צ'וי בל ק'

“האמונה שלי היא זו: לוודא שכל טיפה של טוב לב אמיתי שניתנה לי לעולם לא תישכח, ולא רק שלא תישכח, אלא שמעשי הטוב האמיתי האלה ירבו ויישאו פרי רק מפני שניטעו בי. לגרום למעשי הטוב האמיתי של אנשים כלפיי להתרבות כמו השקעות. זו האמונה שלי. כך שאדם שהעניק לי טוב לב, לעולם לא יוכל להתחרט על המעשה הזה, ובאמת יאמר לעצמו או לעצמה: אני כל כך שמח שעשיתי את זה בשבילה, זה אחד הדברים הטובים ביותר שעשיתי אי פעם. השקעה טובה. ואני יודע בוודאות שאנשים שהראו לי ולו מידה כלשהי של טוב לב אמיתי, יכולים לומר בבטחה שזה אחד הדברים הטובים ביותר שעשו בחייהם, כי אני דואג לכך שיוכלו לומר זאת עליי. שאלו כל מי שהיה טוב אליי, והם יגידו לכם. כי זו האמונה שלי בחיים. אין רוע גדול יותר, לדעתי, מן הרוע שמכרסם באדם שלוקח כמובן מאליו כל מידה של טוב לב אמיתי שניתנה לה/לו. לשכוח טוב לב שנעשה למענך, פירושו להיות כמו חמור. ייתכן שחמורים אפילו טובים יותר. ולכן זו האמונה שלפיה אני חיה.”

“לכו בכיוון המקום שממנו מגיע השקט שלכם.”

“אני סירנה, ובשל הערצתי את האנושות, נלכדתי ברשתות דיג יותר מדי פעמים. וברשתות הדיג האלה למדתי יותר מדי דברים לא מחמיאים על כוונות אנושיות ועל היעדר אמון ורצון טוב; אני לא מתכוונת לאפשר לעצמי להילכד עוד. סירנות מיטיבות לשיר את שירת הסירנות ולגרור אנשים נתעבים אל מותם, ובצדק!”

“אל תהיה נחרץ; אל תקבע דעה לגבי כל הדברים שאין להם בכלל שום קשר אליך. אל תהיה מהיר מדי להגדיר מה נכון ומה לא נכון. לחיים יש דרך להכניס את האדם הנחרץ בדיוק אל המצבים שעליהם הוא כבר קבע את דעתו, כדי לשנות את אותן החלטות עצמן. לכן, אלא אם כן אתה רוצה שהדברים שאתה שופט אצל אחרים יקרו לך, מוטב שתחיה ותן לחיות.”

“אנשים בעולם הזה, על כוכב הלכת הזה, כל האנשים האלה בודדים. בדרגות שונות, בני אדם הם בודדים. רבים אינם; אבל רבים מדי כן. והם גם בודדים לעיתים קרובות מדי. הם ממלאים את מחשבותיהם בדברים שנקראים חלומות, תכניות, מסקנות, השקפות, דברים חדשים, דימוי עצמי, הערכה עצמית, אשליות, בדיות; כל הדברים האלה רועשים. הם ממלאים את מחשבותיהם בכל הדברים הרועשים מספיק כדי להטביע את דממת בדידותם. והם חושבים שהם מתקדמים לאנשהו כי הם מודדים כיוון והצלחה על סמך מדידת המרחק שעברו על פני הפלטפורמות של הדברים שבהם הם ממלאים את מחשבותיהם. הרעש שבו הם ממלאים את מחשבותיהם. במציאות, הם לא הולכים לשום מקום. הם יושבים שם לבדם, ממש באותו חדר ריק של מחשבותיהם, שבו לבם כואב (או קהה), ובכל זאת הקירות מכוסים בדברים רועשים, הפינות מלאות בדברים רועשים! זו באמת סיפור אימה. האנשים של העולם הזה חיים בתוך סיפור אימה, והוא מתרחש בתוך מחשבותיהם. ואתם תוהים למה העולם הזה אינו טוב לב? אתם תוהים למה העולם הזה אלים, לא מסופק, חצי אפוי? זו הסיבה לכך.”

“פעמים רבות, אתה הדבר היחיד המשמעותי והמפואר ביותר שאי פעם קרה בחייהם של כמה אנשים; הם יושבים ומדברים עליך שוב ושוב לאורך השנים בעוד אתה שם בחוץ חי את חייך, וכל צעד שאתה עושה וכל נשיקה שאתה נותן אין להם שום קשר אליהם, בכלל!”

