הסכמה

“איש אינו יכול לגנוב את שלוות נפשי בלי הסכמתי”

“היה הכרח שמיליוני גברים שבידיהם הייתה נתונה העוצמה האמיתית — החיילים שירו, או שהובילו אספקה ותותחים — יסכימו לבצע את רצונם של אותם יחידים חלשים...”

“אהבה היא מחויבות להוקיר את לבו של האחר כאילו היה שלך, היא הרפתקה לחקור את כל מה שמרכיב אותו, היא לשכב תחת הכוכבים ולחלום למרחקים, היא לראות פחד ולאחוז זה בזה כדי להתמודד איתו בכל זאת, היא לאפשר לאחר להיות הוא עצמו בלי הסכמתך, היא לדעת שכאשר האפלה ממלאת אותו אינך נושא את משאו; אתה רק מקל על מטענו. ואם אהבתך אינה יפה כזאת, מדוע אהבת את האדם הלא נכון במשך זמן כה רב?”

“שיטות מחשבה הטוענות להוביל את עולמנו בשם המהפכה הפכו, למעשה, לאידאולוגיות של הסכמה ולא של מרד”

“אל תאפשר לאיש לעכב אותך מלהביע את רגשותיך. אולי פשוט אינך יכול להרשות לעצמך לאבד כמה חברים, אבל אם עליך להיות באמת אתה, עליך להיות אתה! שום דבר אחר!”

“איש אינו יכול לגנוב את היופי הפנימי שלי, את השלווה ואת השלום שלי בלי הסכמתי.”

“תהליך השינוי הניסי הוא דו-שלבי. אחד: אני רואה את הטעות שלי או את הדפוס הלקוי שלי. שניים: אני מבקש מאלוהים לקחת זאת ממני. העיקרון הראשון בלי השני הוא חסר אונים. כפי שאומרים באלכוהוליסטים אנונימיים, החשיבה הטובה ביותר שלך היא זו שהביאה אותך לכאן. אתה הבעיה אבל אתה לא הפתרון. גם העיקרון השני אינו מספיק כדי לשנות אותנו. רוח הקודש אינה יכולה לקחת מאיתנו את מה שאיננו מוכנים למסור לה. היא לא תפעל בלי הסכמתנו. היא אינה יכולה להסיר את פגמי האופי שלנו בלי נכונותנו, משום שזו תהיה פגיעה ברצון החופשי שלנו. בחרנו בדפוסים האלה, גם אם בטעות, והיא לא תכפה עלינו לוותר עליהם. בבקשת אלוהים לרפא אותנו, אנו מתחייבים לבחירה להירפא.”

“לפעמים עליך להסכים עם דעתו של מישהו למען הנימוס והענווה, אבל בתוכך אתה יודע שאינך טיפש ומשוגע.”

“כמובן שאנחנו חברים... שנינו אנשים מתורבתים, הלא כן? חלקנו מיטה ושולחן ובקבוק. תמיד נהיה חברים, וקולר הכלב שיש לי עליך תמיד יזכה להתעלמות בהסכמה הדדית, ואני אדאג לך היטב ובאדיבות. כל מה שאני מבקש בתמורה הוא את נשמתך. דבר קטן. אנחנו אפילו יכולים להתעלם מן העובדה שמסרת אותה, כפי שאנחנו מתעלמים מקולר הכלב.”

“הצלחותיך ואושרך נסלחים לך רק אם אתה מסכים בנדיבות לחלוק אותם”

“אכן חייב אני לעשות זאת, ולכן אני יכול להניח שדממך היא הסכמתך.”

“אלא אם כן תסרב לדברים הרעים שקורים לך, תמשיך לסבול בהסכמתך שלך!”

