שחייה

“אין רוב האנשים שוחים עד שיכולים לעשות זאת.”

“כל כתיבה טובה היא שחייה מתחת למים ודחיקת נשימה”

“אני כותב סיפורים מוזרים. אני לא יודע למה אני אוהב מוזרות כל כך. אני עצמי אדם מאוד ריאליסטי. אני לא סומך על שום דבר ניו-אייג'י — או על גלגול נשמות, חלומות, טארוט, הורוסקופים. אני לא סומך על שום דבר כזה בכלל. אני קם בשש בבוקר והולך לישון בעשר, רץ כל יום ושוחה, אוכל אוכל בריא. אני מאוד ריאליסטי. אבל כשאני כותב, אני כותב מוזר. זה מאוד מוזר. ככל שאני נעשה רציני יותר ויותר, אני נעשה מוזר יותר ויותר. כשאני רוצה לכתוב על המציאות של החברה ושל העולם, זה נעשה מוזר. הרבה אנשים שואלים אותי למה, ואני לא יכול לענות על זה. אבל שמתי לב שכאשר ראיינתי את 63 האנשים הרגילים האלה — הם היו מאוד ישירים, מאוד פשוטים, מאוד רגילים, אבל הסיפורים שלהם היו לפעמים מאוד מוזרים. זה היה מעניין.”

“אמרי לעצמכם בדרך הנחמדה ביותר: "אז, ילדתי, כל מה שנשאר לנו עכשיו זה לכתוב תיאור של הנהר בשחר, או הילד הצעיר השוחה בבריכת המועדון, או הפעם הראשונה שבה רואה האיש את האישה שיתחתן עמה. זה הכל שיהיה לנו עכשיו. אנחנו רק ניקח את זה ציפור ציפור. אבל נסיים את המשימה הקצרה הזאת.”

“אני ממשיכה להיזכר באחת מתורותיה של הגורו שלי על אושר. היא אומרת שאנשים נוטים באופן אוניברסלי לחשוב שאושר הוא מכת מזל, משהו שאולי ינחת עליך כמו מזג אוויר נאה אם יתמזל מזלך. אבל כך אושר אינו פועל. אושר הוא תוצאה של מאמץ אישי. אתה נלחם עליו, שואף אליו, מתעקש עליו, ולפעמים אפילו נוסע סביב העולם בחיפוש אחריו. עליך להשתתף ללא הרף במופעים של ברכותיך שלך. וברגע שהשגת מצב של אושר, אסור לך לעולם להיות שאנן בשמירה עליו, עליך להשקיע מאמץ אדיר כדי להמשיך לשחות מעלה אל תוך האושר הזה לנצח, להישאר צף מעליו. אם לא תעשה זאת, תכרסם בשביעות הרצון המולדת שלך. קל דיו להתפלל כשאתה במצוקה, אבל להמשיך להתפלל גם כשהמשבר שלך חלף הוא כמו תהליך של איטום, המסייע לנשמתך לאחוז היטב בהישגיה הטובים.”

“אבל יותר מכול," היא אמרה, "אני אוהבת לצפות באנשים. לפעמים אני נוסעת ברכבת התחתית כל היום ומביטה בהם ומקשיבה להם. אני רק רוצה להבין מי הם ומה הם רוצים ולאן הם הולכים. לפעמים אני אפילו הולכת לפארקי השעשועים ונוסעת במכוניות הסילון כשהן דוהרות בקצה העיר בחצות והמשטרה לא מתעניינת כל עוד הן מבוטחות. כל עוד לכל אחד יש ביטוח של עשרת אלפים, כולם שמחים. לפעמים אני מתגנבת ומאזינה ברכבות התחתיות. או שאני מאזינה ליד מזרקות הסודה, ואתה יודע מה?""מה?""אנשים לא מדברים על שום דבר.""אה, הם חייבים!""לא, על שום דבר. הם מזכירים הרבה מכוניות או בגדים או בריכות שחייה בעיקר ואומרים כמה זה נהדר! אבל כולם אומרים את אותם הדברים ואף אחד לא אומר שום דבר שונה מאף אחד אחר. וברוב הזמן בבתי הקפה יש להם את תיבות הנגינה דולקות ואותם שירים רוב הזמן, או את הקיר המוזיקלי מואר וכל הדוגמאות הצבעוניות רצות למעלה ולמטה, אבל זה רק צבע והכול מופשט. ובמוזיאונים, היית פעם? הכול מופשט. זה כל מה שיש עכשיו.”

