שינה

“הצלחה פירושה שאנו הולכים לישון בלילה בידיעה שכישרונותינו ויכולותינו נוצלו באופן ששירת אחרים.”

“אנשים שאינם שבעי רצון, כמו אלה שישנים רע, תמיד גאים בעובדה הזו.”

“לשוב אל אדמתם, כפי שהם אומרים, אל חיק, כך נראה, של אמם האדמה, כמו ילדים מפוחדים שמבקשים לרדת לישון על חיקה היבש של אמם הזקנה, ולישון שם לנצח, רק כדי להימלט מהאימהות שמפחידות אותם.”

“אל תישן עם אלבטרוס אלא אם כן אתה רוצה שחלומותיך יעופו משם.”

“יש נשים שמטפסות לפסגה דרך המיטה. רוב הגברים יורדים לתחתית דרך המיטה.”

“לעולם אל תפחד מן המוות, כי תרגיש מעורר על ידי שנתו. לעולם אל תרמה את המוות, או שהוא יטיח בך גזר דין של אומללות על התבוסה.”

“האמת הפשוטה ביותר על האדם היא שהוא יצור מוזר ביותר, כמעט במובן שהוא זר על הארץ. בכל רצינות, הוא נראה הרבה יותר כמי שמביא מנהגים זרים מארץ אחרת מאשר כיצור טבעי של מקום זה. הוא לא יכול לישון בעורו; הוא לא יכול לסמוך על אינסטינקטים שלו. הוא בו זמנית יצרן שמניף ידיים וציפורניים מופלאות, ובו זמנית מוגבל כמו עיוור. הוא מעוטר בתלושי בד מלאכותיים שנקראים בגדים; הוא מתמך בצלעות מלאכותיות שנקראות ריהוט. דעתו חופשית ומרתקת בדיוק כמו הגבלותיה. בין החיות, רק האדם מושך על ידי השיגעון היפהפה שנקרא צחוק, כאילו הוא נתקל בסוד כלשהו בצורת היקום עצמו, סוד מסתור שמזהיר את היקום עצמו. בין החיות, רק האדם מרגיש את הצורך להסיט את מחשבתו מהמציאות הבסיסיות של קיומו הגופני; להסתיר אותן כאלו הן נוכחות”

“הגוף האנושי, כאשר הוא מוחזק בסביבה פנימית של אור בעוצמת לוקס נמוכה, לא יבין שזהו יום, משום שאינו יכול לחוש את רמות אור היום העולות שהגנטיקה שלו מורגלת אליהן. לפיכך, בשעות המאוחרות של הבוקר הגוף שלך עשוי להתחיל לשלוח אות לכך שתישן!”

“יש מחשבות שכועסות מדי מכדי לישון. הן שוכבות ערות כל הלילה והופכות לאובססיות.”

“הו, כאשר תקוותנו מיטלטלת הו, כאשר הצרה פוקדת הו, כאשר הסערה היא אות הו, כאשר עדיין אנו מבינים את דרכיו החגיגיות של בוראנו אזי שלומנו שבקרבנו יתעורר אזי שלומנו שבקרבנו יתעורר הו, כאשר השלום שאנו רוצים, דועך! הו, כאשר החיים שאנו רוצים, נמצאים באזיקים! הו, כאשר דלתות חוסר השינה נפתחות לנו! הו, כאשר עדיין מראים לנו את נתיב חיינו החגיגי. אזי שלומנו שבקרבנו לא ייטלטל אזי שלומנו שבקרבנו לא ייטלטל הו, כאשר סערות החיים; נדמות כגוברות על חיינו הו, כאשר הקשר עם בוראנו; מיטלטל למראה האור הו, כאשר החיים מראים את צדם המסוכן. הו, כאשר עדיין אנו מבינים את דרכיו החגיגיות של אלוהים. אזי שלומנו שבקרבנו לא ייטלטל אזי שלומנו שבקרבנו לא ייטלטל הו, כאשר אנו נחים בבטן הצרות הו, כאשר כישורינו נדמה שאינם פועלים הו, כאשר המבחן נדמה שאינו מסתיים הו, כאשר עדיין אנו מבינים את נתיבו החגיגי של אלוהים אזי שלומנו שבקרבנו לא ייטלטל אזי שלומנו שבקרבנו לא ייטלטל הו, כאשר אנו מסתבכים; בחיים הכלכליים שהחמירו הו, כאשר מכשולי החיים; מתעצמים עד לשיא בעוז הו, כאשר כוחנו דועך הו, כאשר עדיין מראים לנו את נתיב חיינו החגיגי אזי שלומנו שבקרבנו לא ייטלטל אזי שלומנו שבקרבנו לא ייטלטל הו, כאשר הישגינו, יהיו בשיא הו, כאשר שמחתנו, תושלם הו, כאשר אנו ישנים בשלווה בלהט! הו, כאשר עדיין אנו מבינים את נתיביו החגיגיים של אלוהים אזי שלומנו שבקרבנו לא ייטלטל אזי שלומנו שבקרבנו לא ייטלטל”

“כך התפתח מרכז דיכוי מתחת לאזור הטמפורלי, המוכר באדם כגזע המוח הרפטילי, כדי להכבית את רוב פעולתו, ואילו במרכז הפונס התפתח מרכז גירוי כדי להפעיל את המורכב ה-R, אך באופן בטוח בלבד במהלך השינה.”

