אין רנד

“עידן גורד השחקים חלף. זהו עידן פרויקט הדיור. שהוא תמיד הקדמה לעידן המערה.”

“הכסף דורש ממך למכור, לא את חולשתך לטיפשותם של בני האדם, אלא את כישרונך לתבונתם.”

“היא שרדה את זה. היא הייתה מסוגלת לשרוד את זה, משום שלא האמינה בסבל. היא התייצבה מול העובדה המכוערת של תחושת כאב בתדהמה ובזעם, וסירבה לתת לזה להיות חשוב. הסבל היה תאונה חסרת היגיון, הוא לא היה חלק מהחיים כפי שראתה אותם.”

“כאשר שמו של גייל וויננד נעשה לאיום בעולם ההוצאה לאור, קבוצה של בעלי עיתונים משכה אותו הצידה—באירוע צדקה עירוני שכולם היו חייבים להשתתף בו—והטיחה בו על מה שכינו השפלת טעמו של הציבור. "אין זה מתפקידי," אמר וויננד, "לעזור לאנשים לשמור על כבוד עצמי שאין להם. אתם נותנים להם את מה שהם מתיימרים לאהוב בפומבי, אני נותן להם את מה שהם באמת אוהבים. יושר הוא המדיניות הטובה ביותר, רבותיי, אף כי לא ממש במובן שלימדו אתכם להאמין בו.”

“האושר היה האחריות שחששת מפניה, הוא דרש את סוג המשמעת הרציונלית שלא הערכת את עצמך די הצורך כדי לקבל עליך - והקמילה החרדה של ימיך היא המצבה להתחמקותך מן הידיעה שאין תחליף מוסרי לאושר, שאין פחדן נתעב יותר מן האיש שערק מן הקרב על שמחתו, מפחד לטעון את זכותו לקיום, חסר את האומץ ואת הנאמנות לחיים של ציפור או של פרח הנושאים פניהם אל השמש. השלך מעליך את הסחבות המגינות של אותו חטא שקראת לו מידה טובה: ענווה - למד להעריך את עצמך, כלומר: להילחם על אושרך - וכאשר תלמד שגאווה היא סך כל המידות הטובות, תלמד לחיות כאדם.”

“אנו מתקרבים במהירות לשלב של ההיפוך הסופי: השלב שבו הממשלה חופשית לעשות ככל העולה על רוחה, בעוד שהאזרחים רשאים לפעול רק ברשות; שהוא שלבם של האפלים שבפרקי ההיסטוריה האנושית, שלב של שלטון בכוח הזרוע.”

“אהבה צריכה להיות מטופלת כמו עסקה עסקית, אבל לכל עסקה עסקית יש את התנאים שלה ואת המטבע שלה. ובאהבה, המטבע הוא המידה הטובה. אתה אוהב אנשים לא בגלל מה שאתה עושה למענם או מה שהם עושים למענך. אתה אוהב אותם בגלל הערכים, המידות הטובות, שהם השיגו באופיים שלהם.”

“בחסד המציאות ובטבע החיים, האדם—כל אדם—הוא תכלית לעצמו, הוא קיים למען עצמו, והשגת אושרו שלו היא תכליתו המוסרית העליונה.”

“חיי האדם חייבים להיות קו ישר של תנועה ממטרה אל מטרה רחוקה יותר, כשכל אחת מובילה אל הבאה אחריה ואל סכום יחיד ההולך וגדל, כמו מסע...”

“חברה ששודדת מן היחיד את פרי עמלו, או משעבדת אותו, או מנסה להגביל את חירותו של שכלו, או כופה עליו לפעול בניגוד לשיפוטו הרציונלי שלו ... אינה, במובן המחמיר של המילה, חברה, אלא אספסוף המוחזק יחדיו בידי שלטון כנופייתי ממוסד”

“יצור בעל תודעה רצונית אין לו מסלול התנהגות אוטומטי. הוא זקוק לקוד של ערכים שינחה את מעשיו. ״ערך״ הוא מה שאדם פועל כדי להשיגו ולשמרו, ״מידה טובה״ היא הפעולה שבאמצעותה אדם משיג אותו ושומר עליו. ״ערך״ מניח תשובה לשאלה: ערך למי ולשם מה? ״ערך״ מניח אמת מידה, מטרה והכרח של פעולה לנוכח חלופה. במקום שאין חלופות, אין ערכים אפשריים.”

