מים

“כלנו, משפחת קרמאזוב, כאלו חרקים. גם אתה, אף על פי שאתה מלא מלאכיות, החרק הזה חי בתוכך, ויעורר סערה בדמך. סערות, כי תאוות הבשר היא סערה - גרועה מהסערה! יופי הוא דבר מרהיב ומפחיד! הוא מרהיב כי לא נדע את עומקו ולא נדע לעולם, כי אלוהים מציב בפנינו רק חידות. כאן מתקבצים הגבולות, וכל הסתירות מתקיימות לצד אחד. אני לא אדם חינוכי או תרבותי, אליושה, אך חשבתי הרבה על זה. מרהיב מה סודיות שיש בעולם! הרבה חידות דוחקות את האדם על הארץ. עלינו לפתור אותן ככל יכולתנו ולנסות לשמור על עור יבש במים. יופי! איני מסוגל לחשוב על כך שגבר בעל רוח ולב גבוהים מתחיל באידיאל של מרים הקדושה ומסתיים באידיאל של סדום. מה עוד יותר מפחיד, זה שגבר שבאידיאל של סדום נשמתו אינו מתנ”

“מים נאבקים ביריבים גדולים, אך אין להם ידיים, ומרמסים יריבים גדולים, אך אין להם רגליים. הם מחליקים מבין אצבעותינו, אך יכולים לבלוע עיירות שלמות. גם הרוח מחליקה מבין אצבעותינו, אך יכולה לבלוע ערים שלמות.”

“אם אתה רוצה להתחמם, עליך לעמוד ליד האש: אם אתה רוצה להיות רטוב, עליך להיכנס למים. אם אתה רוצה שמחה, כוח, שלום, חיי נצח, עליך להתקרב אל הדבר שיש בהם, או אפילו להיכנס אליו. הם אינם סוג של פרס שאלוהים היה יכול, אילו רצה, לחלק לכל אחד. הם מעיין גדול של אנרגיה ויופי, המתפרץ בלב לבה של המציאות. אם אתה קרוב אליו, הטיפות ירטיבו אותך: אם אינך קרוב, תישאר יבש. ברגע שאדם מאוחד עם אלוהים, כיצד ייתכן שלא יחיה לנצח? ברגע שאדם נפרד מאלוהים, מה עוד יוכל לעשות מלבד לקמול ולמות.”

“באוקיינוס הזמן הזה, החיים קטנים יותר מטיפת מים. כדי ליצור השפעה, צור גל עצום בכוח אהבתך האינסופית.”

“השתמש בדמעותיך כדי להשקות את גן חלומותיך.”

“ובלבו, אני חושב, הוא למד עכשיו את מה שבאתי להאמין בו, כלומר, כפי שאמרתי כל הזמן, שהשמש אולי תבער בבהירות, ופניהם של ילדים אולי יהיו עגלגלים ומתוקים עד כאב, אבל באוויר שאנו נושמים, במים שאנו שותים ובמזון שאנו חולקים, תמיד יהיה חושך בעולם הזה.”

“אתה חייב ללכת על המים, במיוחד אם אינך יודע לשחות.”

