ויקטור יוגו

“הצחוק הוא השמש שמגרשת את החורף מפני האדם”

“לאהוב ולהיות נאהב, זהו נס הנעורים”

“מהי אהבה? פגשתי ברחובות צעיר עני מאוד שהיה מאוהב. כובעו היה ישן, מעילו בלוי, המים חלחלו דרך נעליו והכוכבים דרך נשמתו”

“סופר הוא עולם הכלוא באדם”

“המחשבה היא יותר מזכות - היא נשימתו ממש של האדם. מי שכובל את המחשבה תוקף את האדם עצמו. לדבר, לכתוב, לפרסם, הם, ככל שהזכות נוגעת בדבר, דברים זהים לחלוטין. הם המעגלים ההולכים ומתרחבים של התבונה בפעולה; הם גלי המחשבה הרועמים.”

“להודות בבדידות די בכך. לתודה יש כנפיים והיא הולכת לאן שעליה ללכת. תפילתך יודעת על כך הרבה יותר ממך.”

“לפעמים אומרים: ״הוא הרג את עצמו משום שנמאס לו מהחיים.״ מוטב היה לומר: ״הוא הרג את עצמו משום שנמאס לו מחוסר חיים.״”

“ללמוד לקרוא פירושו להדליק אש; כל הברה שנכתבת היא ניצוץ”

“הוא היה שם לבדו עם עצמו, אסוף, שליו, מעריץ, משווה את שלוות לבו עם שלוות השמים, נרגש בחשכה מן הפאר הגלוי של קבוצות הכוכבים, ומן הפאר הבלתי נראה של אלוהים, פותח את נפשו למחשבות הנושרות מן הבלתי נודע. ברגעים כאלה, כשהוא מעלה את לבו בשעה שבה פרחי הלילה שואפים את ריחם, מואר כעששית במרכז הלילה זרוע הכוכבים, מרחיב את נפשו באקסטזה בתוך הזוהר האוניברסלי של הבריאה, אולי לא היה יכול הוא עצמו לומר מה עבר במחשבתו; הוא חש שמשהו מסתלק ממנו, ומשהו יורד עליו, חילופי מסתורין בין מעמקי הנפש ובין מעמקי היקום.”

“זה קיים. אפשר לראות את זה. אפשר לגעת בזה. אלה במסדרון, אלה הצינוקים, אלה צירי הברזל, אלה הקולרים, אותו חרך גבוה בגובה זרם הנהר, אותה קופסת אבן הסגורה במכסה של גרניט כמו קבר, אלא שבזה יש הבדל, שהמת כאן היה יצור חי, אותה אדמה שאינה אלא בוץ, אותו חור של הכספת, אותם קירות הנוטפים רטיבות, — איזה נואמים!”

“ילדותי החלה, כפי שילדותו של כל אדם מתחילה, בדעות קדומות. האדם מוצא דעות קדומות לצד עריסתו, מסלק אותן ממנו מעט במהלך חייו, ולעיתים קרובות, אבוי! שב ונאחז בהן בזקנתו.”

“האדם החכם אינו מזדקן, אלא מבשיל.”

“כדי להיות מאושר לחלוטין אין די בלהחזיק באושר, יש צורך להיות ראוי לו”

“גאונות היא כף יבשה המזדקרת אל האינסוף”

“בכאוס של רגשות ותשוקות המגנים על מחסום, יש משהו מכל דבר; יש אומץ, נעורים, כבוד, התלהבות, האידיאל, אמונה, הזעם הנלהב של המהמר, ומעל לכל, רגעי תקווה.”

“בני אדם מתרגלים לרעל בהדרגה”

“השכל הוא תבונה המתעמלת. הדמיון הוא תבונה בזקפה.”

“למוחות הטובים ביותר יש נקודות תורפה, ולעיתים הם חשים חבולים במקצת מן הכבוד הדל שמעניקה הלוגיקה”

“היכן שהטלסקופ מסתיים, המיקרוסקופ מתחיל, ומי יכול לומר מי מהם בעל הראייה הרחבה יותר?”

“בידיים שלובות יש עדיין איזשהו סימן של תקווה, באגרוף קמוץ אין אף לא אחד.”