קלינטון סקוט לואיס

“אני זוכר פעם אחת, כשנשאתי הרצאה בפני חיל האוויר המלכותי, קם קצין זקן, קשוח ומחוספס, ואמר: ״אין לי שום צורך בכל השטויות האלה. אבל, שים לב, גם אני אדם דתי. אני יודע שיש אלוהים. הרגשתי אותו: שם, לבד במדבר בלילה: המסתורין האדיר. ודווקא בגלל זה איני מאמין בכל הדוגמות והנוסחאות המסודרות והקטנות שלכם עליו. בעיני כל מי שפגש את הדבר האמיתי, כולן נראות כל כך זעירות, פדנטיות ולא מציאותיות!״ ובכן, במובן מסוים הסכמתי לגמרי עם אותו אדם. אני חושב שסביר להניח שהוא חווה חוויה ממשית של אלוהים במדבר. וכאשר הוא פנה מן החוויה הזאת אל האמונות הנוצריות, אני חושב שאכן פנה ממשהו ממשי אל משהו פחות ממשי. באותו אופן, אם אדם הביט פעם באוקיינוס האטלנטי מן החוף, ואז הולך ומביט במפה של האוקיינוס האטלנטי, גם הוא יפנה ממשהו ממשי אל משהו פחות ממשי: יפנה מגלים אמיתיים אל פיסת נייר צבעונית. אבל כאן מגיע העיקר. המפה היא, יש להודות, רק נייר צבעוני, אבל יש שני דברים שצריך לזכור עליה. ראשית, היא מבוססת על מה שמאות ואלפי אנשים גילו בשיט באוקיינוס האטלנטי האמיתי. במובן הזה יש מאחוריה המוני חוויות ממשיות, ממש כמו זו שיכולתם אתם לחוות מן החוף; אלא שבעוד שלכם תהיה רק הצצה אחת, המפה מחברת יחד את כל אותן חוויות שונות. שנית, אם ברצונכם להגיע לאנשהו, המפה היא הכרחית לחלוטין. כל עוד אתם מסתפקים בטיולים על החוף, ההצצות שלכם מעניינות הרבה יותר מלהביט במפה. אבל המפה תהיה שימושית הרבה יותר מטיולים על החוף אם תרצו להגיע לאמריקה.”

“החומר הפסיכולוגי הרע אינו חטא אלא מחלה. אין צורך לחזור בתשובה עליו, אלא להירפא ממנו. ואגב, זה חשוב מאוד. בני אדם שופטים זה את זה לפי מעשיהם החיצוניים. אלוהים שופט אותם לפי בחירותיהם המוסריות. כשנוירוטי שיש לו אימה פתולוגית מחתולים מכריח את עצמו להרים חתול מסיבה טובה כלשהי, בהחלט ייתכן שבעיני אלוהים גילה יותר אומץ מאשר אדם בריא עשוי היה לגלות בזכייה בצלב ויקטוריה. כשאדם שהושחת מנעוריו ולמד שאכזריות היא הדבר הנכון עושה מעשה קטן וזעיר של חסד, או נמנע מאיזו אכזריות שהיה עשוי לבצע, ובכך, אולי, מסתכן בכך שחבריו ילעגו לו, ייתכן שבעיני אלוהים הוא עושה יותר ממה שאתה ואני היינו עושים אילו ויתרנו על החיים עצמם למען חבר. מוטב לומר זאת גם בכיוון ההפוך. כמה מאיתנו שנראים אנשים נחמדים למדי עשויים, למעשה, להשתמש כה מעט במורשת טובה ובחינוך טוב, עד שאנו גרועים באמת מאלה שאנו רואים בהם שדים. האם אנו יכולים להיות בטוחים לגמרי כיצד היינו מתנהגים אילו היינו כבולים במטען הפסיכולוגי הזה, ואחר כך בחינוך הרע, ואחר כך בכוח, נניח, של הימלר? משום כך אומרים לנוצרים שלא לשפוט. אנו רואים רק את התוצאות שהבחירות של אדם מחוללות מן החומר הגולמי שלו. אבל אלוהים אינו שופט אותו על החומר הגולמי כלל, אלא על מה שעשה ממנו. רוב המבנה הפסיכולוגי של האדם נובע כנראה מגופו: כשגופו ימות, כל זה ינשור ממנו, והאדם המרכזי האמיתי, הדבר שבחר, שעשה מן החומר הזה את הטוב ביותר או הגרוע ביותר, יעמוד עירום. כל מיני דברים נחמדים שחשבנו שהם שלנו, אך למעשה נבעו מעיכול טוב, ינשרו מחלק מאיתנו; כל מיני דברים מכוערים שנבעו מקומפלקסים או מבריאות לקויה ינשרו מאחרים. אז, לראשונה, נראה כל אחד כפי שהיה באמת. יהיו הפתעות.”