“למה את לא בבית הספר? אני רואה אותך כל יום משוטטת כאן. "אה, לא מתגעגעים אליי," היא אמרה. "אומרים שאני אנטי-חברתית. שאני לא מתחברת. זה כל כך מוזר. אני דווקא מאוד חברתית. הכול תלוי למה אתה מתכוון כשאתה אומר חברתית, לא? בשבילי חברתית פירושו לדבר איתך על דברים כאלה." היא ניערה כמה ערמונים שנשרו מהעץ בחצר הקדמית. "או לדבר על כמה מוזר העולם. להיות עם אנשים זה נחמד. אבל אני לא חושבת שזה חברתי לאסוף חבורה של אנשים ואז לא לתת להם לדבר, אתה חושב? שעה של שיעור טלוויזיה, שעה של כדורסל או בייסבול או ריצה, עוד שעה של היסטוריה בהכתבה או ציור תמונות, ועוד ספורט, אבל אתה יודע, אנחנו אף פעם לא שואלים שאלות, או לפחות רובם לא; פשוט יורים עליך את התשובות, בינג, בינג, בינג, ואנחנו יושבים שם עוד ארבע שעות של מורה-סרט. בשבילי זה בכלל לא חברתי. זה המון משפכים והמון מים שנשפכים לתוך הפיה ויוצאים מלמטה, והם אומרים לנו שזה יין כשזה לא. הם מתישים אותנו עד סוף היום כך שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר חוץ מללכת לישון או לנסוע לפארק כיף כדי להציק לאנשים, לשבור שמשות במקום של שובר-החלונות או לרסק מכוניות במקום של משחית-המכוניות עם כדור הפלדה הגדול. או לצאת במכוניות ולדהור ברחובות, לנסות לראות כמה קרוב אפשר להגיע לעמודי תאורה, לשחק 'עוף' ו'להעיף טאסות'. אני מניחה שאני בדיוק מה שהם אומרים שאני, בסדר. אין לי חברים. זה אמור להוכיח שאני לא נורמלית. אבל כל מי שאני מכירה או צועק או רוקד כמו משוגע או מרביץ זה לזה. אתה שם לב איך אנשים פוגעים זה בזה בימינו?”

“מזג האוויר של האהבה לאהבה יש דרך לנבול או לפרוח בשעה המוזרה ביותר, הבלתי צפויה ביותר. כך היא האהבה, חיה בלתי נשלטת בצורת פרח. השמש לא תמיד זורחת עליה. גם הגשם לא תמיד שוטף אותה, וגם לא תמיד ראוי שתוכה בסערה. האהבה לא תמיד מפיצה את הניחוחות המתוקים ביותר, ולעיתים היא יכולה לעקוץ בקוציה. השקה אותה. תן לה שפע של אור שמש. טפח אותה, ופרח האהבה יאריך ימים אחריך. הזנח אותה או המשך לנתח אותה, ועלי הכותרת שלה יתכווצו במהירות וימותו. כך היא האהבה, השלמות היא חזיון תעתועים. לכן אהב את האדם שאוהב אותך ללא תנאי, ונטוש את מי שאוהב אותך רק בתנאים נוחים.”

“למים אין ידיים, אך הם נושאים ספינות גדולות. לאוויר אין כתפיים, אך הוא נושא מטוסים גדולים. לשמש אין עיניים, אך היא מוצאת את דרכה ברחבי היקום.”

“אם תשפוך עוד מים לנהר, הוא לא יטביע את הדגים.”

“בבוקר אני רוחץ את שכלי בפילוסופיה המופלאה והקוסמוגונית של הבהגווד גיטה, שמאז חיבורה חלפו שנות האלים, ושבהשוואה אליה נדמה עולמנו המודרני וספרותו זעירים וטריוויאליים; ואני מטיל ספק אם אין לייחס את אותה פילוסופיה למצב קיום קודם, כה רחוקה נשגבותה מתפיסותינו. אני מניח את הספר ויוצא אל הבאר שלי להביא מים, והנה! שם אני פוגש את משרתו של הברהמין, כהן ברהמה ווישנו ואינדרה, אשר עדיין יושב במקדשו על גדות הגנגס וקורא את הוודות, או שוכן לרגלי עץ עם פת לחמו וקנקן המים שלו. אני פוגש את משרתו בא לשאוב מים עבור אדונו, ודליינו כאילו מתחככים זה בזה באותה באר. מי וולדן הטהורים מתערבים במי הגנגס הקדושים.”

“מאסטרים של זן אומרים שאי אפשר לראות את ההשתקפות שלך במים זורמים, אלא רק במים שקטים.”

