חתולים

“מר נקאטה, העולם הזה הוא מקום אלים להחריד. ואף אחד אינו יכול להימלט מן האלימות. אנא זכור זאת. אי אפשר להיות זהיר מדי. הדבר נכון גם לגבי חתולים ובני אדם.”

“בכל אהבתך תבחר בנשים מבוגרות על פני צעירות. אתה קורא זאת פרדוקס, ודורש את הסיבות. אלה הן: א. כי הן מכירות יותר את העולם, ומנתן דעתן מלאה יותר בחוויות, ולכן שיחתן מעשירה יותר ומתאימה יותר לאורך זמן. ב. כי כשהנשים מפסיקות להיות יפות, הן לומדות להיות טובות. כדי לשמור על השפעתן על הגברים, הן ממלאות את חסרון היופי בהגדלת התועלת. הן לומדות לבצע מאות שירותים, גדולים וקטנים, והופכות לחברות הטובות והעזרה ביותר כשאתה חולה. כך הן נשארות נאהות, ולכן קשה למצוא נשים מבוגרות שאינן טובות. ג. כי אין סיכון להולדת ילדים, שיכולים להיוולד באופן לא סדיר וללוות בעצב רב. ד. כי בשל ניסיון רב יותר, הן חכמות יותר ומתונות יותר בניהול מעשה אהבה כדי למנוע חשד. המסחר איתן אפוא בטוח יותר ביחס לשמך. ויחסית להן, אם הד”

“חוץ מזה, אתה חתול. זה בטבע שלך לחשוב שאתה מרכז היקום”

“הכתיבה מרחיקה את המוות. כל ספר שאני כותב הוא ניצחון על המוות. ... אילו לא היינו יודעים שנמות, היינו משוטטים ומנמנמים כמו חתולים.”

“הרבה מהמצבים שאנחנו מכניסים את עצמנו אליהם דומים לחתול בחצר מלאה בכלבים. אנחנו כמעט אף פעם לא שואלים את עצמנו איך הגענו לכאן, מה שלא עוזר לשאלה איך נצא מכאן, וכל זה כמעט אף פעם לא מונע מאיתנו למצוא את עצמנו בחצר הבאה שואלים את אותן שאלות.”

“בית הוא שולחן. אגד חלום. בית זה הגבינות, הספרים שלי והעבודה שאינה מסתיימת. כל הדברים האבודים שיכולים ליום אחד לקרוא אלי, פני ילדי שיום אחד יקראו אלי. אולי לא נוכל להעלות בשר מחלום או להחזיר סנדל עפרי, אך אפשר לאסוף את החלום עצמו ולהחזירו שלם ויחיד במינו.”

“שפהצרצרים מצרצרים,ציפורים שרות, כלבים מייללים,זה הדבר שלהם.חתולים מגרגרים,עכברים מצייצים,פרות ממוּת,זה לא מה שאתם חושבים.לווייתנים שורקים,דולפינים מקליקים,נחשים לוחשים,אז תקשיבו לזה.כבשים מְבַּעֲתות,ארנבים מפרכסים,אם אינכם יכולים לדבר,זו רק תקלה.גוף מדבר,ידיהם כן מנופפות,כולם מדברים יחד,עכשיו אל תהיו נאיביים.זו כולה שפה,שאיננו שומעים,כי היא לא שלנו,אז מה אכפת לנו!”

“ביטחון עצמי, כנער? כי ידעתי מה אהבתי. אהבתי לקרוא; אהבתי להאזין למוזיקה; ואהבתי חתולים. שלושת הדברים האלה. אז, אף על פי שהייתי ילד יחיד, יכולתי להיות מאושר כי ידעתי מה אהבתי.”

“גם לב של חתלתול הוא אמין, אם אתה יודע על מה להישען”

“אם חיות היו יכולות לדבר, הכלב היה בחור מגושם ופתוח לב; אבל לחתול הייתה החן הנדיר של לעולם לא לומר מילה אחת יותר מדי.”

“ככל שיש לך יותר חתולים, כך אתה חי יותר זמן. אם יש לך מאה חתולים, תחיה פי עשרה יותר מאשר אם יש לך עשרה. יום אחד זה יתגלֶה, ואנשים יחזיקו אלף חתולים ויחיו לנצח. זה באמת מגוחך.”

“אם חתולים היו נראים כמו צפרדעים, היינו מבינים איזה בני זונות קטנים, מרושעים ואכזריים הם. סגנון. זה מה שאנשים זוכרים.”