“לעולם אל תעשה ולו דבר אחד מתוך ציפייה להוכיח משהו למישהו שפגע בך. אם מישהו פגע בך או העליב אותך (יהיה אותו אדם אשר יהיה), לעולם אל תבצע שום דבר או תשאף לשום דבר בחייך מתוך מחשבה להוכיח משהו לאותו מישהו או לאותם אנשים. מי ייתן ושום דבר ממה שאתה עושה לא ייעשה כשמחשבה עליהם בראשך. אין שום דבר שצריך להוכיח.”

“אני מרגישה כאילו, אלוהים מצפה ממני להיות אנושית. אני מרגישה כאילו, אלוהים אוהב אותי בדיוק כמו שאני: שבורה וריקה וחבולה. אני מרגישה כאילו, אלוהים לא מביט בי ומייחל שאהיה משהו אחר, כי הוא אוהב אותי בדיוק כך. אני מרגישה כאילו, אלוהים לא רוצה שאעצום את עיניי ואתפלל אליו שיעשה אותי קדושה או שיעשה אותי טהורה; כי הוא ברא אותי אנושית. אני מרגישה כאילו, אלוהים כבר יודע שאני אנושית... אני היא שצריכה ללמוד את זה.”

“אמפתיה היא המדד החדש של הכול. לא משנה איזו דת יש לך, באיזה אל אתה מתיימר להאמין; לא משנה כמה עשיר אתה או כמה עני אתה, לאיזו כנסייה אתה הולך או לאיזו כנסייה אינך הולך; המדד היחיד לאופי הוא אמפתיה. האם יש לך אמפתיה? אתה אדם בעל אופי יקר ערך. האם אין לך אמפתיה כלפי זולתך? שום כללים ודעות, דוגמה והעדפות שלך, לא יצילו את נשמתך. לכן אני אומרת שזו אמפתיה. אמפתיה היא המדד האוניברסלי החדש של האדם.”

“יש לך את החיים האלה, ובזמן שיש לך אותם, מוטב שתתנשק כאילו יש לך רק רגע אחד, תנסה להחזיק למישהו את היד כאילו לעולם לא תהיה לך עוד הזדמנות לכך, תביט בעיני אנשים כאילו הן האחרונות שתראה אי פעם, תצפה במישהו ישן כאילו לא נותר זמן, תקפוץ אם מתחשק לך לקפוץ, תרוץ אם מתחשק לך לרוץ, תנגן מוזיקה בראשך כשאין כזאת, ותאכל עוגה כאילו היא היחידה שנותרה בעולם!”

“אנו מטילים ספק באחרים, במה שבעצם מצוי בנו עצמנו. השלדים בארון שלך הם הדברים שמפחידים אותך יותר מכול אצל אחרים; אנשים שבאו מרקע של שקרנות חושדים בשקר אצל אחרים וכן הלאה וכן הלאה. האנשים האמונים ביותר אינם אנשים שמעולם לא נבגדו או שמעולם לא חשו כאב; אלא האנשים האמונים ביותר הם אלה שבתוכם עצמם אינם מוצאים בדברים הללו דבר הראוי לאותו האשמה. אנו רואים את העולם דרך עיני מצבה של נשמתנו שלנו.”

“תמיד תזכור שמי שיש להם דרכים חשובות להגשים יאלצו להתמודד עם פחד מהדברים שמרכיבים את הדרך האמיתית שלהם, רק כדי למנוע מהגורל לקרות. או אולי, כדי לחזק את האומץ בלב, כי אומץ זה להסתכל לכיוון מסוים, לבחור ולעשות את מה שמפחיד אותך – ומהו גורל אם לא משהו שמתגשם בזכות לב מלא אומץ וכוח?”

“אמפתיה אינה עוסקת בך, הבנת אדם אחר אינה עוסקת בך, להרגיש איך אדם אחר מרגיש אינה עוסקת בך... צא לרגע מעורך שלך. כבד אדם אחר משום שהוא מי שהוא; לא משום שהאדם האחר הוא בדיוק כמוך. חוסר היכולת שלך להבין, חוסר היכולת שלך להזדהות, אינו פגם מצדו של האדם האחר. זו למעשה המוגבלות שלך, שאתה בוחר לחיות איתה.”

“אם אתה רוצה לשכוח משהו או מישהו, לעולם אל תשנא אותו, או לעולם אל תשנא אותו או אותה. כל דבר וכל אדם שאתה שונא חקוקים על לבך; אם אתה רוצה לשחרר משהו, אם אתה רוצה לשכוח, אינך יכול לשנוא.”

