חוכמת יהודים

“בעיניך אלף שנים הן כמו אתמול שעבר, לא יותר מאשמורת בלילה. אתה סוחף את האנשים כמו חלום, כמו עשב הצומח בבוקר. בבוקר הוא צומח ופורח, ובערב הוא קמל ונובל. כך אנו מושמדים באפך, נבהלים בחמתך. אשמתנו גלויה לפניך; סודותינו באור פניך. כל ימינו חולפים באפך. חיינו תמו כגניחה. שנותינו שבעים שנה, או שמונים למי שבכוחם. ורובם הבל וכאב, הם חולפים במהירות ואנחנו איננו.”

“כמנהיג נוער ציוני בשנות ה-40, הייתי בין אלה שקראו למדינה דו-לאומית בארץ ישראל המנדטורית. כאשר הוכרזה מדינה יהודית, חשתי שעליה להיות בעלת הזכויות של מדינות אחרות — לא יותר ולא פחות.”

“יש מידה מסוימת של עמימות ברקע שלי, עם נישואי תערובת והתנצרויות, אבל לפי קריאות שונות של שלושה קודים שאני לא רוחש להם הרבה כבוד (החוק המוסרי, חוקי נירנברג, וחוק השבות הישראלי) אני אכן נחשב לבן השבט, וכל הכחשה של כך במשפחתי פסקה עמי. אבל לא אעביר את עצמי לישראל אם פירוש הדבר יהיה המשך ההפקעה של עם אחר, ואם פשיזם אנטי-יהודי ישוב לעולם הנוצרי — או, סביר יותר, יבוא אלינו דרך העולם המוסלמי — אני כבר רואה בכך חובה להתנגד לו בכל מקום שבו אני חי. הייתי מתעב את עצמי אילו נמלטתי ממנו לכל כיוון. ליאו שטראוס צדק. היהודים לא ייעשו "נושעים" או "גאולים". (תתעודדו: גם אף אחד אחר לא.) הם/אנחנו תמיד נהיה בגלות, בין אם הם באזור ירושלים רבתי ובין אם לאו, ובמובנים מסוימים כך ראוי שיהיה. הם, או אנחנו, כפי שחבר של ויקטור קלמפרר ניסח זאת פעם באוזניו בתקופה אפלה מאוד, נידונים וזכאים להיות "עם סייסמי". מדד ביקורתי לבריאותה הכללית של הציוויליזציה הוא מצבה של "השאלה היהודית". מעולם לא הומצא פוליסת ביטוח שיכולה או שתוכל לכסות את הסיכון הזה.”

“בפועל – וזה המקום שבו התחילו להרגיש לי אי‑נוחות רצינית – טענה אלוהית כזו הייתה הבסיס לא רק ל'כיבוש' אלא לכל הרעיון של מדינה נפרדת ליהודים בפלסטין. אם תסירו את ההצדקה האלוהית לארץ הקודש, מי הייתם ומה הייתם? רק גנב אדמות נוסף, כמו הטורקים או הבריטים, רק שהפעם רציתם את האדמה בלי האנשים. והסיסמא הציונית המקורית – 'אדמה ללא אנשים לעם ללא אדמה' – נחשפה כשראיתי את הערים הערביות הצפופות תחת שלטון יהודי. רוצים אירוניה? יהודים שהפכו למקוללים בדיוק כשאחרים ויתרו על הרעיון.”

“חייו הציבוריים של ישו נמשכו רק שלוש שנים, ולשם כך הוא התכונן בשקט את מוחו במשך כשלושים שנה. במשך שנים הוא שבר את כל הקשרים שהוטלו עליו מבחינה סוציולוגית של פונדמנטליזם דתי. במשך שנים הוא עבד בבדידות כדי להשתחרר מכבלי השעבוד הדוגמטי. ובבדידות נולדות אגדות, ובחבורות נולדים אידיוטים.”

“שחור ולבן באים יחד. חום וכחול באים להתאסף. בנים ובנות באים באהבה. סטרייטים והומואים באים כיונה. יהודים ומוסלמים, פתחו את דעתכם. נוצרים והינדים, היו אדיבים מאוד. סיקים ובודהיסטים באים עם השמש. כל הילדים, בואו ניהנה קצת. אנחנו ילדיכם; אנחנו העתיד. הבה נאהב ונבטח זה בזה. אל ינצח האקדח, אל ינצח החוף, אלא שהשלום והאהבה ינצחו את העולם הזה.”

