חוכמת יהודים

“אני חושב שיש לי מושג טוב מאוד מדוע האנטישמיות כה עיקשת וכה רב-צורתית וכה מתמשכת. הנצרות והאסלאם, אף על פי שהן טוענות שהן תאיסטיות, שתיהן מבוססות על הפטישיזציה של פרימטים אנושיים: ישו במקרה האחד ומוחמד במקרה האחר. אי אפשר לכנות אף אחת מן הדמויות הללו בדיוק היסטורית, אך לשתיהן יש דבר אחד במשותף גם בממד הכמו-מיתולוגי שלהן. את שתיהן פגשו היהודים לראשונה. והיהודים, רעבים ככל שהיו לכל סימן של המשיח המיוחל זה מכבר, לא נפלו בפח של אף אחד משני המתחזים הללו, או לא במספרים גדולים או לא לאורך זמן. אני עצמי בהחלט מקווה שזה לא יקרה. היהודים ראו את ישו ואת מוחמד כפי שהם באמת. במבט לאחור, רבים מהם גם ראו את טבעם האמיתי של הדמויות המיתיות, הפרימיטיביות והאכזריות של אברהם ומשה. קרוב יותר לזמננו, במאבקים המרים סביב פועלם של מרקס, פרויד ואיינשטיין, המשתתפים והדמויות היהודיים לא היו מן הפחות בולטים. יהי כן תמיד, בכל עת שפרימט אנושי כלשהו מציב את עצמו, או מוצב בידי אחרים, כמשיח.”

“הרבה לפני שידוע היה לי כמקום שבו מוצאי היה מעורב אפילו במידה זעירה, הרעיון של מדינה ליהודים (או מדינה יהודית; לא בדיוק אותו הדבר, כפי שלא הצלחתי לראות תחילה) "נמכר" לי כרעיון חילוני ודמוקרטי בעיקרו. הרעיון היה מקלט לנרדפים ולשורדים, דמוקרטיה באזור שבו הרעיון הובן רק במעומעם, ומקום שבו—כפי שכתב פיליפ רות ברומן חד-ידני שקראתי כשהייתי בערך בן תשע-עשרה—אפילו שוטרי התנועה והחיילים היו יהודים. זאת, כמו ההדגשים האחרים של אותו רומן, יכולתי להבין. אכן, ביקורי הראשון היה בחסות קבוצה בלונדון בשם ידידי ישראל. הם הציעו לשלם את הוצאותיי, כלומר, אם בשובי אבוא לדבר בפני אחת מישיבותיהם”

“האם גם אני צריך להעדיף את התואר של ״יהודי לא-יהודי״? במשך זמן מה הייתי מזהה את עצמי בחוזקה עם העמדה שביטאה רוזה לוקסמבורג, כשכתבה מן הכלא ב-1917 לידידתה המעונה מתילדה וורם: שיעור מופרז מן המרקסיסטים שהכרתי היה כנראה מנסח את דעותיו שלו בערך באותו אופן. זה היה כמעט עניין של כבוד לא לעסוק ב״חשיבה בדם״, אם לשאול ביטוי בולט מאת ד.ה. לורנס, ולהטביע את היהודיות במאבקים אחרים ורחבים יותר. אכן, העלילה הישנה על ״קוסמופוליטיות חסרת שורשים״ זוכה לאישור מעוות מסוג מסוים באינטרנציונליזם היהודי: ככל שמישהו מדגיש ביתר שאת סוג כזה של רטוריקה על סבלם של אחרים, כך הייתי נוטה יותר להניח שהדובר היה יהודי. האם פירוש הדבר שאני חושב שיש ״מאפיינים״ יהודיים? כן, אני חושב שזה חייב להיות פירוש הדבר.”

“במבט על ישראלים ופלסטינים מנקודת מבט פסיכולוגית, שניהם היו נתפסים כקורבנות של התעללות; כך שניהם מרגישים, באופן מובן, וכך שניהם מתנהגים, באופן מובן. הנפש היהודית מצויה בתגובת קורבנות לשואה, והנפש הפלסטינית מצויה בתגובת קורבנות לישראלים.”

“ילדתי ילד אחד, בן, אבל יש לי אלפי בנות. אתן שחורות ולבנות, יהודיות ומוסלמיות, אסיאתיות ודוברות ספרדית, ילידות אמריקה ואלאוטיות. אתן שמנות ורזות ויפות ופשוטות, הומוסקסואליות והטרוסקסואליות, משכילות ואנאלפביתיות, ואני מדברת אליכן כולכן. הנה מנחתי לכן.”

“המשיח עשה לאורתודוקסיה היהודית, מה שבודהה עשה לאורתודוקסיה ההינדואית.”

“אנשים שמבקרים את הכוח בקהילה היהודית נתפסים כפי שאחאב התייחס לאליהו: אתה בוגד.”

“הייתי זר ויהודי, עם שם מצחיק, והייתי קטן מאוד ושנאתי ספורט, בעיה של ממש בבית ספר יסודי אנגלי. לכן הדרך להתמודד עם זה הייתה להפוך לליצן של בית הספר, וזה מה שעשיתי ביעילות רבה — תמיד השתטיתי כדי להצחיק את האנשים שאחרת היו דוחפים אותי לאסלה.”

“המילה אלוהים היא בעיניי לא יותר מאשר הביטוי והתוצר של חולשות אנושיות, התנ״ך אוסף של אגדות מכובדות, אך עדיין פרימיטיביות, שהן בכל זאת ילדותיות למדי. שום פרשנות, תהיה עדינה ככל שתהיה, אינה יכולה (בעיניי) לשנות זאת. פרשנויות מעודנות אלה הן רבות מאוד מטבען, וכמעט אין להן דבר עם הטקסט המקורי. בעיניי הדת היהודית, כמו כל הדתות האחרות, היא התגלמותן של האמונות הטפלות הילדותיות ביותר.”

