אמהות

“אמי, מסכנה שכמותה, שרצתה להיות מאושרת, מוכּת שתיים או שלוש פעמים בשבוע, אומרת לי להיות מאושר: "הנרי, תחייך! למה אתה אף פעם לא מחייך?" ואז היא הייתה מחייכת, כדי להראות לי איך, וזה היה החיוך העצוב ביותר שראיתי אי פעם”

“אני מועדת ונופלת. אני בוכה ונאבקת לקום. אמא שלי מרגישה הכול.”

“לכולנו יש סיבה לחיות אני מבורכת שלי יש שתי עיניים, פעימת לב וקוראת לי אמא”

“כאשר האישה האחרונה מתה, הגבר האחרון מת!”

“אחד התפקידים העיקריים של חזיית פוש-אפ הוא להוריד את מספר האימהות שנראות כמו אימהות.”

“אם היא לילד היא המראה הראשונה אל העולם”

“אם אם מתאבלת לא על מה שאיבדה אלא על מה שאיבד ילדה המת, נחמה היא להאמין שהילד לא איבד את התכלית שלשמה נברא. ונחמה היא להאמין שהיא עצמה, באיבודה את אושרה הטבעי העיקרי או היחיד, לא איבדה דבר גדול יותר, אלא שעדיין היא יכולה לקוות ל“הדר את אלוהים וליהנות ממנו לעד”. נחמה לרוח הנצחית, הפונה אל אלוהים, שבתוכה. אבל לא לאימהותה. את האושר האימהי המיוחד יש למחוק מן החשבון. לעולם, בשום מקום או זמן, לא יהיה לה בנה על ברכיה, או תרחץ אותו, או תספר לו סיפור, או תתכנן את עתידו, או תראה את נכדה.”

“בְּעֵמֶק הַמַּעְיָן, בְּעֶרֶב הַשֶּׁמֶשׁ, הָיוּ הָעֲנָבִים עַל סְפִירַת הַפִּרְחָה; פֹּה וּשָׁם, בְּתוֹךְ הָעֲנָנִים הַצְּלֻלִים, נִפְרְצָה פֶּרַח אַחַת מִקֶּדֶם, אֲדֹמָה וּבְתֹךְ לָבָן, כְּכּוֹכָב חָלָשׁ. בְּתוֹךְ דֶּרֶךְ הַגֶּן, בַּצְּבִי הָעָדֶרֶת הָרַעֲנָנָה הָרַטּוּבָה, רָצָה הַיַּלְדָּה הַקְּטַנ”

“אמא היא מים הלוואי שיכולתי לרחוץ את ראשך בפרחים ולמשוח את רגלייך בדמעותיי, כי אני יודעת שגרמתי לך כל כך הרבה כאב לב, תסכול וייאוש – לאורך שנות נעוריי. הלוואי שיכולתי לתת לך את שארית חיי כדי להוסיף לשלך, או פשוט למחוק את הקמטים שעל פנייך, ולתקן כל מה שנקרע. כי לצד אלוהים, את האש שהעניקה אור ללהבה בכל אחת מעיניי. את המעיין שהזין את צמיחתי, ומן הגביע שלך – נתת לי חיים. בלי הלחלוחית של אהבתך, הניחוח של מימייך, או קולות הטפטוף של קולך, אחוש תמיד צמאה.”

“תהיתי כמה זמן לוקח לתינוק להפוך לשלך, עד שההיכרות נעשית טבעית. אולי כמו הזמן שלוקח למכונית חדשה לאבד את הריח הזה, או לבית חדש לגמרי לצבור אבק. אולי זה היה התהליך שמכנים אותו בדרך כלל היקשרות: המעשה של להכיר את הילד שלך כמו שאתה מכיר את עצמך.”

“אני חושבת שהדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות למען ילדינו הוא לאפשר להם לעשות דברים בעצמם, לאפשר להם להיות חזקים, לאפשר להם לחוות את החיים בתנאים שלהם, לאפשר להם לנסוע ברכבת התחתית... לתת להם להיות אנשים טובים יותר, לתת להם להאמין יותר בעצמם.”