“להיות, או לא להיות: זו השאלה: האם אציל יותר בנפש לסבול את חיצי הגורל המשתולל, או להרים נשק נגד ים של צרות, ובכך, בהתנגדות, לשים להן קץ? למות: לישון; לא עוד; ובשינה לומר שאנו מסיימים את כאב הלב ואת אלף המהלומות הטבעיות שהבשר יורש, זהו גמר שיש לאחל לו באדיקות. למות, לישון; לישון: אולי לחלום: אכן, כאן המכשול; כי בשינה ההיא של המוות אילו חלומות עשויים לבוא כאשר נשרוק מעלינו את קליפת התמותה הזאת, חייבים לעכב אותנו: יש כאן הכבוד שגורם לאסון של חיים כה ארוכים; כי מי ישא את מלקות הזמן וקלונותיו, את עוולו של המדכא, את הבוז של האיש הגאה, את מכאובי האהבה הנדחית, את עיכובו של החוק, את חוצפת המשרה ואת הבעיטות שהזכות הסבלנית מקבלת מן הבלתי ראוי, כאשר הוא עצמו יכול לעשות את חשבונו הסופי בעזרת פגיון פשוט? מי ישא משאות, ויגנח ויזיע תחת חיים עייפים, אילולא הפחד ממשהו אחרי המוות, הארץ הבלתי נודעת שמגבולה אין נוסע שב? הדבר מבלבל את הרצון והופך אותנו נכון יותר לשאת את הרעות שיש לנו מאשר לעוף אל אחרות שאיננו יודעים מה הן? כך המצפון עושה אותנו כולנו לפחדנים; וכך גון ההחלטיות הטבעי מחוויר תחת צל המחשבה החיוור, ומפעלים בעלי עוצמה ומשקל רב, בשל זאת, מפנים את זרמיהם לעקלקלות, ומאבדים את שם המעשה.--רך עתה! אופליה היפה! נימפה, בתפילותייך יהיו כל חטאיי נזכרים!”

“אֵלּוֹ הַהֻבּוֹטִים תָּמִיד כֵּן נִמְרָצִים, אֵי, אֵלּוֹ הַהֻבּוֹטִים הַנִּיּוֹת! הִנֵּה אֲנִי מַבְיאָם בְּדֶרֶךְ סֵתֶר שֶׁאֵין לְאִישׁ אֶחָד לִמְצֹאָהּ. עָיֵף אָנֹכִי, צָמֵא אָנֹכִי, אֵי, צָמֵא; וְאָנֹכִי מַנְחִילָם וּמְבַקֵּשׁ דְּרָכִים, וְהֵם מַבִּיטִים בְּסֵתֶר, בְּסֵתֶר. חֲבֵרִים נ”

“אין זו אמנות קטנה לישון: לשם כך יש להישאר ערים כל היום.”

“אכן, תשוקתי העזה היא להתערבב עם צוותי דרכים, ימאים וחיילים, עם תושבי הבר, להיות חלק מסצנה, אנונימית, שומעת, מספרת – כל זה ניזוק על ידי העובדה שאני אישה, תמיד נראית כמי שבעלת סיכון להתקפות. התעניינותי העזה בגברים בחייהם לעיתים מתפרשת כרצון לסדוק אותם או כהזמנה ליחסים אינטימיים. כן, אלוהים, אני רוצה לדבר עם כל אחד כמה שיותר עמוק. אני רוצה להיות מסוגלת לישון בשדה פתוח, לנדוד מערבה, ללכת בחופשיות בלילה...”

“יש מעט מן היסוד המלנכולי בה, אדוני: היא לעולם אינה עצובה אלא כשהיא ישנה; ואף אז אינה עצובה; כי שמעתי את בתי אומרת, שהיא חלמה לעיתים קרובות על אומללות, והעירה את עצמה בצחוק.”

“ידיו היו שטוחות משני צידיו, זרועותיו לצדי גופו. נדמה היה שהוא בקושי נושם; היא לא הייתה בטוחה שגם היא נושמת. היא החליקה את ידה שלה על פני סדין המיטה, רק עד כדי כך שאצבעותיהם נגעו זו בזו—כל כך בעדינות, עד שסביר להניח שכמעט לא הייתה מודעת לכך אילו נגעה במישהו אחר מלבד ג'ייס; כפי שהיה, קצות העצבים בקצות אצבעותיה עקצצו ברכות, כאילו היא מחזיקה אותם מעל להבה נמוכה. היא הרגישה אותו נדרך לצדה ואז נרגע. עיניו היו עצומות, וריסיו הטילו צללים עדינים על קימור עצמות לחייו. פיו התעקל לחיוך, כאילו חש שהיא מביטה בו, והיא תהתה איך ייראה בבוקר, כששיערו פרוע ועיגולי שינה מתחת לעיניו. למרות הכול, המחשבה עוררה בה זעזוע של אושר. היא שזרה את אצבעותיה באצבעותיו. "לילה טוב," לחשה. כשידיהם שלובות כמו ילדים באגדה, היא נרדמה לצדו בחושך.”

“איידס היה גובה פחות קורבנות אילו היינו ממליצים בפומבי על מה שאני מבקש לכנות ״חזקת המחלה״, כלומר, העיקרון שלפיו מי שאנחנו עומדים לשכב איתו הוא נשא HIV עד שיוכח שאינו נשא HIV.”

“אנשים בריאים ישנים שמונה שעות, אנשים עשירים ישנים ארבע שעות.”

“זה נראה כאילו תהליך האינטגרציה של חוויות היום בזיכרוןנו, יצירת הקשרים הנוירולוגיים החדשים, הוא משימה פשוטה יותר או יותר דחופה. ככל שהלילה מתקדם ומתקיים תהליך זה, כך עולות מהעומק יותר החלומות המשמעותיים, החומר הביזארי יותר, הפחדים והרצונות והעצמים האמוציונליים החזקים של חומר החלום.”