סדר

“אלה הדברים הקשים שנשברים; דברים רכים לא נשברים. זו הייתה הארה שהייתה לי היום, ואני פשוט תוהה למה לקח לי כל כך, כל כך הרבה זמן לראות את זה! אפשר לבזבז כל כך הרבה שנים מחייך בניסיון להפוך למשהו קשה כדי לא להישבר; אבל דווקא הדברים הרכים הם אלה שאי אפשר לשבור! הדברים הקשים הם אלה שמתנפצים למיליון רסיסים!”

“כולנו קצת סכיזופרניים. לכל אחד מאיתנו חיים שלושה אנשים שונים בתוכנו בכל יום—מי שהיית, מי שאתה ומי שתהיה. הדרך אל השפיות היא לזהות את הזהויות האלה, כדי לדעת מי אתה היום.”

“זה כאשר אתה מתחיל לשקר לעצמך בשיר כדי פשוט ליצור שיר, שאתה נכשל.”

“אל תסטי לעולם מעצמך כדי להיות קרובה למישהו שאין לו הנימוס להזכיר לך את ערכך, או את היושרה של ג'נטלמן ללוות אותך הביתה.”

“כדי לדעת איך להתפלל עבור אנשים, עלינו תחילה לקבוע: האם הם נושעו או לא.”

“במקום שיש חושך, יש כאוס ובלבול, אך כאשר האור זורח, הדברים מסתדרים והאור שולט ומושל.”

“נדרשת משמעת נפשית יוצאת דופן כדי להעביר את החוויה האנושית בלי עיוות. אמירת אמת אינה טבעית. שקר הוא היבט חשוב של האנושות. אנו משקרים לאנשים אחרים כדי למנוע פגיעה ברגשותיהם, ואנו מרמים את עצמנו כדי להגן על תחושתנו האצילית של היותנו אדם טוב. חוסר יושר ואי-דיוק משמרים את חיפושנו אחר הנאה אישית בלתי פוסקת. אני אמנע מרדיפת הנאה ואטפח דיוק של המחשבה ואופי מוסרי, שאמירת האמת היקרה מחייבת. קריאה וכתיבה, יחד עם התבוננות בטבע והרהור למדני בחוויות אישיות חיות, הן מתודולוגיית התהליך שתקרב אותי ביותר לגילוי האמת הבלתי פגומה של הקיום ולהפיכתי לדיקן של כל האמת, היופי והטוב הטהורים בעולם הזה.”

“אלוהים, שאין לו צורך במשהו, יוצר יצורים מיותרים לחלוטין רק כדי לאהוב ולשכללם. הוא בורא את היקום, וכבר צופה – או אולי "רואה"? אין זמן לאלוהים – הוא תמיד רואה. המון זבובים סביב הצלב, הגב המנוקב על העץ הקשה, המסמרים החודרים לעצבים, הנשימה הקצרת שמתרחשת שוב ושוב, העינויים החוזרים של הגב והידיים כשמתרוממים למען נשימה. אם אפשר להשתמש בדימוי ביולוגי, אלוהים הוא "מארח" שיוצר במודע את הפרזיטים שלו; הוא גורם לנו להיות כך כדי שנוכל לנצל ול"להשתמש" בו. כאן נמצא האהבה. זהו הדיאגרמה של האהבה עצמה, ממציא כל האהבות.”

“אני חושד שיש שני סוגים של סופרי רומנים. אלה שיש להם נקודת מבט ויש להם משהו לומר, ואז כותבים רומן כדי לומר את הדבר הזה, ואלה מאיתנו שכותבים את הספר כדי לגלות מה אנחנו חושבים על הדבר הזה.”