“פתאום, כמו גוש של שרידי ספינה טבועים המפציע אל פני המים, המחשבה פרצה אל מוחו: ״זה לא באמת קורה. אנחנו מדמיינים את זה. זו הזיה.״ הוא דחק את המחשבה מיד אל מתחת לפני השטח. הכשל היה ברור. הוא הניח שבאיזשהו מקום או אחר, מחוץ לעצמו, יש עולם ״אמיתי״ שבו קורים דברים ״אמיתיים״. אבל איך יכול להיות עולם כזה? איזו ידיעה יש לנו על דבר כלשהו, זולת דרך מחשבותינו שלנו? כל ההתרחשויות הן בתוך המוח. כל מה שמתרחש בכל המוחות, אכן מתרחש.”

“היום המסוכן ביותר בעולם יהיה היום שבו הציפור תחליט לשחות והדג יחליט לעוף. הישאר דבוק למה שאתה יכול לעשות.”

“אם שמך הוא "קאנו" ואינך יכול לצוף על המים, אתה חסר תועלת! אם קוראים לך "מצ'טה" אבל אינך יכול לחתוך שום דבר לחתיכות, אתה בזבוז! יש לך תפקיד ייחודי, אתה מותג! עשה את מה שנבראת לעשות!”

“גשרים מעבירים אנשים מעל נהרות. מנהיגים מעבירים אנשים מעל בערות. עם מנהיג, היעד של המסע מובטח.”

“הפונדמנטליסט מבקש למוטט הרבה יותר מבניינים. אנשים כאלה מתנגדים, אם למנות רק רשימה קצרה, לחופש הביטוי, למערכת פוליטית רב-מפלגתית, לזכות בחירה כללית של מבוגרים, לשלטון אחראי, ליהודים, להומוסקסואלים, לזכויות נשים, לפלורליזם, לחילוניות, לחצאיות קצרות, לריקוד, להיותו של אדם מגולח, לתורת האבולוציה, למין. יש עריצים, לא מוסלמים. מזכ"ל האו"ם קופי אנאן אמר שעלינו להגדיר את עצמנו עכשיו לא רק לפי מה שאנו בעדו אלא לפי מה שאנו נגדו. אני הייתי הופך את הטענה הזאת, משום שבמקרה הנוכחי מה שאנו נגדו הוא דבר מובן מאליו. מתנקשים מתאבדים מטיסים מטוסי נוסעים רחבי-גוף אל תוך מרכז הסחר העולמי והפנטגון והורגים אלפי אנשים: אה, אני נגד זה. אבל בעד מה אנחנו? על מה נסתכן כדי להגן? האם כולנו יכולים להסכים שכל הפריטים ברשימה שלעיל — כן, אפילו החצאיות הקצרות והריקוד — ראויים למות למענם? הפונדמנטליסט מאמין שאנו מאמינים בכלום. בתפיסת עולמו יש לו ודאויות מוחלטות, ואילו אנחנו שקועים בהנאות סיבריטיות. כדי להוכיח לו שהוא טועה, עלינו קודם כול לדעת שהוא טועה. עלינו להסכים על מה שחשוב: נשיקות במקומות ציבוריים, כריכי בייקון, אי-הסכמה, אופנה עילית, ספרות, נדיבות, מים, חלוקה צודקת יותר של משאבי העולם, סרטים, מוזיקה, חופש המחשבה, יופי, אהבה. אלה יהיו הנשק שלנו. לא באמצעות מלחמה אלא באמצעות הדרך חסרת-הפחד שבה נבחר לחיות נביס אותם. איך מביסים טרור? לא נותנים לטרור להפחיד אותך. לא נותנים לפחד לשלוט בחייך. גם אם אתה מפחד.”

“במעיין הנעורים, האהבה היא המים וההתלהבות היא הכוח.”

“בהתעוררות הזאת, כל הפרחים בגינתנו ובגני מר סוואן, והנרקיסים בנהר ויוון, והאנשים הטובים בכפר עם בתיהם הקטנים, הכנסייה הפרוכיאלית, כל קומבריי והסביבה, עם צורתם המוגדרת והמעוצבת, התגבשו וצמחו, עיר וגנים כאחד, מהקפה שלי.”