“בעוברו בין המורדים שזזו הצידה ביראת כבוד דתית, [פאפא מאבף] המשיך ישר לעבר אנז'ולראס שנסוג קפוא, חטף ממנו את הדגל, ובלי שאיש העז לעכבו או לסייע לו, אותו זקן בן שמונים, ראשו רועד אך רגלו איתנה, עלה לאט במדרגות האבן שנבנו בתוך הבריקדה. המחזה היה כה חמור עד שסביבו אמרו כולם: הסירו את הכובע! בכל מדרגה שעליה טיפס נעשה נורא יותר ויותר: שערו הלבן, פניו המיובשות, המצח הרחב, השקט והמקומט, העיניים השקועות, הפה הנדהם והפתוח למחצה, הזרוע הזקנה שנשאה את הדגל האדום, יצאו מן הצל והלכו והתעצמו באור הלפיד המדמם, ונראה היה כאילו רוח הרפאים של 1793 עולה מן האדמה כשהיא נושאת את דגל האימה. כאשר הגיע למדרגה האחרונה, כאשר אותו רפאים רועד ונורא, זקוף על ערמת ההריסות ההיא מול אלף ומאתיים רובים בלתי נראים, הזדקף מול המוות כאילו היה חזק ממנו, כל הבריקדה קיבלה בחשכה מראה קולוסלי ועל-טבעי. היה זה אחד מאותם רגעי דממה המלווים נסים. בתוך אותה דממה הניף הזקן את הדגל האדום וקרא: יחי המהפכה! יחי הרפובליקה! אחווה! שוויון! ומוות!”