שירה

“השיר 'במוט חופשי' (או כמעט כל שיר כזה) אינו מטר חדש יותר מכך שישן בחורחור הוא בית ספר חדש באדריכלות.”

“היסטוריה תמחק באדמת השחיתות העולמית.”

“שיהפכו הגבולות לאור שמש, כדי שנחצה את הארץ הזאת כאומה אחת ונגרש את החושך.”

“בפיתוי האמת קומצת האמת”

“שירה בשיאה יכולה לגרום לך נזק רב.”

“ואהבה היא מילה שנעשה בה שימוש רב מדי ובמוקדם מדי.”

“לא כל יום נורא. לא כל יום טוב. למרות האופן שבו השעות חולפות אני חי כפי שעליי. לא כל יום הכול שגוי. לא כל יום הכול נכון. לפחות אני לא עכביש שמנסה לזחול החוצה מן העין. לא כל יום אידיאלי. לא כל יום רע. מכל מקום יש לי את חושיי גם אם הם משוגעים. לא כל יום שמח. לא כל יום קודר. כשעצבות גוררת אותי אל הבוץ אני מזמזם מנגינה פשוטה. לא כל יום אני מחייך. לא כל יום אני זעוף. במאמץ, אני יכול לקחת הבעה חמוצה ולהפוך אותה על פיה. לא כל יום מטורף. לא כל יום שפוי. אם תוצאה נושפת בעורפי איני מטיל את האשמה על אחרים. לא כל יום מסוחרר. לא כל יום סתמי. ובכל זאת אני עדיין יכול להעריך צחקוק ופרץ צחוק. לא כל יום אני ביישן. לא כל יום אני גאה. אולי איני דרקון אבל אני שואג בערך באותה עוצמה. לא כל יום יש קשתות בענן. לא כל יום יש גשם. למרות העובדה שאני נוקשה וכואב לי, איני סובל מכאב כרוני. בכל יום השמש זורחת, ולכן בכל לילה אני מתפלל שאזכה לראות את אור הבוקר ולחיות עוד יום.”

“כמה משוגע זה היה אילו הירח אכן היה מסתובב והארץ הייתה עומדת דום והשמש הייתה דועכת! כמה מגוחך לחלוטין אילו נחשים יכלו ללכת וילדים יכלו לעוף ופנטומימאים אכן דיברו! כמה טיפשי זה היה אילו הלילות היו שזופים והבקרים ירוקים והשמש ציאנית! כמה מגוחך לגמרי אילו סוסים היו מצייצים ועכבישים היו שרים וגברות היו מגהקות! כמה מזעזע זה היה אילו הדרקונים שלטו והאבירים היו מטומטמים אבל הדגים היו מלומדים! כמה אבסורדי לחלוטין אילו הגשם היה יבש ופתיתי השלג חמים וגברים אמיתיים היו בוכים! אני אוהבת פשוט לדמיין את כל הנמוכים כגבוהים, ואת המלוח, המתוק, ואת השמאלים שלנו כימנים. אולי זה מדהים ומטורף לגמרי, אבל הכול הגיוני בספר סיפורים!”

“זה מתחיל כמו טיפוס על עץ או פתרון חידה — שירה, אם לא יותר מזה, היא פשוט כיף לכתוב. אבל ככל שנכנסים עמוק יותר אל כל יצירה ויצירה, כבר לא מהססים לקרוא לזה עבודה. זו תשוקה. תחושת ההישג הלירי של המשורר היא אז מזונו ומימיו, אמצעי ההישרדות שלו.”