“בואו נכיר גם בכך שהלבבות שסובלים ביותר ממלחמותינו הם לבבותיהן של אמהות. קולותיהן החיוניים הושארו מחוץ למשוואה הפוליטית זמן רב מדי. אם עיראקית או אמריקאית בוכה באותה מידה כמו אם ישראלית או אפגנית. עיניה של אם שסבלה את אובדן ילדה יכולות להשמיד את נשמתו של כל מי שמביט בהן. יותר נשמות נעשות קורבנות מלחמה מאשר גופים פיזיים. מלחמה היא חוויה מנפצת נשמה עבור החפים מפשע.”

“ממלכת הרחם ממותניה היא מעניקה לך חיים ואופן שבו אתה מתייחס אל זו שמעניקה לך חיים מראה עד כמה אתה מעריך את החיים שניתנו לך בידי הבורא. ומן הזרע עד האבק יש נשמה אחת מעל כולן — שעליך תמיד להראות לה סבלנות, כבוד ואמון והאישה הזאת היא אמך. וכאשר נשמתך עוזבת את גופך ומעשיך נשקלים כנגד הנוצה יש רק נשמה אחת שיכולה להציל את שלך והאישה הזאת היא אמך. וכאשר לב היקום שואל את שערה ואת מוחה, האם היית עדין וטוב אליה לבה ייאלץ להישאר דומם ושערה ידבר בחופשיות כישות נפרדת, בדומה מאוד לאצה בים — הוא יגלה את כל ששמע וראה. האישה הזאת, שלבה ראה את שלך, ראשונה לפני כל אדם אחר בעולם, ושרחמה פתח את הדלת כדי שעיניך יחוו אור ועוד — היא אמך שלך ממש. לכן, לא משנה אם אמך הייתה אכזרית, מניפולטיבית, מתעללת, חולה בנפשה, או פשוט ילדותית האופן שבו אתה מתייחס אליה הוא המבחן העליון. אם היא מוליכה אותך שולל, סלח לה והראה לה את הדרך הנכונה בחכמה פשוטה, ברכות ובטוב לב. ותמיד זכור, שהמלכה בממלכת הבורא, היושבת על כס כל הקיום, היא בדיוק אותה אחת גם בשלך. ושמה הוא, האם האלוהית.”

“אוי, אבל היא מעולם לא רצתה שג'יימס יתבגר אפילו ביום אחד, וגם לא את קאם. את השניים האלה הייתה רוצה לשמור לעד בדיוק כפי שהיו, שדים של רשע, מלאכי עונג, שלעולם לא תראה אותם גדלים למפלצות ארוכות רגליים.”

“לעולם אל תפגע באישה כי היא אמו של מישהו או תהיה אמו של מישהו. האם תוכל לפגוע באמך?”

“הייתה לה פריחתה הרגעית, שנה, אולי, של יופי כוורד בר, ואז היא התנפחה לפתע כמו פרי מופרָה והייתה קשה ואדומה וגסה, ואז חייה היו כביסה, קרצוף, כביסה, תחילה למען ילדים, אחר כך למען נכדים, במשך יותר משלושים שנה. בסוף כל זה היא עדיין שרה.”

“אמא היא מים”

“הנכסים המיוחדים שלי הם משפחתי הקדושה”

“כדי להבין תינוק לעומק, עליך תחילה להיות אם”

“הפכתי לאמא לפני שנהייתי חולה, אבל מעולם לא ציפיתי שהמחלה תיקח ממני את האימהות העצמאית שלי, אז אני שותלת עצים כדי להרגיע את הנפש שלי מהכאב הצורב של אובדן היכולת האימהית לגדל עוד ילד. הבכור שלי יהיה האוצר היחיד שלי, זה שידע מי הייתי לפני שהבלגן נכנס לחיים שלנו, וגם זה שהסתגל איתי למציאות שלא היינו בטוחים לגביה, אה, והרבה הרבה צמחים.”