“איש לא ראוי לשלוט באיש אחר ללא הסכמתו”

“הלב הוא הדבר היחיד שאי אפשר לגנוב בלי הסכמה”

“בהתאם לתפיסות הרווחות בארצות הברית, אין פגיעה בדמוקרטיה אם כמה תאגידים שולטים במערכת המידע: למעשה, זהו עצם מהותה של הדמוקרטיה. ב-Annals of the American Academy of Political and Social Science, הדמות המובילה בתעשיית יחסי הציבור, אדוארד ברנייז, מסביר כי “עצם מהותו של התהליך הדמוקרטי” הוא “החופש לשכנע ולהציע,” מה שהוא מכנה “הנדסת ההסכמה.” “מנהיג,” הוא ממשיך, “לעיתים קרובות אינו יכול להמתין עד שהעם יגיע אפילו להבנה כללית … מנהיגים דמוקרטיים חייבים למלא את חלקם ב… הנדסת… הסכמה למטרות ולערכים בונים מבחינה חברתית,” תוך יישום “עקרונות מדעיים ופרקטיקות שנוסו ונבחנו על המשימה לגרום לאנשים לתמוך ברעיונות ובתוכניות”; ואף כי הדבר אינו נאמר במפורש, ברור די הצורך שמי ששולטים במשאבים יהיו בעמדה לקבוע מהו “בונה מבחינה חברתית,” להנדס הסכמה באמצעות אמצעי התקשורת, וליישם מדיניות באמצעות מנגנוני המדינה. אם החופש לשכנע אכן מרוכז בידי מעטים, עלינו להכיר בכך שזהו טבעה של חברה חופשית.”

“ארתור הטיפשון! אילו ידעת משהו על... משהו, מה שאינך יודע, היית יודע שאני מעריץ אותך. כל לונדון יודעת זאת חוץ ממך. זו שערורייה ציבורית, האופן שבו אני מעריץ אותך. זה שישה חודשים שאני מסתובב ומספר לכל החברה שאני מעריץ אותך. אני תמה שאתה מסכים בכלל לומר לי דבר. לא נותר לי שום אופי כלל. לפחות, אני מרגיש כה מאושר עד שאני בטוח לגמרי שלא נותר לי שום אופי כלל.”

“האדם שאין לו שום רוח פילוסופיה עובר את חייו כבוי בתוך הטענות שנובעות מההגיון השגוי, מאמונות השגרה של תקופתו או של גזעו, ומהשקפות שנוצרו במוחו ללא שיתוף פעולה או הסכמת המחשבה המודעת שלו.”

“בכל מערכת יחסים ראויה אין הקרבה של איש למען איש... בני אדם מחליפים את עבודתם בהסכמה חופשית, הדדית, לתועלת הדדית, כאשר האינטרסים האישיים שלהם עולים בקנה אחד ושניהם חפצים בחילוף. אם אינם חפצים בו, אין כופים עליהם להתנהל זה עם זה. הם ממשיכים לחפש. זוהי הצורה האפשרית היחידה של מערכת יחסים בין שווים. כל דבר אחר הוא יחס של עבד לאדון, או של קורבן לתליין.”

“תהליך עיצוב הדעה, העמדות והתפיסות כונה "הנדסת ההסכמה" בידי אחד ממייסדי תעשיית יחסי הציבור המודרנית, אדוארד ברנייז.”

“כל דיקטטור הוא מיסטיקן, וכל מיסטיקן הוא דיקטטור פוטנציאלי. מיסטיקן משתוקק לציות מצד בני אדם, לא להסכמתם. הוא רוצה שייכנעו את תודעתם לטענותיו, לצוויו, לרצונותיו, לגחמותיו—כשם שתודעתו שלו נכנעת לתודעתם. הוא רוצה להתנהל עם בני אדם באמצעות אמונה וכוח—אין הוא מוצא סיפוק בהסכמתם אם עליו להרוויח אותה באמצעות עובדות והיגיון. ההיגיון הוא האויב שהוא חושש מפניו ובו בזמן רואה בו דבר רעוע; בעיניו, ההיגיון הוא אמצעי להונאה; הוא חש שבני אדם מחזיקים בכוח כלשהו, עז יותר מן ההיגיון—ורק אמונתם חסרת הסיבה או ציותם הכפוי יכולים להעניק לו תחושת ביטחון, הוכחה לכך שהשיג שליטה במתת המיסטית שחסרה לו. תאוותו היא לצוות, לא לשכנע: שכנוע מחייב מעשה של עצמאות ונשען על המוחלט של מציאות אובייקטיבית. מה שהוא מבקש הוא כוח על המציאות ועל אמצעי תפיסתה בידי בני האדם, על תודעתם, הכוח להעמיד את רצונו בין הקיום לבין התודעה, כאילו, אם יסכימו לזייף את המציאות שהוא מצווה עליהם לזייף, בני האדם אכן יבראו אותה.”