“מהי האמת? האמת אינה דבר או מושג. היא רב־ממדית במשמעותה כפי שהיא בהשתקפותה. היא גם בלתי נראית וגם נראית. יש לה משקל רב, אך אפשר לשאת אותה. מבינים אותה תחילה דרך הרוח, לפני המדע, ומרגישים אותה בלב, לפני השכל. לא תמיד התבונה שומעת את האמת, כי התבונה לעיתים מתעלמת מן האמת. הקשב תמיד למצפונך. מצפונך הוא לבך, והתבונה היא שכלך. שכלך פשוט שם כדי להפעיל את לבך באמצעות התבונה. אך זכור, האמת נמצאת בלבך, ורק דרך לבך תוכל להתחבר לאור האל. מי שאינו מונע על ידי לבו לא יראה את האמת, ומי שחושב רק בשכלו יהיה עיוור לאמת. מי שאינו חושב באמצעות מצפונו, אינו עומד לצד האל, כי את שפת האור אפשר לפענח רק באמצעות הלב. מי שקורא ומדקלם את דברי האל גם אינו עומד לצד האל — אם הוא מבין רק את המילים בשכלו אך לא בלבו. האמת היא שחור ולבן, וכל ספקטרום הצבעים שביניהם. יכולים להיות בה חלקים רבים, אך יש לה יסוד מוצק. לאמת חסרה שלמות, כי היא השתקפות של הכול, אך השתקפותה כולה יפה יותר מן הפגמים המצטברים של הקטן. האמת היא המותג היחיד שכדאי לנשום ולהאמין בו. לכן עמוד לצד האמת בכל אשר תעשה, ורק אז לחייך יש משמעות. שירה מאת סוזי קאסם”

“טעיתי כשאמרתי שאת חיה בלבי. כמה אבסורדי הייתי כשאת חיה בקצות אצבעותיי, כך שכל מה שאני נוגע בו הוא את. כמה טיפש הייתי כשאת חיה באצבעות רגליי, כך שבכל מקום שאליו אני הולך יש את. כמה חסר היגיון מצדי לומר שאת חיה בלבי, כשאת נושמת בריאותיי, הולכת על מוחי, ושותה בפי. באתי לכתוב לך עוד שיר, אבל אפילו כל שיר שלא נכתב הוא את.”

“אין שירה ואין שיר. אין קצר ואין ארוך. יש רק אתה.”

“יש אהבה למיומנות רטורית בעולם המוסלמי. אוסאמה בן לאדן לא רק עולה על קלטות ואומר, "אמריקה חרא." הוא מדקלם שירה; הוא מוצא דברים ש"אמריקה חרא" מתחרז איתם.”

“אני הולכת בלילה תחת שמיים נטולי ירח. רק פני השטח מנחים את צעדיי, אך פסיעותיי בטוחות כאילו תריסר שמשות האירו את הדרך. אני הולכת לפגוש אותך מתחת לעץ חסר עלים שלעולם אינו נראה כצומח או משנה את צורתו. אינני בטוחה אם הוא עדיין חי או שלמד להסוות את מותו. אותה מחשבה חולפת במוחי כשאני חשה באצבעותיך הקרות אוחזות בידי. לא העץ הוא שאני משקפת”

“אני מועדת ונופלת. אני בוכה ונאבקת לקום. אמא שלי מרגישה הכול.”

“החלק הכי טוב היה להוריד את התריסים, לדחוס סמרטוטים בפעמון הדלת, להכניס את הטלפון למקרר וללכת לישון לשלושה או ארבעה ימים. והחלק הבא הכי טוב היה שאף אחד מעולם לא התגעגע אליי.”

“מי שהוא באמת ידידך, הוא יעזור לך בעת צרתך: אם תתעצב, הוא יבכה; אם תתעורר, הוא לא יוכל לישון: כך מכל צער שבלב הוא נושא עמך חלק. אלה הם סימנים בטוחים להכיר ידיד נאמן מאויב מחניף.”

“הזקן בפינה האיש בפינה גוסס במילים הוא בוכה שיקשיבו לו ימיו מסומנים ואוזניו היחידות הן ציפורים הוא יודע את סוד השלום וניסיונו מדמם וכואב מישהו, עצרו והקשיבו לפני שהוא עוזב את הארץ! מישהו, כתבו את מחשבותיו לפני שהוא פוגע בקרקע! עיניו סוגרות את התריסים שלהן והוא זה עתה הפיל את מחרוזתו ומקלו. נשימתו עוזבת אותנו. בבקשה! מישהו, הקשיבו לו מהר! ילדה קטנה ממהרת אליו ו מרימה את מקל העץ שלו. אז הזקן פונה אליה ולוחש בחולשה, המפתח לשלום הוא תמיד להישאר הוגן וטוב.”

“השירה שאתם קוראים נכתבה בשבילכם, כל אחד ואחת מכם — שחורים, לבנים, היספנים, גברים, נשים, הומואים, סטרייטים.”

“זו האש שבעיניי, והברק שבשיניי, התנופה שבמותניי, והשמחה שבכפות רגליי. אני אישה, באופן מופלא.”