אנתוני ליצ'יון

“כשהעיניים מתו בנראתה, תדע שהלב מת בלבונתה.”

“הזית, כבר לא כה יפה כפי שהייתה, לאחר שסדק אותה הקוצים שלה.”

“בכל פינה שבורה בדרך השנאה, מתחבא הצורך באהבה.”

“השמר מפני השקרה שתקרא לה אמת”

“זעם יכול להרוג, גם נוצה קלה הנושבת ברוח.”

“כל מה שהיא רצתה הייתה משפחה, כל מה שהוא רצה היה תהילה; ויחסיהם צמאו.”

“אנחנו לא יכולים לשלוט באיך ייפול כל יום, אך אנו יכולים לשלוט באיך ניפול אל כל יום. ללמוד לעשות התאמות בהתאם למצב.”

“אלוהים יודע תמיד את מצפוננו, ואם הוא רע יפגע בו, ואם הוא טוב יגן עליו, ואם אין לך מצפון – אתה מת לאלוהים.”

“תפילה לא תהיה מלחמה קבועה, אלא תתפלל תמיד נגד קרבות החיים.”

“אין צל ללא השמש, ואין משמעות ללא הבן – רק צל בלבד”

“אני יודע שסוטה השכר הוא הגרוע שבהם, אך לעיתים אני מתחיל לשאול את עצמי האם טוב יותר להיות עם אב שותה שמתגורר בבית, או עם אב שותה שמעולם לא מגיע.”

“היא הסתירה את צבעיה בחושך, שם היו אחרים עיוורים שלא ראו; אני ראיתי בה מבט אחרון כשהתאפשר לי, לפני שנעלמה אל היום. הייתה בה יופי מוקף שפשף כמו אצבעות מוטל של מוט, עצמה האמיתית שציפה לחמלה, אמון, הגנה והאפשרות לעוף. אבל איחרתי, כי לא חיפשתי את מה שלא ראיתי, כשעזבה את הסיבות בחללים.”

“שמעתי שיש למוות שם, אבל שכחתי מהו”

“הם זורקים אורז בנישואים חדשים, ואז נותנים לו עגבניות בהגירושין”

“מני שיחק עם הרבה גברים, אך הרבה גברים מעולם לא ראו את תנועת הכדור הנעימה של מני.”

“החשש היחיד שמגדיל אופי הוא חשש אלוהים.”

“כאשר כלבים חוזרים לקיאתם, כך חוזרים גברים מסוימים לאשתותם.”

“היא הטילה את תפילתה לפני שנחתכה עוגת הילודה, ואז סיככה את הנרות מעיניו”

“אנו קרובים כבר לחג מוקפד, "שמחת מס", שבו ישליך ישו את עצמו מחוץ לקונטקסט שלו”

“כשאני מתעורר ומחשיב את החלומות שבהם שינה, לעיתים אני מתפלא אם החלומות עצמם מתעוררים ומחשיבים אותי”