הנשמה

“נפשנו היא אותו חלק של הווייתנו המחזיק באינטליגנציה, במצפון ובזיכרון — האישיות האמיתית. גופך ימות, אך נפשך תמשיך לחיות. ולנפש הזאת יש "חוש שישי" — היכולת להאמין, להיות בעלת אמונה.”

“המוח מדבר, אף שאין לו שפתיים. הלב נע, אף שאין לו רגליים. הנשמה עולה, אף שאין לה כנפיים.”

“נפש יפה ושמחה”

“האם יש משהו שמספק את הנשמה כמו האמת?”

“אבל הקשה ביותר הוא הרגע שבו מתמלא הלב רחמים”

“תענוגותיהם עזים ושנתם אטומה לחדירה. והם יודעים שלגוף יש נשמה שבה אין לנשמה חלק.”

“יופיים של השמיים והארץ שוכן בלבנו, והוא השתקפותה השמחה של הנשמה”

“נשמע לי שבנפש יש לעיתים קרובות יכולת להכיר את האמת כשמשמעת אותה, גם אם המוח לא עושה זאת.”

“בכל יום מחיינו אנו יוצרים אמירה פואטית של הווייתנו – מוקד הרגשות שאנו מכנים נשמה – באמצעות האופן שבו אנו חושבים, פועלים ומביעים דעות ורגשות. שורותינו השזורות זו בזו מחוללות שינוי וממשיכות לשנות את העולם לדורות ההווה והעתיד, על ידי יישוב המחשבה עם הזמן והחומר, והרמוניה בין בני האדם לבין עולם פיזי וחברתי.”

“הסכנה טמונה באופן שבו מנוצל ״הזמן העודף״ שלך. אם ה״זמן העודף״ מנוצל למען נשמתו של האדם עצמו, הרי שזה כאילו משקים את השדה של עצמך, אבל כאשר הוא משמש לדברים אחרים [מלבד העצמי של האדם עצמו], זהו מים מבוזבזים. לכן, אצל כל מי ש״הזמן העודף״ שלו מנוצל למען העצמי, כל זמנו נחשב כאילו הופנה אל העצמי של האדם עצמו [הנשמה].”

“ככל שהמוח שקט יותר, כך הנשמה רועשת יותר”

“ההשכלה אינה מה שרבים טוענים שהיא, כלומר, היכנסת ידע לנשמות חסרות אותו, כמו היכנסת ראייה לעיניים עיוורות... הכוח ללמוד קיים בכל נשמה, והכלי באמצעותו כל אחד לומד דומה לעין שאינה יכולה להיפנות מהחושך לאור ללא הפניית כל הגוף... אז ההשכלה היא האומנות העוסקת בדבר זה, בהפנייתו, ובאופן בו הנשמה יכולה להיפנות בקלות ובאפקטיביות ביותר... לא האומנות להכניס ראייה לנשמה. ההשכלה נוטלת כדאי שראייה קיימת, אך שהיא לא מופנית לכיוון הנכון או לא מופנת אל המקום הנכון, ומבקשת להנחית אותה כראוי.”

“חסידי העידן החדש מבועתים מן התמותה שלהם עצמם, והם רוצים להאמין שבאיזשהו אופן הנשמה תשרוד. כמובן שהיא תשרוד, אבל לא כפי שהם מדמיינים.”

“ואחרי שחלפה השנה השנייה, אמרה הנשמה אל הדייג הצעיר בלילה, שעה שישב לבדו בבית הקש, "הנה! עתה ניסיתי אותך ברע, וניסיתי אותך בטוב, ואהבתך חזקה ממני. על כן לא אנסה אותך עוד, אך אני מבקשתך להניח לי להיכנס אל לבך, למען אהיה עמך כאשר הייתי לפנים." "אכן תוכל להיכנס," אמר הדייג הצעיר, "כי בימים שבהם הלכת בעולם בלי לב ודאי סבלת." "אוי!" קראה נשמתו, "אין אני מוצאת פתח כניסה, עד כדי כך לבך זה מוקף אהבה.”

“נעימות הנפש היא רוחנית.”

“לדבר לא אומר שאמרת משהו. מה שבאמת חשוב הוא המסר שמילותיך נושאות, לא הצליל, אלא ההד שהוא יוצר בנשמה.”

“באמצעות המשיח, עקיצת המוות אינה אלא צביטה עדינה לנשמה; והאבל קל. אולי, יום אחד, במקום המפואר ההוא, החופשי מחטא, ניפגש שוב.”

“אלה המילים הקלות, הניצנים והנגיעות הן חלק מדבר השפה של הנפש, ואני סבור שהשפה העמוקה ביותר מורכבת בעיקר ממילים שאינן מושכות תשומת לב, כגון "אור", "קול", "כוכבים", "מוזיקה" — מילים שאינן שוות את המאמץ להסתכל עליהן או לשמוע אותן, לא יותר מאשר "עפרונות" או "עפר". הן רק שמשות לסימן של משהו בלתי-נאמר, יפהפה ומעלה. אני סבור שאהבה היא גם כן דבר גדול ויפה, ואם אתה מסכים עמי, אז גם הסימנים הקטנים ביותר שלה לא יראו לך כעפרונות או עפר, אלא כמילים קטנות אלה — "אור" ו"מוזיקה" — שמרעננות את התכונות העמוקות של הזיכרון שלך ומעשירות את העכשיו שלך בעבר היקר ביותר שלך.”

“בכלל, בני האדם טובים יותר מרעים; אולם אין זה העניין האמיתי. אבל הם בורים פחות או יותר, וזה מה שאנו מכנים רֶשַׁע או מעלה; כשהרֶשַׁע הבלתי־ניתן לתיקון מכולם הוא זה של בורות המדמה שהיא יודעת הכול, ולפיכך תובעת לעצמה את הזכות להרוג. נשמתו של הרוצח עיוורת; ואין יכולה להיות טובוּת אמיתית ולא אהבה אמיתית בלי צלילות הראייה המוחלטת ביותר.”