“לא יהיה נפלא כשמלמדים היסטוריה שחורה, והיסטוריה של הילידים האמריקאים, והיסטוריה יהודית, וכל ההיסטוריה של ארצות הברית מתוך ספר אחד. פשוט היסטוריה של ארצות הברית.”

“במהלך המלחמה בבוסניה בסוף שנות התשעים, ביליתי כמה ימים בנסיעה ברחבי המדינה עם סוזן סונטג ועם בנה, ידידי היקר דייוויד ריף. באחת הפעמים, עשינו סטייה מיוחדת לעיר זניצה, שם דווח על חדירה רצינית של קיצונים מוסלמים מבחוץ: האשמה ששימשה לעיתים קרובות להכפשת ממשלת בוסניה של אותה תקופה. מצאנו מעט מאוד ראיות לכך, אבל הקהילה עצמה הייתה שסועה מאוד בין מוסלמים, קרואטים וסרבים. אף סיעה לא הייתה חזקה מספיק כדי להשתלט, וכל אחת הייתה חזקה מספיק כדי להטיל וטו על מועמדת של האחרת לראשות מועצת העיר. בסופו של דבר, ובאופן שהיה אופייני לבוסניה, שלוש המפלגות פנו לאחד היהודים המעטים בעיירה וביקשו ממנו לקבל עליו את התפקיד. פנינו אליו, וגילינו שהוא גם האינטלקטואל המקומי, בעל כישרון טבעי לסינתזה של עניינים. אחרי שעזבנו אותו, סוזן התחילה לגחך במכונית. "מה אתה חושב?" היא שאלה. "אתה חושב שגם רופא השיניים היחיד והפסיכיאטר היחיד בזניצה הם יהודים?" היה זה אטום מצדי להעמיד פנים שלא ראיתי את הבדיחה שלה.”

“אחת מגדולות החוזקות של ארצות הברית היא... כי אוכלוסייתה הנוצרית גדולה מאוד, אך לא רואים את עצמנו כגוף לאומי נוצרי או יהודי או מוסלמי. רואים את עצמנו כגוף לאומי של אזרחים, מחוברים לאידיאליהם ולערכים שלנו.”

“בכל שנה במהלך ימי הקודש שלהם, הקהילה היהודית מזכירה לכולנו את הצורך שלנו בתשובה ובסליחה”

“ישראל, עם האלוהים עצמו בחר בו – איך מוזר שזה נשמע כמעט כמו שאלה: "הוא אמיתי?”

“ואסיים בכך שאומר זאת. משום שהאנטישמיות היא הסנדק של הגזענות והשער לעריצות, לפשיזם ולמלחמה, יש לראות בה לא את אויבו של העם היהודי, כפי שלמדתי, אלא את אויבה המשותף של האנושות ושל הציוויליזציה, ויש להילחם בה בעקשנות רבה מסיבה זו, ובייחוד בצורתה העכשווית, הארסית ביותר, של הג'יהאד האסלאמי. הרוצח המבחיל של דניאל פרל התחנך ב-London School of Economics. המחבל שלנו בחג המולד מעל דטרויט היה ממכללה לונדונית סמוכה, יושב ראש אגודת הסטודנטים האסלאמית. פוגרומים רבים נגד יהודים מדווחים כיום מכל רחבי אירופה בשעה שאני מדבר, ואנו יכולים רק לצפות שהדבר יחמיר, ועלינו לוודא שההגנות שלנו אינן מוזנחות. תפקידנו הוא לקרוא לדבר המלוכלך הזה, המגפה הזאת, המזיק הזה, בשמו הנכון; להתנגד לו ללא הרף, תוך ידיעה מתמדת שהוא כנראה, בסופו של דבר, אינו ניתן לעקירה, ולהביא בחשבון ששנאתו כלפינו היא מחמאה, ולהחליט, לפחות בחלק מן הזמן, לעשות מעט יותר כדי להיות ראויים לה. תודה.”

