אין רנד

“אין מנוס מן הצדק, שום דבר אינו יכול להיות בלתי-מגיע ובלתי-משולם ביקום, לא בחומר ולא ברוח — ואם האשמים אינם משלמים, אזי החפים מפשע צריכים לשלם זאת.”

“למה הנחנו לזה להיעלם? למה שנינו נידונו... לגלות בין זרים קודרים, שגרמו לנו לוותר על כל רצון למנוחה, לידידות, לצליל קולות אנושיים? האם יכולתי כעת לתבוע בחזרה אפילו שעה אחת שביליתי בשיחה עם אחי, פיליפ, ולתת אותה לקן דגארט? מי הפך את זה לחובתנו לקבל, כתגמול היחיד על עבודתנו, את העינוי האפור של העמדת פנים של אהבה כלפי מי שעוררו לא דבר מלבד בוז?”

“חייו של האדם, כפי שדורשת טבעו, אינם חיי בהמה נטולת תבונה, של בריון בוזז או של מיסטיקן טפיל, אלא חיי ישות חושבת — לא חיים באמצעות כוח או מרמה, אלא חיים באמצעות הישג — לא הישרדות בכל מחיר, שכן יש רק מחיר אחד שמשלם בעד הישרדותו של האדם: התבונה.”

“רומן טוב הוא שלם שאי אפשר לחלקו: כל סצנה, רצף ומעבר ברומן טוב חייבים לכלול, לתרום ולקדם את כל שלוש התכונות העיקריות שלו: נושא, עלילה, אפיון.”

“רק האיש שאינו זקוק לעושר ראוי לרשת אותו, האיש שהיה עושה את הונו בלי קשר למקום שבו התחיל.”

“אלטרואיזם גורס שלאדם אין זכות להתקיים למען עצמו, ששירות לזולת הוא ההצדקה המוסרית היחידה לקיומו, ושהקרבה עצמית היא חובתו המוסרית העליונה. הביטוי הפוליטי של האלטרואיזם הוא קולקטיביזם או סטטיזם, הגורסים שחייו ועבודתו של האדם שייכים למדינה — לחברה, לקבוצה, לכנופיה, לגזע, לאומה — ושהמדינה רשאית לעשות בו ככל העולה על רוחה למען מה שהיא רואה כטוב השבטי, הקולקטיבי, שלה.”

“איזו תהילה יכולה להיות בכיבושו של גוף נטול תודעה?”

“גברים שונאים תשוקה, כל תשוקה גדולה. הנרי קמרון עשה טעות: הוא אהב את עבודתו. זו הייתה הסיבה שהוא נלחם. זו הייתה הסיבה שהוא הפסיד.”

“הקיום הוא זהות, התודעה היא הזדהות.”

“אנחנו יכולים להתעלם מן המציאות, אבל איננו יכולים להתעלם מן ההשלכות של התעלמות מן המציאות.”

“לא החיים ולא האושר ניתנים להשגה באמצעות רדיפה אחר גחמות לא־רציונליות. כשם שהאדם חופשי לנסות לשרוד בכל דרך אקראית, אך ימות אלא אם יחיה כפי שטבעו דורש, כך הוא חופשי לבקש את אושרו בכל מרמה חסרת־שכל, אך עינוי התסכול הוא כל מה שימצא, אלא אם יבקש את האושר הראוי לאדם. מטרת המוסר היא ללמד אותך, לא לסבול ולמות, אלא ליהנות ולחיות.”

“אין מקום לאהבת הזולת בתוך החור הצפוף והדחוק של האגו הפרטי הקמצני. היה ריק כדי להתמלא. מי שאוהב את חייו יאבד אותם; ומי ששונא את חייו בעולם הזה ישמור אותם לחיי עולם.”

“הוא ידע, בעודו מדבר, שזה חסר תועלת, משום שמילותיו נשמעו כאילו הן פוגעות בריק. לא היה דבר כזה גברת ויין וילמוט; היה רק קליפה שהכילה את דעותיהם של ידידיה, את גלויות הדואר שראתה, את הרומנים של בעלי האחוזות הכפריים שקראה; אל זה היה עליו לפנות, אל אותה חוסר-ממשות שלא יכלה לשמוע אותו או להשיב, חירשת ונטולת-אישיות כמו פקעת צמר גפן.”

“כל צורה של אושר היא אחת, כל תשוקה מונעת בידי אותו מנוע — בידי אהבתנו לערך יחיד, לפוטנציאל הגבוה ביותר של קיומנו שלנו — וכל הישג הוא ביטוי שלו.”

“...הביטוי הספרותי של דיכוטומיית גוף-נפש השולטת בתרבות של ימינו: הפיצול בין ה"רציני" לבין ה"בידורי" - האמונה שאם יצירה ספרותית היא "רצינית", היא חייבת לשעמם אנשים למוות; ואם היא "בידורית", היא אינה יכולה להעביר דבר בעל חשיבות. (כלומר, ש"הטוב" חייב להיות מכאיב, ושעונג חייב להיות ירוד וחסר מחשבה.)”

“האם אתה מבקש לדעת מה לא כשורה בעולם? כל האסונות שהחריבו את עולמך, באו מניסיונם של מנהיגיך להתחמק מן העובדה ש-A הוא A. כל הרוע הסודי שאתה חושש להתמודד עמו בתוכך וכל הכאב שסבלת אי־פעם, באו מניסיונך שלך להתחמק מן העובדה ש-A הוא A.”

“במשך כל הדורות נחשב השכל לרע, וכל צורה של עלבון: מכופר ועד מטריאליסט ועד מנצל—כל צורה של עוול: מגרוש ועד שלילת זכות בחירה ועד הפקעה—כל צורה של עינויים: מלעג ועד סד ועד כיתת יורים—הונחתו על אלה שקיבלו על עצמם את האחריות להביט בעולם בעיני תודעה חיה ולבצע את המעשה המכריע של קשר רציונלי. ואף על פי כן, רק במידה שבה—בכבלים, בצינוקים, בפינות נסתרות, בתאי הפילוסופים, בחנויות הסוחרים—המשיכו כמה אנשים לחשוב, רק במידה זו היה המין האנושי מסוגל לשרוד.”

“בחודשים הרבים של היעדרו, היא מעולם לא תהתה אם הוא נאמן לה או לא; היא ידעה שכן. היא ידעה, אף על פי שהייתה צעירה מכדי לדעת את הסיבה, שרצון חסר הבחנה והפקרות חסרת סלקטיביות אפשריים רק למי שראו במין ובעצמם דבר רע.”

“זוהי, בכל שעה ובכל עניין, הבחירה המוסרית הבסיסית שלך: חשיבה או אי-חשיבה, קיום או אי-קיום, A או לא-A, ישות או אפס.”

“הלחץ נעלם עם המילה הראשונה שהעלה על הנייר. הוא חשב—בשעה שידו נעה במהירות—איזו עוצמה יש במילים; אחר כך, בעבור אלה ששמעו אותן, אבל תחילה בעבור זה שמצא אותן; כוח מרפא, פתרון, כמו פריצתו של מחסום. הוא חשב, אולי הסוד הבסיסי שהמדענים לא גילו, מעיין החיים הראשון, הוא מה שקורה כאשר מחשבה מקבלת צורה במילים.”