הרמן הסה

“לא עוד!" ציווה רצונו. "שוב! מחר!" תבע הלב שלו.”

“הברבור אוהב נוחות מאשר תענוג, נוחות מאשר חירות, וטמפרטורה נעימה מאשר האש הפנימית הצורמת והמרעישה.”

“העולם אינו מושלם או מתפתח בהדרגה בדרך אל מושלמות. לא, הוא מושלם בכל רגע, בכל חטא כבר נשא בתוכו חן.”

“אפשר לחיות כל חייו מבלי לפגוע בחוק אחד ולהיות כל זאת בן-לא-חוק.”

“אהבה אינה קיימת כדי לשמח אותנו. אני מאמין שהיא קיימת כדי להראות לנו עד כמה אנחנו יכולים לעמוד.”

“אֵלָהִי הִתְנַדּוּ חֲלוֹמוֹתַי הַיָּקָרִים וְהַנּוֹרִים — לִשְׁמֹעַ בְּאֶחָד מִשְׁפְּחַת הַלֵּב הָעוֹלָם וְכָל־הַחַיִּים בְּהַרְמֹנְיָתָם הַמִּסְתּוֹרִית וְהָאִינָּנִית.”

“בין מכתבי הקוראים שמגיעים אליי, קיימת קטגוריה מסוימת שמתרחבת באופן מתמיד, ואשר אני רואה בה סימן להתפתחות המתמדת של היחסים בין הקורא לספרות, כפי שהוא הופך לנטול יותר מרכיבים אינטלקטואליים.”

“העולם, חברי גובינדה, אינו מושלם או בדרך איטית לשלמות: לא, הוא מושלם בכל רגע, כל חטא מכיל בתוכו כבר סליחה אלוהית, כל ילדים קטנים מכילים בתוכם את הזקן, כל תינוקות מכילים בתוכם את המוות, כל מתים מכילים בתוכם את החיים הנצחיים.”

“הייתי רואה עצמי כמין גאון, וזלזלתי במיוחד בעמל והקשיים שבדרך לאמנות.”

“אעמוד ואתחכה אתעייף לא ארדם אמות”

“מילים לא מציגות את המחשבות בצורה טובה במיוחד. הן משתנות תמיד קצת, מיד לאחר שנאמרות, משתבשות קצת, הופכות לחסרות משמעות.”

“כך חוזר ונשנה מאות שנים, ממוסד למוסד, הקרב בין השלטון לרוח. השלטונות משקיעים מאמץ אינסופי כדי לדכא את הנדיבים והחכמים שבהם עוד בשורשם. ומתמיד, אלה שנאצים על ידי המורים, אלה שנמלטים או נדחים, הם שבסופו של דבר מוסיפים לתכשיטיה של החברה. אך כמה – ואין מי שידע כמה – מתכלים בשתיקה ובאופקנות, ובסוף נופלים.”

“זמן עולם הוא רגע בלבד, די בדיוק כדי לספר צחוק.”

“אנו יודעים מספר הצהרותיו של קנכט כי הוא רצה לכתוב את ביוגרפיה של המורה הקודם, אך חובות רשמיות לא הותירו לו זמן למטלה זו. הוא למד לדכא את רצונותיו. פעם אחת אמר לאחד ממוריםיו: "אכזבה שאתם, התלמידים, אינכם מודעים במלואם לרווחה ולעושר שבהם חיים. אבל גם אני היה בדיוק כך כשעדיין הייתי תלמיד. אנו לומדים ועובדים, לא מבזבזים זמן רב, ומאמינים שנוכל לקרוא לעצמנו תאמים – אך אנו מעט מודעים לכמה עשינו, לכמה עשינו מהחופש שלנו. ואז, פתאום, קוראים לנו מהמערכת, צריכים אותנו, נותנים לנו משרה, משימה, תפקיד, וממנו ואילך נעולים בתוך רשת חובות שמתחזקת ככל שניסים לצאת ממנה. כל המשימות קטנות בעצמן, אך כל אחת צריכה להיעשות בזמנה הנכון, והמחר יש יותר משימות מאשר שעות. זה טוב”

“אם שונאת את אדם, שונאת בו דבר שמקורו בך, חלק ממך. דבר שאינו חלק ממך – לא מפריע לך.”

“להתנהג כדוב ולהתאהב בדוביה – לא היה זה חיים רעים כל כך, וייתכן אף שהם היו טובים הרבה יותר מאשר לשמור על רציונליותו ועל מחשבותיו, עם כל השאר שמגדיר אותו כבני אדם, אך לחיות לבד, בלי אהבה, באבל.”

“כל אמת יש לה גם אמת מנוגדת, וכל אמת אינה אלא צד אחד בלבד, אינה אלא חצי האמת, חסרה מלאות, עיגול או איחוד, כל מה שניתן לחשוב בו ולומר בו הוא צד אחד בלבד, חלקי בלבד.”

“כשאין לי שמחה ואין לי כאב ואני נשמה ילדותית נשאפת זמן מה באוויר החם והחסר טעם של הימים הללו, המוכרזים טובים ומספיקים, אני מרגישה רע כל כך שאני שוברת את הלירה המותשת של תודה בפני האל הנרדם של השביעות רצון, ואני מעדיפה להרגיש את השטן שרף בתוכי מאשר את החום של חדר חם טוב, תאווה בריאה וצורמת לחוויות עזות ורגשות, זעם נגד החיים השטוחים, החסרי קול, הנורמליים והאינפרטילים, אני מושתקת ברצון פזיז לשבור דבר מה, אולי אגף מלאי או קתדרלה או את עצמי, לעשות פשעים, להסיר את התעלותיהם של כמה צלמים מוקדשים...”

“אני אומר עוד דבר אחד. המילים אינן משקפות את המשמעות הסמויה. כל דבר הופך מיד קצת אחר, קצת מוטה, קצת טיפש כשאומרים אותו במילים...זה בסדר טוב לי שמה של אדם אחד הוא חכמה יקרה, לאדם אחר זה נשמע כטפשות.”

“בגרמניה הוכרתי מחדש לאחר נפילת היטלר, אך ספרי, חלקם דוכאו על ידי הנאצים וחלקם נהרסו במלחמה, עדיין לא פורסמו שם שוב.”