“במילים אחרות, התיאולוגיה היא מעשית: במיוחד עכשיו. בימים עברו, כשהיו פחות השכלה ודיון, אולי היה אפשר להסתדר עם מעט מאוד רעיונות פשוטים על אלוהים. אבל עכשיו זה לא כך. כולם קוראים, כולם שומעים דברים נדונים. לפיכך, אם אינך מקשיב לתיאולוגיה, אין פירוש הדבר שאין לך רעיונות על אלוהים. פירוש הדבר שיהיו לך הרבה רעיונות שגויים — רעיונות רעים, מבולבלים, מיושנים. שכן רבים מאוד מן הרעיונות על אלוהים שמוצגים כיום כחידושים הם פשוט אותם רעיונות שתיאולוגים אמיתיים ניסו לפני מאות שנים ודחו.”

“איננו רוצים רק לראות יופי, אף כי, אלוהים יודע, גם זה הוא שפע דיו. אנו רוצים משהו אחר שכמעט אי אפשר להעלות על הכתב — להתאחד עם היופי שאנו רואים, לעבור לתוכו, לקלוט אותו לתוכנו, להתרחץ בו, להיות לחלק ממנו.”

“האדם אינו יכול לא ליצור ולא לשמר אף רגע אחד של זמן; הכול בא אליו כמתנה טהורה; באותה מידה יכול היה לראות את השמש והירח כרכושו.”

“אני מאמין בכך לא במובן שזה חלק מן האמונה שלי, אלא במובן שזה אחת מדעותיי. דתי לא הייתה חרבה אילו הוכח שדעה זו שגויה.”

“השירה מעבירה לרוב רגשות, לא ישירות, אלא באמצעות יצירה דמיונית של התשתית לרגשות הללו. לכן היא מעבירה משהו יותר מן הרגש; רק באמצעות אותו משהו נוסף היא מעבירה את הרגש בכלל.”

“יש תריסר דעות על כל דבר עד שאתה יודע את התשובה. ואז לעולם אין יותר מאחת.”

“הכאב שאני חש עכשיו הוא האושר שהיה לי קודם. זה העסקה.”

“לא אפשרי להמשיך ‘להסביר’ לנצח: בסופו של דבר תגלה שהסברת את ההסבר עצמו. לא אפשרי להמשיך ‘לראות דרך’ דברים לנצח. המטרה של לראות דרך משהו היא לראות משהו דרך זה.”

“הרשו לי להפציר בקורא לנסות להאמין, ולו רק לרגע, שאלוהים, שעשה את האנשים הראויים הללו, עשוי באמת להיות צודק כאשר הוא סבור כי שגשוגם הצנוע ואושר ילדיהם אינם מספיקים כדי להפוך אותם למבורכים: שכל זה עתיד בסופו של דבר להישמט מהם, ואם לא למדו להכירו יהיו אומללים. ולכן הוא מטריד אותם, ומזהיר אותם מראש מפני חוסר שביום מן הימים יצטרכו לגלותו. החיים לעצמם ולמשפחותיהם עומדים בינם ובין ההכרה בצורכיהם; הוא הופך חיים אלה לפחות מתוקים בעבורם. אילו אלוהים היה גאה, ספק אם היה מקבל אותנו בתנאים כאלה: אך הוא אינו גאה, הוא משפיל את עצמו כדי לכבוש, הוא יקבל אותנו אף על פי שהראינו כי אנו מעדיפים כל דבר אחר עליו, ונבוא אליו מפני שעתה אין "טוב יותר" להשיג.”

