ויקטור יוגו

“פויבוס דה שאטופר אף הוא הגיע ל"סוף טרגי": הוא התחתן.”

“לצד זכויות האדם, ולכל הפחות בצדן, ניצבות זכויות הרוח.”

“שזו הייתה ללא ספק שעה אפלה, אך שהוא יעבור אותה; שלאחר הכול גורלו היה בידו שלו, רע ככל שיהיה; שהוא היה אדונו. הוא נאחז במחשבה הזאת.”

“אלה שאינם בוכים, אינם רואים.”

“לאהוב זה לפעול”

“באותו צל חיוור וקודר שבו זחל, בכל עת שהפנה את ראשו וניסה להרים את עיניו, ראה, בזעם ובאימה מעורבים, הולך ונוצר, נערם ומתרומם אל מעבר לטווח ראייתו מעליו במדרונות נוראים, מעין הצטברות מחרידה של דברים, של חוקים, של דעות קדומות, של בני אדם ושל מעשים, שקווי המתאר שלה חמקו ממנו, שמשקלה הבעית אותו, ושלא הייתה אלא אותה פירמידה אדירה שאנו קוראים לה ציוויליזציה.”

“כל צמצום של חופש העיתונות מלוּוה בצמצום של הציוויליזציה. בכל מקום שבו אנו רואים התערבות בחופש העיתונות, שם אנו רואים את הזנתה של המשפחה האנושית מופרעת.”

“ישוע בכה; וולטר חייך. מן הדמעה האלוהית ההיא ומן החיוך האנושי ההוא נובעת חסד הציוויליזציה של ימינו.”

“ספרייה מרמזת על מעשה של אמונה, אשר דורות, שעדיין חבויים באפלה, חותמים בלילם כעדות לשחר.”

“הספקנות, אותה עששת יבשה של התבונה.”

“ככל שהארנק מתרוקן, הלב מתמלא”

“כשאדם יוצא מן העין, לא עובר זמן רב עד שהוא יוצא מן הלב”

“לא לעשות דבר הוא אושר לילדים ואומללות לזקנים”

“תמיד יש יותר אומללות בקרב המעמדות הנמוכים מאשר יש אנושיות במעמדות הגבוהים”

“אהבה, בעיני העולם, היא או תיאבון גשמי או גחמה מע模מת, שהחזקה בה מכבה אותה או שהיעדרותה משמיד אותה. לכן מקובל לומר, בשימוש מוזר לרעה במילים, שהתשוקה אינה מתמשכת.”

“הייתי רוצה להיות — אכן, הייתי צריך להיות — רמברנדט שני.”

“גבר יכול להתחנן, אבל אישה חייבת למכור.”

“מה שהיה מכוער בגן מהווה יופי בהר”

“הוא היה מוטרד; המוח הזה, כה צלול בעיוורונו, איבד את שקיפותו; היה ענן בקריסטל הזה.”

“לאט לאט הוציא את הבגדים שבהם, עשר שנים קודם לכן, עזבה קוזט את מונפרמיי; תחילה את השמלה הקטנה, אחר כך את הצעיף השחור, אחר כך את נעלי הילדה הגדולות והכבדות שקוזט עדיין כמעט יכלה לנעול, כה זעיר היה כף רגלה, אחר כך את האפודה העשויה פוסטיאן עבה מאוד, אחר כך את החצאית הסרוגה, אחר כך את הסינר עם הכיסים, אחר כך את גרבי הצמר.... ואז צנח ראשו הלבן והנכבד על המיטה, הלב הסטואי הזקן הזה נשבר, פניו נבלעו, כביכול, בבגדיה של קוזט, וכל מי שהיה עובר באותה שעה לאורך המדרגות היה שומע בכי שאי אפשר היה לעצור אותו.”