“במהלך המלחמה בבוסניה בסוף שנות התשעים, ביליתי כמה ימים בנסיעה ברחבי המדינה עם סוזן סונטג ועם בנה, ידידי היקר דייוויד ריף. באחת הפעמים, עשינו סטייה מיוחדת לעיר זניצה, שם דווח על חדירה רצינית של קיצונים מוסלמים מבחוץ: האשמה ששימשה לעיתים קרובות להכפשת ממשלת בוסניה של אותה תקופה. מצאנו מעט מאוד ראיות לכך, אבל הקהילה עצמה הייתה שסועה מאוד בין מוסלמים, קרואטים וסרבים. אף סיעה לא הייתה חזקה מספיק כדי להשתלט, וכל אחת הייתה חזקה מספיק כדי להטיל וטו על מועמדת של האחרת לראשות מועצת העיר. בסופו של דבר, ובאופן שהיה אופייני לבוסניה, שלוש המפלגות פנו לאחד היהודים המעטים בעיירה וביקשו ממנו לקבל עליו את התפקיד. פנינו אליו, וגילינו שהוא גם האינטלקטואל המקומי, בעל כישרון טבעי לסינתזה של עניינים. אחרי שעזבנו אותו, סוזן התחילה לגחך במכונית. "מה אתה חושב?" היא שאלה. "אתה חושב שגם רופא השיניים היחיד והפסיכיאטר היחיד בזניצה הם יהודים?" היה זה אטום מצדי להעמיד פנים שלא ראיתי את הבדיחה שלה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←