אשיג דומייה מוחלטת אבוא לידי מימוש מושלם של משמעות הקיום הטבועה בכל הדברים.”

“ספק כחטא. — הנצרות עשתה את מרב המאמצים כדי לסגור את המעגל והכריזה שגם הספק הוא חטא. אמורים להטיל אדם אל תוך האמונה בלי סיבה, בנס, ומאותו רגע לשחות בה כבאחד היסודות הבהירים והחד-משמעיים ביותר: אפילו מבט אל החוף, אפילו המחשבה שאולי אדם קיים גם למען משהו אחר מלבד שחייה, אפילו הדחף הקל ביותר של טבענו הדו-חיי — הוא חטא! ושימו לב שכל זה פירושו שגם יסוד האמונה וכל הרהור על מקורה מודרים אף הם כמעשה חטא. מה שרוצים הוא עיוורון ושכרון חושים ושיר נצחי מעל הגלים שבתוכם טבעה התבונה.”

“צנזורה היא הכלי של אלה שיש להם צורך להסתיר מציאויות מעצמם ומאחרים. הפחד שלהם הוא רק חוסר יכולתם להתמודד עם מה שהוא אמיתי, ואני איני יכול לפרוק כל כעס נגדם; אני חש רק את העצב המחריד הזה. אי שם בגידולם, הם הוגנו מפני העובדות המלאות של קיומנו.”

“כל מי שכבר אינו הולך בדרכו שלו יתחיל לחוש אי־שביעות רצון מעצמו וייאלץ לעשות בחירה: הוא יצטרך או לקבל קיום רדוף אכזבה וכאב או להבין שכל אחד נולד להיות מאושר. לאחר שיבחר, לא תהיה לו ברירה אלא להשתנות, והמאבק הגדול, הג'יהאד, יתחיל.”

“הטעות הראשונה שלי היא להאניש את אלוהים. הטעות השנייה שלי היא להציב את המאפיינים האנושיים העלובים האלה מול כל הדברים הנשגבים שאני חש שאלוהים צריך להיות. הפער הבוטה שבוודאות ייווצר אז מאפשר לי לא רק להצדיק את דחייתי אותו, הוא מעניק לי רשות בלתי מרוסנת לבטל לחלוטין את קיומו. והטעות השלישית והאחרונה הזאת היא ללא ספק היקרה מכולן.”

“לבסוף ישנם אלה שראו מיד שהשאלה הייתה מלכודת. אין תשובה. במקום לבזבז זמן במאבק עם אותה מלכודת, הם מחליטים לפעול. הם מביטים אל ילדותם ומחפשים את מה שמילא אותם אז בהתלהבות, ובהתעלם מעצת זקניהם, מקדישים לכך את חייהם. כי ההתלהבות היא האש הקדושה. הם מגלים לאטם שמעשיהם קשורים בדחף מסתורי שמעבר לידיעת האדם. ואז הם מרכינים את ראשם כאות כבוד לאותו מסתורין ומתפללים שלא יסיטו אותם מן הדרך שאינם מכירים, דרך שבחרו ללכת בה בגלל הלהבה הבוערת בלבם. הם משתמשים באינטואיציה שלהם כשהם יכולים ופונים למשמעת כשהאינטואיציה נוטשת אותם. הם נראים מטורפים למדי. ולפעמים הם מתנהגים כמו משוגעים. אבל הם אינם משוגעים. הם גילו אהבה ורצון אמיתיים. ושני הדברים האלה מגלים את המטרה ואת הכיוון שעליהם ללכת בעקבותיהם. רצונם צלול כבדולח, אהבתם טהורה וצעדיהם נחושים. ברגעים של ספק או עצב הם לעולם אינם שוכחים: אני כלי, הרשה לי להיות כלי המסוגל לבטא את רצונך. הם בחרו את דרכם, וייתכן שיבינו מהי מטרתם רק כאשר ימצאו את עצמם מול האורח הבלתי רצוי. זהו יופיו של האדם הממשיך הלאה בהתלהבות, וכבוד למסתורין החיים הוא לו המדריך היחיד. דרכו יפה, ומשאו קל. המטרה תהיה גדולה או קטנה, היא עשויה להיות רחוקה מאוד או ממש מעבר לפינה. הוא יוצא לחפש אותה בכבוד וביושר. הוא יודע מה משמעותו של כל צעד, וכמה הוא עולה במאמץ, באימון ובאינטואיציה. הוא מתמקד לא רק במטרה שיש להגיע אליה אלא בכל מה שמתרחש סביבו. לעיתים קרובות עליו לעצור משום שכוחו אוזל. ברגעים כאלה מופיעה האהבה ואומרת: אתה חושב שאתה צועד לעבר נקודה מסוימת, אבל כל ההצדקה לקיומה של המטרה טמונה באהבתך אליה. נוח מעט. אבל ברגע שתוכל, קום והמשך הלאה. כי מאז שהמטרה שלך גילתה שאתה צועד לעברה, היא רצה לקראתך.”

“אדם נידון לחוות ספקות מטרידים כאשר הוא מנסה לגבש פילוסופיה בת-קיימא לחיים. כאשר אנו צעירים, העולם נראה כחלום, אין תשוקה שאי אפשר להשיג, ואין מטרה שאי אפשר להגשים. איננו מעלים בדעתנו שהעולם יקהה את שאיפותינו הלוהטות; אנו מניחים שהעולם ייכנע לרצוננו הנחוש. מזל רע, עוני, מחלה ומוות מרסקים את תקוותיו של אדם, ומעוררים אותנו אל חלקים של עצמנו ושל העולם ששללנו קודם לכן. כאשר הגורל דיבר בחריפות, תחילה אנו חשים מרוסקים, והחיים נראים כשממה קודרת. עלינו אז לבחור אם לקבל קיום רווי סבל או לאזור את האומץ והחוסן להסיט את מחשבותינו מן המרירות והחרטות, לוותר על תפיסות שווא שלפיהן אנו איכשהו מיוחדים ומוגנים מפני אימי חיים שבהם המציאות אינה מתעניינת כהוא זה בהישרדותנו.”