ריק ריורדן

“אני מרגיש בר מזל להפליא על כך שזכיתי לרמת ההצלחה שזכיתי בה. פשוט כתבתי סיפורים לבניי שלי.”

“היינו מוקפים בענקים בגובה תשעה מטרים, שהיו עומדים להרוג אותנו. ואז השמיים נבקעו, והאלים ירדו. "סבא," אמרו הילדים, "אתה מלא שיסט." "אני לא צוחק!" הוא מחה.”

“ילדים שואלים אותי שאלות. הייתם חושבים שאחרי שאני עושה את זה כבר ארבע שנים, הייתי שומע כל שאלה אפשרית שמישהו יכול לחשוב עליה לשאול, אבל לא, בכל פעם הם מפתיעים אותי, הם שואלים אותי משהו שמעולם לא חשבתי עליו קודם.”

“הוא ארוג מן הפרדוקסים החזקים ביותר בתשעת העולמות — Wi‑Fi בלי השהיה, כנות של פוליטיקאי, מדפסת שמדפיסה, אוכל מטוגן בשמן עמוק ובריא, והרצאת דקדוק מעניינת! ״אוקיי, כן,״ הודיתי. ״הדברים האלה לא קיימים.״”

“הוגנות אינה אומרת שלכולם מגיע אותו דבר. הוגנות פירושה שלכל אחד מגיע מה שהוא צריך.”

“הכעס של ניקו נעשה קר וחשוך כמו הלהב שלו. גם אותו הפכו לכמה צמחים, והוא לא העריך את זה. הוא שנא אנשים כמו ברייס לורנס, שגרמו כאב רק בשביל הכיף.”

“אני עדיין מורה, אבל עם כיתה הרבה יותר גדולה.”

“לא ניתן לשכנע את הפחד. גם השנאה לא. הם כמו האהבה – כמעט אותו רגש. לכן ארס ואפרודיטה מתאחדים. הילדים התאומים שלהם – פחד ופאניקה – נולדו משני המלחמה והאהבה.”

“אבל זכרו: מה ששייך לים תמיד ישוב אל הים.--נראיד”

“פרסי התחיל להתעייף ממים. אם היה אומר את זה בקול, כנראה היו מעיפים אותו מצופי הים הצעירים של פוסידון, אבל לא היה אכפת לו.”

“אוקיי," אמרתי. "רק אחר צהריים רגיל ושני אנשים רגילים." היא הנהנה. "ואז... היפותטית, אם שני האנשים האלה מחבבים זה את זה, מה יידרש כדי לגרום לבחור הטיפש לנשק את הבחורה, אה?" "אה..." הרגשתי כמו אחת מהפרות הקדושות של אפולו — איטית, טיפשה, ואדומה בוהקת. "אממ...”

“המתים אינם מפחידים. הם פשוט עצובים.”

“הנקודה שלי היא שאהבה היא המניע החזק ביותר בעולם. היא מדרבנת בני תמותה לגדולה. מעשיהם האציליים והאמיצים ביותר נעשים למען אהבה.”

“בוב אומר שלום, הוא אמר לכוכבים. הארגו II הפליגה אל תוך הלילה.”

“אני חושב שילדים רוצים מאותו דבר מספר כמו מבוגרים - עלילה בקצב מהיר, דמויות ששווה לדאוג להן, הומור, הפתעות ומסתורין. ספר טוב תמיד גורם לך להמשיך לשאול שאלות, וגורם לך להמשיך להפוך דפים כדי שתוכל לגלות את התשובות.”

“אממ..." הייזל גמגמה. "אתה מתכוון שלא ת... אתה לא מתכוון ל-" "לדרוש את חייך?" שאל תנטוס. "ובכן, נראה..." הוא שלף אייפד שחור-משחור מתוך האוויר. המוות הקיש על המסך כמה פעמים, וכל מה שפרנק הצליח לחשוב היה: בבקשה, רק שלא תהיה אפליקציה לקצירת נשמות. "אני לא רואה אותך ברשימה," אמר תנטוס. "פלוטו נותן לי הוראות ספציפיות לגבי נשמות נמלטות, אתה מבין. משום מה, הוא לא הוציא צו מעצר לגבי שלך. אולי הוא מרגיש שחייך עדיין לא הסתיימו, או שאולי זו פשוט טעות. אם תרצי שאצלצל ואשאל-" "לא!" צווחה הייזל. "זה בסדר." "את בטוחה?" שאל המוות בעזרה. "יש לי שיחת וידאו פעילה. איפשהו כאן יש לי את כתובת הסקייפ שלו...”

“היא חשבה על בני הדודים שלה באוקלהומה, וזה היה מוזר, כי היא מעולם לא בילתה איתם הרבה זמן. היא אפילו לא הכירה אותם כל כך טוב. עכשיו היא הצטערה על כך.”

“אנבת' הצמידה את שפתיה לאוזנו של פרסי. אני אוהבת אותך. היא לא הייתה בטוחה שהוא יכול לשמוע אותה — אבל אם הם ימותו, היא רצתה שאלה יהיו מילותיה האחרונות.”

“הוא הבין עד כמה שבועות עלולים להיות מסוכנים. אבל ליאו לא היה אכפת. אני חוזר אלייך, קליפסו, הוא אמר לרוח הלילה. אני נשבע על נהר הסטיקס.”

“ואו!" הוא הסתובב אל מר ד. "אתה אל היין? אין מצב!" מר ד. הסיט ממני את עיניו וירה בניקו מבט מלא סלידה. "אל היין?" "דיוניסוס, נכון? אה, וואו! יש לי את הפסלון שלך!" "הפסלון שלי." "במשחק שלי, מיתומג'יק. וגם קלף הולוגרפי! ולמרות שיש לך רק איזה חמש מאות נקודות התקפה וכולם חושבים שאתה קלף האל הכי עלוב, אני לגמרי חושב שהכוחות שלך מגניבים!" "אה." מר ד. נראה מבולבל באמת, מה שככל הנראה הציל את חיי. "ובכן, זה...מחמיא.”