“לחשוב הוא מעשה של בחירה. המפתח למה שאתה מכנה בפזיזות כה רבה „טבע אנושי”, הסוד הגלוי שאתה חי עמו, אך ירא לקרוא לו בשם, הוא העובדה שהאדם הוא ישות של תודעה רצונית. התבונה אינה פועלת אוטומטית; החשיבה אינה תהליך מכני; קשרי הלוגיקה אינם נוצרים על ידי אינסטינקט.”

“אם כל ציוויליזציה אמורה לשרוד, הרי זו המוסריות של האלטרואיזם שעל בני האדם לדחות.”

“כעת שימו לב שבכל התעמולה של האקולוגים—למרות כל פניותיהם אל הטבע ותחינותיהם ל“הרמוניה עם הטבע”—אין כל דיון בצרכיו של האדם ובדרישות הישרדותו. באדם מתייחסים כאילו היה תופעה לא טבעית. האדם אינו יכול לשרוד בסוג מצב הטבע שהאקולוגים מדמיינים—כלומר, ברמה של קיפודי ים או דובי קוטב.... כדי לשרוד, האדם צריך לגלות ולייצר כל מה שהוא זקוק לו, כלומר עליו לשנות את סביבתו ולהתאימה לצרכיו. הטבע לא צייד אותו ביכולת להתאים את עצמו לסביבתו כדרך בעלי החיים. מן התרבויות הפרימיטיביות ביותר ועד לציוויליזציות המתקדמות ביותר, האדם נאלץ לייצר דברים; רווחתו תלויה בהצלחתו בייצור. השבט האנושי הנחות ביותר אינו יכול לשרוד בלי אותו מקור כביכול לזיהום: אש. אין זה סמלי בלבד שהאש הייתה רכוש האלים שפרומתאוס הביא לאדם. האקולוגים הם הנשרים החדשים המסתערים כדי לכבות את האש הזאת.”

“אנחנו בשביתה, אנחנו, אנשי המחשבה. אנחנו בשביתה נגד הקרבה עצמית. אנחנו בשביתה נגד האמונה בגמולים שאינם מגיעים ובלבטים שאינם מתוגמלים. אנחנו בשביתה נגד הדוגמה שלפיה המרדף אחר אושרו של אדם הוא רע. אנחנו בשביתה נגד הדוקטרינה שלפיה החיים הם אשמה.”

“כדי לומר "אני אוהב אותך" צריך לדעת תחילה כיצד לומר את ה"אני".”

“אכן נדרש מוח יוצא דופן ויושרה יוצאת דופן עוד יותר כדי להישאר בלתי מושפע מן ההשפעות משחיתות-המוח של דוקטרינות העולם, מן הרוע המצטבר של מאות שנים—כדי להישאר אנושי, שכן האנושי הוא הרציונלי.”

“למכור את נשמתך הוא הדבר הקל ביותר בעולם. זה מה שכל אחד עושה בכל שעה משעות חייו. אם הייתי מבקשת ממך לשמור על נשמתך — האם היית מבין מדוע זה הרבה יותר קשה?”

“יש משהו שהייתי רוצה להבין. ואני לא חושבת שאיש יכול להסביר אותו... יש לך החיים שלך. אתה מתחיל אותם בתחושה שזה משהו כה יקר ונדיר, כה יפה, עד שזה כמו אוצר קדוש. עכשיו זה נגמר, וזה לא משנה לאיש, ולא שהם אדישים, פשוט הם לא יודעים, הם לא יודעים מה זה אומר, האוצר הזה שלי, ויש משהו בו שצריך להיות מובן. אני עצמי לא מבינה אותו, אבל יש משהו בו שצריך להיות מובן על ידי כולנו. רק מה זה? מה?”

“השמחה היא תכלית הקיום, והשמחה אינה דבר שניתקל בו במקרה, אלא דבר שיש להשיגו, ומעשה הבגידה הוא לתת לחזון שלה לטבוע בביצת ייסורי הרגע.”