“אני יודע בוודאות — כן, רייה, אני יכול לומר שאני מכיר את העולם על בוריו, שכן איש על פני האדמה אינו חופשי ממנו. ואני יודע גם שעלינו לשמור על משמרת אין-סופית על עצמנו, פן ברגע של חוסר זהירות ננשום אל פניו של מישהו ונדביק אותו במחלה. מה שטבעי הוא המיקרוב. כל השאר — בריאות, יושרה, טוהר, אם תרצה — הוא פרי הרצון האנושי, של עירנות שאסור לה לעולם להיחלש. האיש הטוב, האיש שמדביק בקושי מישהו, הוא האיש שלרשותו עומדות הכי מעט נפילות של תשומת לב. ונדרש כוח רצון עצום, מתח נפשי שאינו פוסק, כדי להימנע מנפילות כאלה. כן, רייה, להיות נגוע במגפה הוא עניין מתיש. אבל מתיש עוד יותר לסרב להיות כזה. לכן היום כולם בעולם נראים כה עייפים; כולם, פחות או יותר, חולים במגפה. אבל זו גם הסיבה לכך שכמה מאיתנו, המבקשים לסלק את המגפה ממערכתם, חשים עייפות נואשת כל כך, עייפות שממנה לא נותר דבר שיכול לשחרר אותנו מלבד המוות.”