“החיים הם מאבק מתמיד להילחם בפחדים שלך ולא לספוג את של אחרים. אל תמלא את החללים הריקים של לבך בפחדים של אחרים בחייך. האדם החרד מאוד הוא זה שיאמר לך שיש אנשים וחוויות מסוימים שצריך לתייג ולשמור אותם או קרוב או במרחק. הם עושים מאמצים גדולים כדי לסווג דברים, כדי להרגיש איזון בחייהם, משום שהם אינם מאוזנים. החיים עבורם הם עניין של שליטה ושל לגרום לך להאמין שהעולם המושלם שלהם הוא נורמלי, כשאין בו שום דבר נורמלי. אנשים חרדים מאוד חיים בכך שהם מתמרנים את עולמם למה שקל וטעים להם, והם יכולים בקלות למשוך אותך אל תפיסה לא מציאותית של העולם שסביבך. אתה חייב כל הזמן להעריך מחדש מה סביר ומה מוגזם, משום שהפחד מניע כל מעשה שלהם.”

“אל תמשו בפרדוקסים לשחק. הכלי החריף שאתם מחזיקים כדי להחריש אחרים עשוי להספיק ולשרוף את אצבעותיכם, ולהפוך אותן חסרות רגישות לטבע הדברים.”

“איני עוד אעקץ ואתחרב את עצמי במטרה למצוא סוד מאחורי החורבות.”

“אני מוכן לדון בדברים שאני מאמין שיש לעשות לא רק כדי להעלות את גבול החוב. העלאת גבול החוב היא הדבר הקל ביותר. זה רק הצבעה אחת. הקשה יותר הוא להוכיח לעולם שאנחנו רציניים בנושא הצמצום בהשקעותינו, כדי להוכיח לאנשים שאנחנו מסוגלים לשלם על החובות בעתיד.”

“בית נקי הוא בית עצוב”

“נהיה מדינה של נדיבות וחום. אבל נהיה גם מדינה של חוק וסדר.”

“וכשהתבגר, כסטודנט להיסטוריה, הבחין קנכט יותר ויותר בכך שאין להיסטוריה להיווצר ללא החומר והאנרגיה של העולם הזה, השחור של אגויזם ואינסטינקטיביות, ושגם יצירות גבוהות כהורדה נולדו בתוך הזרם הערפילי הזה, ובעוד או פחות זמן יאבדו בו שוב...לא היה זה בעבורו רק בעיה אינטלקטואלית בלבד, אלא הוא התעניין בה יותר מכל בעיה אחרת, והיא התגלתה לו כמשימה אישית חלקית. הוא היה אחד מהאנשים שיכולים להיפגע, להתייבש ולמות כאשר רואים את האידיאל שבו האמין, או את הארץ והקהילה שבאה לו, נדבקים במחלה.”

“המכשול במהלך שיפור עצמי אינו כל כך שאנו שונאים ללמוד, אלא שאנו שונאים שמלמדים אותנו. ללמוד כרוך בכך שהידע הושג מתוך רצונו של האדם עצמו — זה מרגיש נהדר — אך להיות נלמד מותיר לעיתים קרובות תחושה של נחיתות. לכן נדרשים מעט נחישות והרבה ענווה כדי שאדם יתפתח במלואו.”

“המוח שופט כדי לאהוב. הלב פשוט אוהב ללא תנאי.”

“הפנטזיה כופה סדר על היקום. או, לפחות, היא מציבה סדר על היקום. וזהו סדר אנושי. המציאות אומרת לנו שאנו מתקיימים פרק זמן קצר ומצור במרחב אינסופי וקר; הפנטזיה אומרת לנו שהדמויות שבקדמה הן חשובות. הפנטזיה מאכלסת את החוץ הזר, ולא ממש משנה אם היא מאכלסת אותו בטובים או ברעים. הצבת ״הי-ברזיל״ על המפה היא צעד בכיוון הנכון, אבל אם אינך מצליח לעשות זאת, אז ״כאן יש דרקונים״ עדיף על כלום. עדיף על הריק.”

“גם אם הסיפורים האלה בני 3,000 שנה, עדיין יש בהם כל כך הרבה על הדמויות, על הדילמות, על ההבנה שלהם את היקום, שעדיין מהדהד. כל הרעיון של סדר וכאוס, שהוא באמת מרכזי בהבנה המצרית העתיקה של העולם, עדיין מאוד נוכח אצלנו.”