פלאטו

“השיר הוא דבר קדוש ומרומם, ורק כאשר הוא מושפע ומתנתק מהמציאות, אין בו יצירה, ולא עוד, גם הלב אינו עוד שלו.”

“אם יש לפרטים להיות בעלי משמעות, יידרש שיהיו אוניברסליות.”

“אפשר בקלות לסלוח לילד שפוחד מהחושך, אך הטרגדיה האמיתית בחיים היא כאשר גברים פוחדים מאור.”

“הפילוסוף אשר עסקיו בדבר האלוהי, הוא עצמו נהפך לדמות מסודרת ואלוהית.”

“אומץ הוא ידיעה מה שלא לחשוש בו”

“רק דעת הפילוסוף מתעופה, כי זיכרונו תמיד מקריב אותו ככל האפשר לאותן מציאותות, באמצעות קרבתו אליהן שהאלים מתעלות בה.”

“השיא של הצדקנות הוא להיחשב צדיק כאשר אינך כך בפועל”

“כשאנשים מדברים עליך רע, חי כפי שאף אחד לא יאמין להם.”

“הפילוסופיה מתחילה בנפלאות”

“וּבַדֶּרֶךְ הַמִּשְׁתַּדֵּל לַיְפֵה, יֵשׁ יְפֵה, וְגַם בַּסְבִּילָה אֲשֶׁר תִּסְבֹּל הָאִישׁ בְּדַרְכָהּ, יֵשׁ יְפֵה (שִׁכְלֵנוּ הַיּוֹנִי, אֲבָל גַּם בַּמְּשֻׁחָה הַנִּסְיָּעָה לַיְפֵה אֵין לֹא יְפֵה, וְגַם בַּסְבִּילָה הַנִּסְיָּעָה לַיְפֵה, יֵשׁ יְפֵה) (שִׁכְלֵנוּ הַיּוֹנִי, אֲבָל גַּם בַּ”

“אֵינְךָ רֹאֶה שֶׁהַדּוֹעַת בְּלִי יֵדֵעַ תָּמִיד דָּבָר רַע? בְּהַטּוֹב שֶׁלָּהּ עִוְּרָה—וְאֵין הַמַּחֲזִיק בַּדּוֹעַת הַטּוֹב בְּלִי הַבִּינָה כְּעֵיוֵר עַל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה?”

“כשאנשים עשו ועברו על צדק או על ביזיון, וטעמו את שניהם, ולא יכלו להימנע מאחד ולהשיג את השני, הם חושבים שטוב יותר להסכים ביניהם שלא לעשות או לקבל אף אחד משניהם. כך נוצרות החוקים והבריתות הדדיות, ואת מה שנקבע בחוק הם מכנים צדק וראוי. כך הם טוענים שהצדק נולד ומהותו: הוא פשרה בין הטוב ביותר, שזה לעשות ביזיון ולא להיפנק עליו, לבין הרע ביותר, שזה לסבול ביזיון ללא יכולת נקמה; והצדק, כשהוא באמצע ביניהם, מקובל לא כטוב, אלא כרע פחות...”

“חכמה היא אך תעמולה נמוכה של חכמה.”

“חכמה בלבד היא מדע המדעים האחרים.”

“אין אדם חבר לחברו אם לא אוהב אותו בחזרה.”

“כתיבה יפה היא גאומטריה של הנפש המביעה עצמה בגוף”

“כלבו של החייל הוא נשמה של פילוסוף.”

“החשיבה: שיחה של הנפש עמה עצמה”

“אמר סוקרטס: "כי אינו אפשרי, אמר, שאיש יסבול רעה גדולה יותר מהשנאה לארגומנטים. השנאה לארגומנטים והשנאה לבני אדם נולדות בדרך אחת. השנאה לבני אדם נובעת מהאמונה הטפלה והמפריצה באדם, האמונה שזהו אדם מושלם בכל צד, נאמן ומתקין, ואז, לאחר זמן קצר, מגלה כי האדם הזה רע ואינו נאמן – ואז חווה את זה שוב עם אדם אחר. וכל פעם שזה קורה לאדם, במיוחד בידי אלה שהוא רואה בהם את חבריו הקרובים ביותר, הוא מתחיל להתעצבן כל הזמן, ושונא את כל בני האדם, ומחשיב שאין בו דבר נאמן באיש.”

“אנו נשארים משוריינים פעמיים אם נלחמים באמונה.”