“אנשים בעולם הזה, על כוכב הלכת הזה, כל האנשים האלה בודדים. בדרגות שונות, בני אדם הם בודדים. רבים אינם; אבל רבים מדי כן. והם גם בודדים לעיתים קרובות מדי. הם ממלאים את מחשבותיהם בדברים שנקראים חלומות, תכניות, מסקנות, השקפות, דברים חדשים, דימוי עצמי, הערכה עצמית, אשליות, בדיות; כל הדברים האלה רועשים. הם ממלאים את מחשבותיהם בכל הדברים הרועשים מספיק כדי להטביע את דממת בדידותם. והם חושבים שהם מתקדמים לאנשהו כי הם מודדים כיוון והצלחה על סמך מדידת המרחק שעברו על פני הפלטפורמות של הדברים שבהם הם ממלאים את מחשבותיהם. הרעש שבו הם ממלאים את מחשבותיהם. במציאות, הם לא הולכים לשום מקום. הם יושבים שם לבדם, ממש באותו חדר ריק של מחשבותיהם, שבו לבם כואב (או קהה), ובכל זאת הקירות מכוסים בדברים רועשים, הפינות מלאות בדברים רועשים! זו באמת סיפור אימה. האנשים של העולם הזה חיים בתוך סיפור אימה, והוא מתרחש בתוך מחשבותיהם. ואתם תוהים למה העולם הזה אינו טוב לב? אתם תוהים למה העולם הזה אלים, לא מסופק, חצי אפוי? זו הסיבה לכך.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←