בגידה

“אויבה של הידידות הוא הבגידה”

“יש אנשים שנמצאים בחושך מוחלט עד כדי כך שהם ישרפו אותך רק כדי לראות אור. נסה לא לקחת את זה באופן אישי.”

“האושר מצא אותי לבד יום אחד ואחז בידי. הוא הראה לי כיצד השמש מפזרת את חמימותה על פני הארץ. העצב מצא אותי שבעת רצון ומחייכת אל השמש. הוא דיבר על בצורות ועל עיוורון ועל מה שעשו קרניה הבוערות. האושר מצא אותי שוב לבד והצביע אל השמים. הוא הראה לי כיצד הסערות יוצרות קשתות בענן גבוה למעלה. העצב מצא אותי מסוקרנת ולקח אותי אל קצה הקשת. הוא הראה לי כיצד היא נעלמת כדי שלא תשוב עוד לעולם. האושר מצא אותי לבד ולימד אותי כיצד לשיר שיר. הוא שר תריסר מנגינות בעוד אני מצייצת לצדו. העצב מצא אותי שרה בקול וכיסה את אוזניו. הוא אמר שהרעש מחריש אוזניים, ואיחל שלא יוכל לשמוע. האושר מצא אותי לבד ונתן לי שבעה מטבעות זהב. הוא הראה לי דברים מפוארים רבים שסוחרים נהגו למכור. העצב מצא אותי מתפעלת מן הדברים היפים שקניתי. הוא הצביע על ארנקי הריק ועל הכסף שלא היה לי. האושר מצא אותי לבד ועזר לי לדבר עם מישהו חדש. הוא קרא לילד חברי ואמר שגם אני חברתו. העצב מצא אותי יחד עם חברי הטוב והקשוב. הוא לחש על בגידה ועל כך שלב שבור אינו מתרפא. האושר מצא אותי לבד והחזיק אותי חזק בחיבוקו. הוא לחש מילים טובות באוזני ונישק אותי על פניי. העצב מצא אותי עם האושר, אך לפני שהספיק לומר דבר, אמרתי לו שיהיה לו יותר מזל אם ידבר אל הקיר.”

“אינני יכול לחיות כדי לשמוע את החדשות מאנגליה. אך אני אכן מנבא כי הבחירה מאירה על פורטינברס; יש לו את קולי הגווע. לכן ספרו לו, עם המאורעות, פחות או יותר, אשר הפצירו בי — השאר הוא דממה.”

“לעולם לא תשחררי את העבר אם תתעלמי מן הדבר הכואב ביותר שהאדם שאהבת עשה לך. כשאת מתחילה למזער אותו, לפקפק בעצמך ובאחרים, להתעלם ממנו או אפילו להעמיד פנים שזה לא קרה, את מרמה את עצמך ומונעת מעצמך ריפוי. מטבע הדברים, המוח שלך יעדיף להאמין לשקרים שאת מספרת לו, במקום לקבל את האמת. לנפש יש דרך להגן על עצמה מפני טראומה, אבל אם היא נשארת בהכחשה אין צמיחה ואין שינוי. ריפוי מחייב ללכת אל המקום שאת נמנעת ממנו ולשאול את עצמך למה את כל כך פוחדת לקבל את המציאות של מה שקרה לך? למה מזערת את זה כך, כפי שהאדם הזה רצה שתעשי? מה יש בהערכה העצמית שלך שמאפשר לך להמשיך להיות שטיח לרגליים?”

“יש לי, הוא המשיך, בגדתי בעצמי באמונה, הולכתי את עצמי שולל באהבה, רימיתי את עצמי בסקס. הבקבוק נאמן לעזאזל, הוא אמר, הבקבוק לא ישקר”

“לעיתים קרובות אנשים שאומרים ש״לא אכפת להם״ בעצם כן אכפת להם. ברגע שהם מדברים עליך עם החברים והמשפחה שלהם, מתחרים בך, מוציאים את דיבתך בפני אחרים או מגיבים לכל דבר שאתה עושה או אומר, הם מסגירים את עצמם. אתה יכול להיות עצוב או מוחמא מכך שהשפעת על מישהו כל כך הרבה. נקודת המבט היא שלך לקבוע.”

“קרסידה: אדוני, האם תהיה נאמן? טרוילוס: אני? אוי לי, זהו פגמי, אשמתי: בעוד אחרים דגים בערמה למען מוניטין גדול, אני, באמת גדולה, תופס רק פשטות גרידא; בעוד יש שמצפים בערמה את כתרי הנחושת שלהם בזהב, אני, באמת וביושר, עונד את כתרי חשוף. אל תחששי מאמיתותי: המוסר של שנינותי הוא "פשוט ואמיתי"; זה כל היקפו.”