“כש עשית ככה חכם? הוא הכה בכתפו. "השתלת מוח. השתילו לי מוח של כריש. עובר בכל הקורסים עיניים סגורות, אבל לא מצליח להתגבר על התאוה הזאת לקריל." הוא התעקש. "ואני מרגיש חרטה על הכריש שהשתיל לי את המוח. כנראה שוחה סביב פלורידה עכשיו ונסה לתפוס מבטים בנשים בשמלות ים.”

“אלוהים יכול להיות בכל מקום בבת אחת, ולהקשיב לתפילותיהם של כל הקוראים בשם המשיח; לחולל את הנסים האדירים שמחזיקים את הכוכבים במקומם, ואת הצמחים הפורצים מעלה דרך האדמה, ואת הדגים השוחים בים. אין גבול לאלוהים. אין גבול לחכמתו. אין גבול לכוחו. אין גבול לאהבתו. אין גבול לרחמיו.”

“היא ניסתה לחשוב על מה שמצפה לה, אבל עד מהרה ויתרה. "מילים הופכות לאבן," נימיט אמר לה. היא השתרעה עמוק במושבה ועצמה את עיניה. לפתע עלתה בדעתה דמות השמיים שראתה כשהיא שחתה על גבה. וגם "I'll Remember April" של ארול גארנר. תן לי לישון, חשבה. רק תן לי לישון. ולחכות עד שהחלום יבוא.”

“עם תקווה גדולה ואופטימיות, התחילו לשחות עם הזמן.”

“רק דגים טיפשים מייחלים לעוף!”

“אֵלֶּה הָאֱלֹהִים, וְאִם תִּקַּצֶּה יוֹם וְאַתָּה בִּגְוַעֲךָ שִׁבְעִים וְאִם שְׁמֹנֶה, וְלֹא הִכְתַּבְתָּ אֶת הַסִּפּוּרֵךְ אוֹ הָרוֹמָן; וְלֹא הָלַכְתָּ לִשְׁחֹץ בִּמְעֻוָּתֵי חֲמִימָה וּבַיָּמִים כִּי הִרְבֵּצוּ שִׁחְרֵי הַיָּרֵכַיִם וְהָיָה לְךָ מִשְׁקָל גָּדוֹל וְנָעִים; אוֹ שֶׁהָיִיתָ”

“כאשר אתה לומד לשחות, נסה לשחות כמו דג! כוון אל הטוב ביותר כדי שתוכל תמיד להגיע בקלות אל טוב ואל טוב יותר!”

“המפתח להצלחה—המשיכו לשחות. גם כשהם טופחים לכם על הכתף כדי לומר שהבריכה רוקנה, פשוט המשיכו לשחות.”

“אחת מריאותיי חצי איננה, והחצי האחר, מפני שעישנתי במשך שנים, יש בו נגע. לכן איני יכולה לשחות עוד, וכיסיתי את בריכת השחייה. עכשיו זה מה שאני קוראת לו ביתן הריקודים, ולכן אני וחבריי יושבים בחוץ, משמיעים מוזיקה וצופים באנשים רוקדים.”

“בלי לדעת שאני באוקיינוס של אהבה, אני שוחה כדי להגיע לאי של אהבה.”

“אם אתה רוצה שדג מטוגן יעוף וייכנס אל פיך, עליך להמשיך להמתין עד שהזמן האינסופי יסתיים. דג מת לא עף. אם אתה רוצה לאכול אותו, ידיך שלך חייבות לשאת אותו.”

“אהבה היא שפת החיים, וכל השאר הם תופעות לוואי חולפות. כמו דג, אנו שוחים באוקיינוס של אהבה. אנו כה עסוקים בחיפוש אחר אהבה עד שאיננו מבינים שאנו שוחים בתוך אהבה.”

“חשיבה היא תכונה אנושית. האם בינה מלאכותית תחשוב באמת יום אחד? זה כמו לשאול אם צוללות שוחות. אם תקרא לזה שחייה, אז רובוטים יחשבו, כן.”

“ליום, כאל חלום, אני שוחה ללחן משמעות מלאה.”