“בגמרא היהודית, סיפור שלא נכלל בספר בראשית (שאינו תואם את הסיפור על הפרי, עץ הדעת, נפילתם והגלות מגן עדן), אומר כי בגן עדן אמר אלוהים לאדם וחווה כי הוא עשה את היקום בלתי מושלם מכוון, ושהוא מוטל על בני האדם, במשך דורות רבים, להשתתף עם אלוהים בתהליך "נעלה" – "השלמת הבריאה". העומס של אחריות כזו כבד במיוחד על מין כה חלש וכה מושחת כמינו, עם היסטוריה כה עצובה. אף ניסיון דומה לשלמות דורש ידע רב הרבה יותר ממה שיש לנו היום. אך, אולי, אם קיומנו עצמו נמצא בסכנה, נוכיח לעצמנו את היכולת לעמוד בפני אתגר עליון זה.”

“בדיאלוג פומבי עם סלמן בלונדון הוא [אדוארד סעיד] תיאר פעם את מצוקת הפלסטינים ככזו שבה עמו, שגורש ונושל בידי מנצחים יהודים, היה מצוי בעמדה ההיסטורית הייחודית של להיות "קורבנותיהם של הקורבנות": היה בכך משהו מעין-נוצרי, חשבתי, בענווה הנראית לעין של אותה אמירה.”

“נראה שמדינת ישראל חייבת את עצם קיומה לקול היהודי-אמריקאי, ובו בזמן היא גוזרת על הציבור הלא-דתי שיכחה פוליטית.”

“החתירה לידע לשמו, אהבה כמעט קנאית לצדק והשאיפה לעצמאות אישית — אלה הם המאפיינים של המסורת היהודית שגורמים לי להודות לכוכבי המזל שלי על שאני שייך אליה.”

“וכך לנקודה האחרונה והעגומה ביותר שלי: מספר רב של אוכפיו ובריוניו של סטלין במזרח אירופה היו יהודים. ולא רק מספר רב, אלא שיעור רב. השיעור היה גבוה במיוחד במשטרה החשאית ובמחלקות ה"בטחון", שם אין ספק שלנקמה היה חלק משלה, כמו גם לזיקה האידיאולוגית לקומוניזם שהייתה כה חזקה בקרב יהודים בעלי אוריינטציה בינלאומית באותה תקופה: יהודים כמו דוד שמולבסקי. בצ'כוסלובקיה ובמזרח גרמניה היו כוחות קומוניסטיים מקומיים חזקים למדי, אבל בהונגריה ובפולין הקומוניסטים היו מיעוט קטן וידעו זאת, היו תלויים בצבא האדום והיו מודעים לכך, והיו יהודים באופן לא פרופורציונלי ונואשו בשל כך. רבים ממחנות עבודת הכפייה העונשית שהנאצים הקימו שימשו מאוחר יותר את הקומוניסטים כמתחמים כליאה למגורשים גרמנים, וחלק מאלה שניהלו את המקומות הקודרים הללו היו יהודים. איש מישראל או מן התפוצה היהודית שיוצא למזרח אירופה למסע דיג אחר היסטוריה משפחתית לא צריך להיות בלא מודעות לאפשרות שיגלה הן הרבה פחות והן הרבה יותר ממה שהבטיחו לו בטיול המאורגן. קל לומר, עם אלבר קאמי, "לא קורבנות ולא תליינים". אבל ההיסטוריה האמיתית חסרת רחמים אף יותר מכפי שנאמר לך שהיא.”

“אנשים נאיביים נוטים להכליל אנשים כטובים, רעים, אדיבים או מרושעים על סמך מעשיהם. אולם אפילו האדם החכם ביותר בעולם אינו בהכרח החכם ביותר או הרוחני ביותר, בכל העניינים. כולנו פגומים. אולי לא ידעת כמה מהדברים האלה על איינשטיין, אבל הם מניחים למנוחת את רעיון השלמות. שלמות אינה קיימת אצל איש. וגם טעויותיו של אדם אינן הופכות אותו לפחות בעל ערך לעולם. 1. הוא התגרש מאם ילדיו, דבר שגרם למילבה, אשתו, להתמוטט ולהתאשפז. 2. הוא היה רודף נשים וידוע כמי שניהל כמה רומנים; בגידה צוינה כאחת הסיבות לגירושיו. 3. הוא נשא את בת דודתו לאישה. 4. יחסיו עם בנו היו מנותקים. 5. ילדו הראשון נולד מחוץ לנישואין. 6. הוא הפציר ב-FDR לבנות את פצצת האטום, שהרגה אלפי אנשים. 7. הוא היה יהודי, ובכל זאת העלה טענות רבות בדבר האפשרות לקיומו של אלוהים. ואף על פי כן, בצביעות, הוא לא האמין באלוהי היהדות או בנצרות. הוא אמר: "אני מאמין באלוהיו של שפינוזה, המתגלה בהרמוניה של כל מה שקיים, ולא באל המתעניין בגורל ובמעשיהם של בני האדם.”

“אבי היה רופא במוראביה, בדרום המדינה. היו שם בבית החולים כמה רופאים יהודים, ובשלב מסוים — כמעט מאוחר מדי, באמת, אבל בזמן — כולם נשלחו מעבר לים בידי מעסיקם.”

“אנשים שואלים אותי לעיתים קרובות מהי דתי. אני אומר להם, אני נוצרי לנוצרי, יהודי ליהודי, מוסלמי למוסלמי, הינדי להינדי, אתאיסט לאתאיסט, אבל הסיוט הבוהק ביותר לפונדמנטליסט.”