“ברוח המערבית שמסתובבת ברוהן, על פני ביצות ושדות שבהם הדשא גבוה, היא הולכת סביב החומות. מה החדשות מהמערב, רוח נודדת, מביאה לי הלילה? ראית את בורומיר הגבוה באור ירח או בכוכבים? "ראיתי אותו רוכב על פני שבעה נחלות, על מים רחבים ואפורים; ראיתי אותו הולך בארצות ריקות עד שהשתקע בצללים של הצפון. אחרי זה לא ראיתי אותו יותר. אולי הרוח הצפונית שמעה את קרן בנו של דנאתור." אה, בורומיר! מהחומות הגבוהות צפונה הסתכלתי למרחק, אבל לא באת מארצות ריקות שאין בהם אנשים. מרוח הים הדרומית נושבת מפה, מהחול והסלעים; היא נושאת את קרקועי השחפים ובשער היא מתלוננת. מה החדשות מהדרום, רוח מתנשפת, מביאה לי בערב? איפה עכשיו בורומיר היפה? הוא מתעכב ואני מתאבל. "אל תשאלו היכן הוא גר – כל כך הרבה עצמות שוכבות על החופים הלבנים והשחורים תחת שמים סוערים; רבים עברו את אנדר כדי להגיע לים הזורם. שאלו את הרוח הצפונית מה היא מביאה לי!" אה, בורומיר! מעבר לשער, הדרך הימית נמשכת דרומה, אבל לא באת עם קרקועי השחפים מפה של הים האפור. מרוח הצפון רוכבת משער המלכים, עוברת את המפלים הרועמים, סביב המגדל קוראת קרן רעם. מה החדשות מהצפון, רוח אדירה, מביאה לי היום? מה החדשות על בורומיר האמיץ? הוא רחוק מאוד. "מתחת לאמון האון שמעת את צעקתו. שם נלחם באויבים רבים, מגן שבור, חרב שבורה, נזרקו למים. ראשו גאה, פניו יפות, גופו נרדם; ורורוס, מפלי רורוס הזהב, נשאו אותו על חזהם." אה, בורומיר! מגדל המשמר ימשיך להביט צפונה אל רורוס, מפלי רורוס הזהב, עד סוף הימים.”