סילביה פלאת'

“התאמץתי לאכול כל כך מהר שאף פעם לא גרמתי לחבריי להמתין, שכן רוב האנשים שאיתי נהגו לבקש רק סלדת שף ותהום ענבים, כי היו מנסים להוריד משקל. כמעט כל מי שאיתי בניו יורק היה מנסה להוריד משקל.”

“אהבה, איך הגעת כאן? — ניק ואור הזרוח”

“כשלמדתי לזרוח, השיבה אותי אמי לחוף כדי לראות מה אני חושבת עליו. זרחתי ישר אל הגל הבא, ורק עברתי את הקיר הירוק כשאחזה ברגלי.”

“כששאלו את אחד הפילוסופים הרומאים הזקנים כיצד הוא רוצה למות, אמר כי יפתח את עורקי הידיים שלו באמבטיה חמה. חשבתי שזה יהיה פשוט, לישון במיטת המים ולראות את האדום מתפרח מעל זרועותי, גלי גוון אחר גוון דרך המים הנקיים, עד שאטבען לישון מתחת לפנייה שצבעונית כגפן שושנים. אבל כשבא הזמן האמתי, נראה לי זרועי היד כך לבן ונטול הגנה, עד שלא יכולתי לעשות את זה. היה כאילו לא מה שאני רוצה להרוג נמצא בעור הזה או בפעימה הכחולה הדקה שצופצפת מתחת לאצבעי, אלא במקום אחר, עמוק יותר, סודי יותר, ורבים יותר מהקשה להגיע אליו.”

“אני נוירוטית עד השמים אם הנוירוטי הוא רצון דברים מנוגדים באותו זמן, ואני עתידה לעבור בין דברים מנוגדים אלה לאלה כל ימי חיי.”

“אני לא מאמינה שהעניים ירשו את הארץ; העניים נזנחים ונכבשים.”

“לא ידעתי מדוע אני עומדת לצעוק, אך ידעתי שאם מישהו ידבר אלי או יתבונן בי מדי קרוב, הדמעות יוצאות מעיני וצעקות יוצאות מגרוני, ואני אבכה שבוע שלם.”

“אולי לא אהיה שמחה לעולם, אך הלילה אני שבעת רצון.”

“אני חשבתי בגאווה שהרפתקת הבתולה הראשונה של התינוק תהיה כמחאה נגד השיגעון של הכחדת העולם. כבר אחוז מסוים של ילדים שאינם נולדים נדונים על ידי ההפצצות, ואף אחד לא יודע את ההשפעות המשולבות של מה שברור שמזהמ את האוויר והמים כבר עכשיו.”

“כשאתה מטורף, אתה עסוק להיות מטורף – כל הזמן.”

“אף פעם אני חושבת שאני לא מוצקה, ריקה. מאחורי עיניי אין דבר. אני שלילית של אדם. כל מה שאני רוצה זה חושך, חושך ושתיקה.”

“בגרמנית, בעיר הפולנית שהחריבו המלחמות, המלחמות, המלחמות כמו גלגל ענק”

“אני קויה אבל אני רוצה להיות שטוחה. אני לא עץ עם שורשיו באדמה משאבת מינרלים ואהבה אימהית כדי שביום מרץ כלשהו אצטלול לעלה, ואני גם לא יופי של גינה משך את חלקי של האחים והצבעים הנפלאים, לא ידוע לי שאני חייבת לפתוח את עצמי לבסוף. לעומתי, העץ הוא נצחי והגבעול הפרחי אינו גבוה, אך יותר מרהיב, ואני רוצה את נצחיותו ואת חילול הדעת שלו. לילה זה, באור הנמוך של הכוכבים, העצים והפרחים מפזרים את ריחם הקר. אני הולכת ביניהם, אך אף אחד מהם לא מבחין בי. עיתים אני חושבת שאני שוכבת, אז אני דומה להם ביותר – חשבות כבויות. לשכב הוא טבעי יותר לי. אז השמים ואני בשיחה פתוחה, ואני אהיה מועילה כשאני אשתקע לבסוף: העצים יגעו בי לבס”

“אני רוצה לכתוב כי יש לי דחף להוביל את עצמי בתחום אחד של תרגום וביטוי החיים. לא אוכל להישאר מרוצה מהמטלה העצומה של חיים פשוטים. לא, אני חייבת לסדר את החיים בשירים ובססטינות ולהציע מראה מילים למקור האור של 60-וואט שבראשי.”

“אני לא רציתי שיטבעו את צלמי כי הייתי צריכה לבכות. לא ידעתי מדוע הייתי צריכה לבכות, אך ידעתי שאם יאמרו לי מישהו דבר או יתבוננו בי מדי קרוב, הדמעות יתפוצצו מעיניי וההבכי יתפוצץ מגרוני, ואשקע בבכי שבוע שלם. יכולתי להרגיש את הדמעות מלאות ומתגלגלות בתוכי כמו מים בקערה לא יציבה, מלאה עד הקצה.”

“השתקת בחושך. אחר כך – הכחול הריק”

“אני רציתי להיכנס בין השורות השחורות של הדפוס, כמו שאתה חודר דרך גדר, ולישון תחת העץ התאום הירוק הגדול והמפואר.”

“אני נוטה אליך, כעצם מתמוסס. אמר לי שיש לי כאן.”

“הייתי יכולה לקבל צי א' בפיזיקה, אך כל הזמן שאני למדתיה, היא גרמה לי לחרדה קשה.”

“הירח אינו דלת. זה פנים בעצמה, לבן כמו אצבע, ועצוב עד תום. הוא משליך את הים אחריו כמו עבירה כהה, שקט כפתח האו של אובדן מוחלט. אני מתגוררת כאן.”