“אני הולך לקולנוע מצופה להרגשה מלאה. אם אני רוצה סרט שאינו מסתיים, אני איכנס לסרט צרפתי. זה בגידה באמון בעיני. סרט חייב להיות שלם בתוכו; הוא לא יכול להיות רק המשך לסרט הראשון או משחק וריאציות עליו.”

“זהו מקום אחד שבו יש לגבש דעה: שהגוף הזה הוא בגידה.”

“אפשר שינשוך אותך ברגל נחש עכסן ולחפש עזרה כדי לרפא את הפצע שלך, או שאפשר לרדוף אחריו ולתת לרעל לקחת את הרגל שלך. כך גם באהבה.”

“כי ברוטוס, כפי שאתם יודעים, היה המלאך של קיסר: שפטו, הו אלים, עד כמה קיסר אהב אותו! זו הייתה המכה האכזרית מכולן”

“מה היה אפשר להרוויח מלהילחם בקוסם המרושע ביותר שאי פעם התקיים? אמר בלאק, ובפניו הייתה זעם נורא. רק חיי חפים מפשע, פיטר! אתה לא מבין! יבב פטיגרו. הוא היה הורג אותי, סיריוס! אז היית צריך למות! שאג בלאק. למות ולא לבגוד בחבריך, כפי שאנחנו היינו עושים למענך!”

“אתה אולי תתחתן עם גברת גריי בשביל חמש עשרה פאונד, אבל תמיד תישאר הוולובי שלי. הסיוט שלי. העצב שלי. העבר שלי. הטעות שלי. הצער שלי. האהבה שלי.”

“אישה תחרותית וחסרת ביטחון תגיד לך ש״אהבה אמיתית״ היא לעולם לא לוותר על מישהו שאת מאוהבת בו. אישה בטוחה בעצמה ורוחנית יודעת ש״להמשיך הלאה״ לא אומר שמעולם לא אהבת מישהו. היא מבינה ששחרור הוא מה שאלוהים צריך ממנה לעשות, כי גם האושר שלך וגם האושר שלה דורשים לצאת למסעות שונים לצמיחה רוחנית. לשחרר לפעמים הוא הדבר הקשה ביותר, אבל זו ״אהבה אמיתית״ ביותר שתזכי לחוות אי פעם.”

“אם אתה מאמין ברעיון של חברים אמיתיים, אז לבך פגיע לבגידה”

“השעון מתקתק; הקצב הלועג משמש תזכורת לכך שקדימה היא הדרך היחידה שבה אנו יכולים ללכת. פעימות הלב המכניות של החושך, שלוש נקודות קרות, המפסיקות שנות עברו. קמים ללא כבלים. לא מזמור מפואר, רק הפעימה המתמדת של אשליית הזמן. אנו מבריאים או שאנו נושאים קדימה את משקל פצעינו... להאמין אחרת הוא שקר הייאוש. קמים בכנות. המיילים מאחור זרועים במשקל הנוסטלגיה, אך לפנינו ממתינים יותר מדי מיילים מכדי לשאת את המשקל. בסופו של דבר, אפילו הדים דוהים ונעלמים. עט ביד... קמים כדי לכתוב את הפרק הבא. (MU Articles 2013, Dedication to Joey)”

“אמר: "אתם מתנזרים מהחברות שלנו אף בשעה הצרה שלנו. אך אתם שמחים מאוד לקבל את עזרתנו כשהגעתם לבסוף לחופי אלה, חלשים ומתלבטים, כמעט בידיים ריקות. עדיין היו אתם מתגוררים בחצרות בחוף, לא היו קיבלו את המבצר שלנו לא היו האלפים חפרו לכם מקלט ולא עבדו על חומותיכם.”

“חשוב על זה היטב. זה חשוב מאוד," אני אומר, "כי להאמין במשהו, יהיה אשר יהיה, זו פעולתו של המוח. אתה מבין? כשאתה אומר שאתה מאמין, אתה מאפשר את האפשרות של אכזבה. ומאכזבה או מבגידה עשוי לבוא ייאוש. כזה הוא דרכו של המוח.”

“לפעמים החבר היקר ביותר שלך, שלפניו אתה חושף את רוב סודותיך, נעשה כה מסוכן ועוין מבלי לדעת שמעולם לא היה באמת חברך.”