“יש חתולים שכועסים כשקוראים להם חתולים. כדי להשיג איתם שלום, לעולם אל תקרא להם בשמם האמיתי”

“החומר הפסיכולוגי הרע אינו חטא אלא מחלה. אין צורך לחזור בתשובה עליו, אלא להירפא ממנו. ואגב, זה חשוב מאוד. בני אדם שופטים זה את זה לפי מעשיהם החיצוניים. אלוהים שופט אותם לפי בחירותיהם המוסריות. כשנוירוטי שיש לו אימה פתולוגית מחתולים מכריח את עצמו להרים חתול מסיבה טובה כלשהי, בהחלט ייתכן שבעיני אלוהים גילה יותר אומץ מאשר אדם בריא עשוי היה לגלות בזכייה בצלב ויקטוריה. כשאדם שהושחת מנעוריו ולמד שאכזריות היא הדבר הנכון עושה מעשה קטן וזעיר של חסד, או נמנע מאיזו אכזריות שהיה עשוי לבצע, ובכך, אולי, מסתכן בכך שחבריו ילעגו לו, ייתכן שבעיני אלוהים הוא עושה יותר ממה שאתה ואני היינו עושים אילו ויתרנו על החיים עצמם למען חבר. מוטב לומר זאת גם בכיוון ההפוך. כמה מאיתנו שנראים אנשים נחמדים למדי עשויים, למעשה, להשתמש כה מעט במורשת טובה ובחינוך טוב, עד שאנו גרועים באמת מאלה שאנו רואים בהם שדים. האם אנו יכולים להיות בטוחים לגמרי כיצד היינו מתנהגים אילו היינו כבולים במטען הפסיכולוגי הזה, ואחר כך בחינוך הרע, ואחר כך בכוח, נניח, של הימלר? משום כך אומרים לנוצרים שלא לשפוט. אנו רואים רק את התוצאות שהבחירות של אדם מחוללות מן החומר הגולמי שלו. אבל אלוהים אינו שופט אותו על החומר הגולמי כלל, אלא על מה שעשה ממנו. רוב המבנה הפסיכולוגי של האדם נובע כנראה מגופו: כשגופו ימות, כל זה ינשור ממנו, והאדם המרכזי האמיתי, הדבר שבחר, שעשה מן החומר הזה את הטוב ביותר או הגרוע ביותר, יעמוד עירום. כל מיני דברים נחמדים שחשבנו שהם שלנו, אך למעשה נבעו מעיכול טוב, ינשרו מחלק מאיתנו; כל מיני דברים מכוערים שנבעו מקומפלקסים או מבריאות לקויה ינשרו מאחרים. אז, לראשונה, נראה כל אחד כפי שהיה באמת. יהיו הפתעות.”

“אוברי, מקופלת על מדף קרוב, צופה בי בעיניים צרות, כביכול מחשבת מדוע אדם יבחר מתוך רצון ליטול חלק במים כלל, וזאת לא רק לרגע, אלא למשך זמן ממושך.”

“אני חיה לבד, עם חתולים, ספרים, ציורים, ירקות טריים לאפייה, הגינה והדייקות להאכיל.”

“כל מי שמאמין למה שחתול אומר לו ראוי לכל מה שהוא מקבל”

“בעלי כלבים ודאי שמו לב שאם תספק להם מזון ומים ומחסה וחיבה, הם יחשבו שאתה אלוהים. לעומת זאת, בעלי חתולים נאלצים להבין שאם תספק להם מזון ומים וחיבה, הם מסיקים שהם אלוהים.”

“גברות זקנות וטובות מבטיחות לנו שחתולים הם לעיתים קרובות השופטים הטובים ביותר של אופי. חתול תמיד ייגש אל אדם טוב, הן אומרות.”

“האדם הוא בעל החיים ההגיוני. זו הטענה. אני סבור שהיא נתונה למחלוקת. אכן, ניסויי הוכיחו לי שהוא בעל החיים הבלתי-הגיוני... למען האמת, האדם הוא טיפש חשוכת מרפא. דברים פשוטים שבעלי חיים אחרים לומדים בקלות, הוא אינו מסוגל ללמוד. בין ניסויי היה זה. בשעה אחת לימדתי חתול וכלב להיות ידידים. הכנסתי אותם לכלוב. בשעה אחרת לימדתי אותם להיות ידידים עם ארנב. בתוך יומיים הצלחתי להוסיף שועל, אווז, סנאי וכמה יונים. לבסוף קוף. הם חיו יחד בשלום; ואף בחיבה. לאחר מכן, בכלוב אחר, כלאתי אירי קתולי מטיפררי, וברגע שנראה מאולף הוספתי סקוטי פרסביטריאני מאברדין. אחר כך טורקי מקונסטנטינופול; יווני נוצרי מכרתים; ארמני; מתודיסט מן הפראים של ארקנסו; בודהיסט מסין; ברהמין מבנארס. לבסוף קולונל של צבא הישע מוופינג. ואז התרחקתי למשך יומיים תמימים. כשחזרתי כדי לבדוק את התוצאות, כלוב בעלי החיים העליונים היה בסדר גמור, אבל באחר לא היה אלא תוהו ובוהו של שיירי איברים מדממים של טורבנים ותרבושים ואריגי טוויד ועצמות ובשר--לא נותר בו אף פרט חי. בעלי החיים ההגיוניים הללו חלקו על פרט תיאולוגי והביאו את העניין לערכאה גבוהה יותר.”