“אני גר בניו המפשייר הכפרית, ולמען האמת, חסרים לנו אנשים שהם שחורים, הומואים, יהודים והיספנים. למעשה, חסרים לנו אנשים. בעיירה שלי יש אוכלוסייה של 301.”

“אני לא חושב שמדינה יהודית או נוצרית או אסלאמית היא מושג ראוי. הייתי מתנגד לארצות הברית כמדינה נוצרית.”

“מאז נפילת חומת ברלין ב-1989, היסטוריונים נעשו גם מדויקים יותר וגם ישרים יותר—ואפשר לומר, באורח זעיר, גם אמיצים יותר—בנוגע ל"טיהור" האחר הזה של האזורים והעמים שנכתשו עד דק בין אבני הריחיים העליונה והתחתונה של ההיטלריזם והסטליניזם. אחד המתעדים האובייקטיביים ביותר הוא פרופסור טימותי סניידר מאוניברסיטת ייל. לדעתו, עדיין יש לראות ב"מבצע ריינהרדט", או בהשמדתם המתוכננת של יהודי פולין, את לב-לבה של מה שאנו מכנים בדרך כלל השואה, שבה, מתוך כ-5.7 מיליון היהודים שמתו, "כשלושה מיליון היו אזרחים פולנים שלפני המלחמה". אין לנו בשום אופן להרשות לעצמנו לשכוח את מיליוני האזרחים הלא-יהודים של בלארוס, רוסיה, אוקראינה וטריטוריות סלאביות אחרות שגם הם נטבחו. אבל בעיניי העובדה המכרעת נותרת שהאנטישמיות הייתה העיקרון השולט, המהותי, המארגן של כל תורות הגזע הנאציות האחרות. לכן אין לראות בה סתם עוד דעה קדומה אחת מני רבות.”

“התיאוריות הנוכחיות על בריאת היקום קובעות שאם הוא אכן נברא ולא פשוט התחיל, כביכול, באופן לא רשמי, הוא בא לעולם לפני עשרה עד עשרים מיליארד שנים. באותו אופן, מקובל לחשוב שכדור הארץ עצמו בן בערך ארבעה וחצי מיליארד שנים. התאריכים האלה שגויים. מלומדים יהודים בימי הביניים קבעו את תאריך הבריאה לשנת 3760 לפני הספירה. תאולוגים אורתודוקסים יוונים קבעו את הבריאה עד 5508 לפני הספירה. גם ההצעות האלה שגויות. הארכיבישוף ג'יימס אושר (1580–1656) פרסם בשנת 1654 את Annales Veteris et Novi Testamenti, שהציעו שהשמים והארץ נבראו בשנת 4004 לפני הספירה. אחד מעוזריו המשיך את החישוב, והצליח להכריז בניצחון שכדור הארץ נברא ביום ראשון, 21 באוקטובר 4004 לפני הספירה, בדיוק בשעה 9:00 בבוקר, משום שאלוהים אהב לסיים את העבודה מוקדם בבוקר, כשהוא רענן. גם זה היה שגוי. בכמעט רבע שעה. כל העסק עם שלדי הדינוזאורים המאובנים היה בדיחה שהפלאונטולוגים עדיין לא ראו.”

“מעולם לא דיברתי בפומבי או בפרטיות על העם היהודי, כולל בשיחות עם הנשיא ניקסון, אלא במונחים החיוביים ביותר.”

“אכזריות הולכת יד ביד עם אורתודוקסיה, בין אם היא נוצרית, הינדואית, מוסלמית, יהודית, אתאיסטית או כל אחרת.”

“במקום המטרות הקדומות שנקבעו בידי האל של האומות היהודיות, היווניות או הרומיות, אשר ההיסטוריונים הקדמונים ראו בהן את ייצוג התקדמותה של האנושות, ההיסטוריה המודרנית הציבה לעצמה מטרות משלה — רווחתם של העם הצרפתי, הגרמני או האנגלי, או, בהפשטתה הגבוהה ביותר, רווחתה ותרבותה של האנושות בכלל, שלרוב הכוונה בה היא זו של העמים היושבים בחלק קטן בצפון-מערב של יבשת גדולה.”

“אני לא חושבת שטבעת ירושלים צריכה להיות חלק ממדינה יהודית; היא שייכת לכל העמים, לנוצרים ולמוסלמים ולעם היהודי.”