“הוא היה שם לבדו עם עצמו, אסוף, שליו, מעריץ, משווה את שלוות לבו עם שלוות השמים, נרגש בחשכה מן הפאר הגלוי של קבוצות הכוכבים, ומן הפאר הבלתי נראה של אלוהים, פותח את נפשו למחשבות הנושרות מן הבלתי נודע. ברגעים כאלה, כשהוא מעלה את לבו בשעה שבה פרחי הלילה שואפים את ריחם, מואר כעששית במרכז הלילה זרוע הכוכבים, מרחיב את נפשו באקסטזה בתוך הזוהר האוניברסלי של הבריאה, אולי לא היה יכול הוא עצמו לומר מה עבר במחשבתו; הוא חש שמשהו מסתלק ממנו, ומשהו יורד עליו, חילופי מסתורין בין מעמקי הנפש ובין מעמקי היקום.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←