“לבסוף ישנם אלה שראו מיד שהשאלה הייתה מלכודת. אין תשובה. במקום לבזבז זמן במאבק עם אותה מלכודת, הם מחליטים לפעול. הם מביטים אל ילדותם ומחפשים את מה שמילא אותם אז בהתלהבות, ובהתעלם מעצת זקניהם, מקדישים לכך את חייהם. כי ההתלהבות היא האש הקדושה. הם מגלים לאטם שמעשיהם קשורים בדחף מסתורי שמעבר לידיעת האדם. ואז הם מרכינים את ראשם כאות כבוד לאותו מסתורין ומתפללים שלא יסיטו אותם מן הדרך שאינם מכירים, דרך שבחרו ללכת בה בגלל הלהבה הבוערת בלבם. הם משתמשים באינטואיציה שלהם כשהם יכולים ופונים למשמעת כשהאינטואיציה נוטשת אותם. הם נראים מטורפים למדי. ולפעמים הם מתנהגים כמו משוגעים. אבל הם אינם משוגעים. הם גילו אהבה ורצון אמיתיים. ושני הדברים האלה מגלים את המטרה ואת הכיוון שעליהם ללכת בעקבותיהם. רצונם צלול כבדולח, אהבתם טהורה וצעדיהם נחושים. ברגעים של ספק או עצב הם לעולם אינם שוכחים: אני כלי, הרשה לי להיות כלי המסוגל לבטא את רצונך. הם בחרו את דרכם, וייתכן שיבינו מהי מטרתם רק כאשר ימצאו את עצמם מול האורח הבלתי רצוי. זהו יופיו של האדם הממשיך הלאה בהתלהבות, וכבוד למסתורין החיים הוא לו המדריך היחיד. דרכו יפה, ומשאו קל. המטרה תהיה גדולה או קטנה, היא עשויה להיות רחוקה מאוד או ממש מעבר לפינה. הוא יוצא לחפש אותה בכבוד וביושר. הוא יודע מה משמעותו של כל צעד, וכמה הוא עולה במאמץ, באימון ובאינטואיציה. הוא מתמקד לא רק במטרה שיש להגיע אליה אלא בכל מה שמתרחש סביבו. לעיתים קרובות עליו לעצור משום שכוחו אוזל. ברגעים כאלה מופיעה האהבה ואומרת: אתה חושב שאתה צועד לעבר נקודה מסוימת, אבל כל ההצדקה לקיומה של המטרה טמונה באהבתך אליה. נוח מעט. אבל ברגע שתוכל, קום והמשך הלאה. כי מאז שהמטרה שלך גילתה שאתה צועד לעברה, היא רצה לקראתך.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←