“אני מאמינה שהמצב הקשה ביותר להיות בו הוא מצב של משחקי מוח. למרבה העניין, אפשר להבחין שדווקא אלה מן המדינות המשגשגות ביותר נוטים לשחק את משחקי המוח הרבים ביותר עם אנשים אחרים. הם אפילו כותבים על כך דברים. מדוע כל כך קשה להיות כנים ושקופים לגבי מה שחושבים ומרגישים? מדוע חייבים להיזקק למניפולציות וללעג-מוחי ולחיקוי? זהו מצב או מצב-קיום כה עצוב לכל אדם להיות בו. לחיות בתוך תא בתוך תא בתוך תא של עצמם. קורבנות ומבצעי משחקי מוח, למרבה העניין, הם הפרנואידים ביותר מפני שזה יקרה להם — משום שהם עושים זאת, הם חושבים שגם כל השאר עושים זאת. או משום שזה נעשה להם, הם חושבים שכולם יעשו זאת להם. מדוע אנשים אינם יכולים לומר מה הם חושבים, לחשוב מה שהם אומרים, לומר למה הם מתכוונים ולהתכוון למה שהם אומרים? העולם היה מאושר יותר אילו כולנו היינו פשוט חיים במרחב פתוח גדול באפריקה! משוטטים עם בעלי חיים, הולכים יחפים, פשוטים, שקופים, אמיתיים...”

“האהבה הטובה ביותר בעולם היא אהבתו של גבר. אהבתו של גבר שבא מרחמך, אהבתו של בנך! אין לי בת, אבל אולי גם אהבתה של בת היא הטובה ביותר. אני בראש ובראשונה אני, אבל מיד אחר כך אני אם. הדבר הטוב ביותר שאוכל להיות אי פעם הוא אני. אבל המתנה הטובה ביותר שאי פעם תהיה לי היא להיות אם.”

“אני חושב שהפרסום גוזל את האושר האמיתי. כשאתה מפורסם, אנשים מכירים אותך לפי מה שהם חושבים שאתה, וכשאתה שמח, זה בגלל שאנשים פגשו אותך ורואים אותך כמו שאתה באמת. כמובן, אם אתה לא אדם טוב, אולי עדיף להיות מפורסם. אבל אם יש לך גדולת לב, עדיף שלא להיות מפורסם.”

“ישנם עצים ענקיים שגדלו לגובה אל תוך הרוחות והעננים במשך אלפי שנות חייהם, פסגותיהם נעות ומיטלטלות בערפילי האטמוספירה! ואז ישנם העצים הקצרים שאינם חיים זמן רב, הם צעירים, בלי שורשים עמוקים ועם רק כמה טבעות שנתיות כדי לספר את סיפוריהם. העצים הגבוהים והעתיקים מתנודדים בממלכת החירות, בעוד שהעצים הקצרים והצעירים אינם יכולים אפילו להרים את ענפיהם אל אותו כיוון של השמיים! עכשיו, אתה הוא הציפור שזקוקה לעץ כדי לחיות בו; אם תבחר לחיות בעץ המשגשג בממלכת החירות, אין פירוש הדבר שאינך מחויב לאותו עץ. אתה עדיין מחויב לעץ שלך, אבל יחד אתה והעץ שלך חיים בחירות. חירות איננה היעדר מחויבות. אם אתה הציפור שבוחרת לעוף בין העצים הקצרים ולחיות בהם, זה משום שכנפיך קצרות מדי מכדי להגיע גבוה יותר, ומבטך קרוב מדי מכדי לראות עוד אל תוך העננים. ואם אתה עובר מעץ קצר אחד אל העץ הקצר הבא, אין פירוש הדבר שאתה חופשי; אתה עדיין שם למטה, מתחת, והחירות עדיין רחוקה ממך.”

“החיים הם קערה של דובדבנים. חלק מהדובדבנים רקובים בעוד אחרים טובים; תפקידך הוא לזרוק את הרקובים ולשכוח מהם בעודך נהנה לאכול את הטובים! יש שני סוגים של אנשים: אלה שבוחרים לזרוק את הדובדבנים הטובים ולהתבוסס בכל הרקובים, ואלה שבוחרים לזרוק את כל הרקובים וליהנות מכל הטובים.”

“דברים רבים שבאמת לא אומרים הרבה מכלום, הם נפלאים.”