“יש מידה מסוימת של עמימות ברקע שלי, עם נישואי תערובת והתנצרויות, אבל לפי קריאות שונות של שלושה קודים שאני לא רוחש להם הרבה כבוד (החוק המוסרי, חוקי נירנברג, וחוק השבות הישראלי) אני אכן נחשב לבן השבט, וכל הכחשה של כך במשפחתי פסקה עמי. אבל לא אעביר את עצמי לישראל אם פירוש הדבר יהיה המשך ההפקעה של עם אחר, ואם פשיזם אנטי-יהודי ישוב לעולם הנוצרי — או, סביר יותר, יבוא אלינו דרך העולם המוסלמי — אני כבר רואה בכך חובה להתנגד לו בכל מקום שבו אני חי. הייתי מתעב את עצמי אילו נמלטתי ממנו לכל כיוון. ליאו שטראוס צדק. היהודים לא ייעשו "נושעים" או "גאולים". (תתעודדו: גם אף אחד אחר לא.) הם/אנחנו תמיד נהיה בגלות, בין אם הם באזור ירושלים רבתי ובין אם לאו, ובמובנים מסוימים כך ראוי שיהיה. הם, או אנחנו, כפי שחבר של ויקטור קלמפרר ניסח זאת פעם באוזניו בתקופה אפלה מאוד, נידונים וזכאים להיות "עם סייסמי". מדד ביקורתי לבריאותה הכללית של הציוויליזציה הוא מצבה של "השאלה היהודית". מעולם לא הומצא פוליסת ביטוח שיכולה או שתוכל לכסות את הסיכון הזה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←