“אולי שמתם לב שהספרים שאתם ממש אוהבים קשורים יחד בחוט סודי. אתם יודעים בדיוק מהי האיכות המשותפת שגורמת לכם לאהוב אותם, למרות שלא מצליחים לבטא זאת במילים: רוב החברים שלכם לא רואים זאת כלל, ולפעמים תוהים למה אתם אוהבים את זה וגם את ההוא. שוב, עמדתם מול נוף שנראה כמייצג את מה שחיפשתם כל החיים; ואז פניתם לחבר שלצידכם שנראה רואה את מה שראיתם – אך במילים הראשונות נוצר קו מתפצל ביניכם, ואתם מבינים שהנוף משמעותו שונה לגמרי עבורו, שהוא רודף אחרי חזון זר ולא מתעניין ברמזים הבלתי ניתנים לתיאור שמובילים אתכם. אפילו בתחביבים שלכם, תמיד היה משהו משיכה סודית שהאחרים לא מודעים אליה – משהו שלא ניתן להגדיר, אבל תמיד על סף לפרוץ, ריח של עץ קצוץ במוסך או הקליק-קליק של המים על ציד הסירה. האם כל החברויות שנמשכות כל החיים נולדו ברגע שבו סוף סוף פגשתם אדם נוסף שיש לו רמז (אם כי חלש ולא בטוח אפילו בטוב ביותר) של אותו משהו שהייתם נולדים לרצות, ושמתחת לשטף של רצונות אחרים ובכל הרגעים השקטים שבין תשוקות רועשות, לילה ויום, שנה אחרי שנה, מילדות ועד זקנה, אתם מחפשים, צופים, מאזינים? אתם מעולם לא חוויתם זאת. כל מה שבאמת תפס את נשמתכם היה רק רמזים – הצצות מרתקות, הבטחות שלא התממשו במלואן, הדהודים שמתו ברגע שנשמעו. אבל אם זה יתממש באמת – אם יגיע הדהוד שלא מתמוסס אלא מתרחב לצליל עצמו – תדעו זאת. בלי שום ספק תאמרו "הנה סוף סוף הדבר שלגביו נבראתי". אנחנו לא יכולים לתאר זה לזה. זה החתימה הסודית של כל נשמה, הרצון הבלתי ניתן להעברה, הדבר שרצינו לפני שפגשנו את האישה, חברים או עבודה, ושעדיין נרצה על מיטת המוות, כשהמוח כבר לא מכיר אישה, חבר או עבודה. בזמן שאנחנו כאן, זה זה. אם נאבד זאת, נאבד הכל.”