“בספרות גדולה, אני הופך לאלף אנשים שונים אך עדיין נשאר אני עצמי”

“אם אם מתאבלת לא על מה שאיבדה אלא על מה שאיבד ילדה המת, נחמה היא להאמין שהילד לא איבד את התכלית שלשמה נברא. ונחמה היא להאמין שהיא עצמה, באיבודה את אושרה הטבעי העיקרי או היחיד, לא איבדה דבר גדול יותר, אלא שעדיין היא יכולה לקוות ל“הדר את אלוהים וליהנות ממנו לעד”. נחמה לרוח הנצחית, הפונה אל אלוהים, שבתוכה. אבל לא לאימהותה. את האושר האימהי המיוחד יש למחוק מן החשבון. לעולם, בשום מקום או זמן, לא יהיה לה בנה על ברכיה, או תרחץ אותו, או תספר לו סיפור, או תתכנן את עתידו, או תראה את נכדה.”

“מתגבר על זה כל כך מהר? אבל המילים דו‑משמעותיות. לומר שהמטופל מתגבר אחרי ניתוח אפנדציטיס זה דבר אחד; אחרי שהורידו לו רגל זה דבר אחר לגמרי. אחרי הניתוח או ההשתלה, האיבר הפצוע מתרפא או שהאדם מת. אם הוא מתרפא, הכאב העז והמתמשך יפסק. הוא יחזור לקבל כוח ויוכל להתקדם עם רגל עץ. הוא 'התגבר'. אבל סביר להניח שהכאב באיבר יישאר לאורך כל החיים, אולי חמור, והוא יישאר אדם חד‑רגלי. כמעט ולא יהיו רגעים שבהם הוא ישכח זאת. רחצה, הלבשה, ישיבה וקימה, אפילו שינה במיטה, יהיו שונים. כל אורח החיים שלו ישתנה. כל ההנאות והפעילויות שהיו לו מובנות מאליהן ייעלמו, כולל חובות. כרגע אני לומד לנוע עם מקבילים. אולי יינתן לי רגל עץ, אבל לא אהיה שוב דו‑רגלי.”

“ייתכן שעדיף לחיות תחת ברונים שודדים מאשר תחת מתערבים מוסריים כל-יכולים”

“פעם, ממש סמוך לסוף, אמרתי: אם את יכולה — אם זה מותר — בואי אליי כשגם אני אהיה על ערש דווי. מותר! היא אמרה. לגן עדן תהיה עבודה להחזיק אותי; ואשר לגיהינום, הייתי שוברת אותו לרסיסים.”

“אפשר לעשות יותר עם טירה בסיפור מאשר עם טירת הקרטון הטובה ביותר שאי פעם עמדה על שולחן בחדר הילדים”

“כי בוודאי תמלא את מטרתו של אלוהים, בכל דרך שתפעל, אך יש הבדל מבחינתך אם תשרת כמו יהודה או כמו יוחנן.”

“אין טעם לבקש מאלוהים ברצינות מלאכותית את A כאשר כל מחשבתנו, למעשה, מלאה בתשוקה ל-B. עלינו להניח לפניו את מה שיש בנו, לא את מה שראוי שיהיה בנו.”

“עליך לבחור: או שהאיש הזה היה, והוא, בן האלוהים, או שהוא משוגע או גרוע מזה. אפשר להשתיק אותו כשוטה, אפשר לירוק עליו ולהרוג אותו כשד; או שאפשר ליפול לרגליו ולקרוא לו אדון ואלוהים. אבל אל נבוא עם שום שטות מתנשאת על כך שהוא היה מורה אנושי גדול. הוא לא הותיר לנו אפשרות כזאת. הוא לא התכוון לכך.”