רצון חופשי

“התמותה האנושית, הקשורה ליכולת האנושית לבחור במודע כיצד לפעול באמצעות הפגנת רצון חופשי, ענווה, עבודה קשה, טוב לב וחמלה, מספקת הזדמנויות מופתיות ללמוד ולפתח משמעת עצמית.”

“בלי המשיח ייתכן שלעם תמיד תהיה החירות לעשות, אך לעולם לא הכוח להשלים.”

“השאלה - האם יש לנו רצון חופשי, כשלעצמה אינה מתאימה. עלינו לתקן מעט את נקודת המבט שלנו, ולהתחיל לשאול את השאלה, האם יש לנו חירות הרצון, על סמך חוויותינו?”

“כמה טועים אנו כשאנו מתעלמים מלבנו כדי ללכת בעקבות הדרך המוכרת”

“כל מה שאנו עושים ומה שאנו הינם, ניתנים לנו האמצעים לכך”

“תחת הנצרות אין לא המוסר ולא הדת שום נקודת מגע עם המציאות. היא מציעה סיבות דמיוניות בלבד ("אלוהים", "נשמה", "אני", "רוח", "רצון חופשי" — "רצון לא-חופשי", אם תרצו), ותוצאות דמיוניות בלבד ("חטא", "ישועה", "חסד", "עונש", "מחילת חטאים"). יחסים בין ישויות דמיוניות ("אלוהים", "רוחות", "נשמות"); מדע טבע דמיוני (אנתרופוצנטרי; שלילה מוחלטת של מושג הסיבות הטבעיות); פסיכולוגיה דמיונית (אי-הבנות של העצמי, פירושים שגויים של תחושות כלליות נעימות או בלתי נעימות — למשל, של מצבי nervus sympathicus בעזרת שפת הסימנים של הבל דתי-מוסרי —, "חרטה", "ייסורי מצפון", "פיתוי בידי השטן", "נוכחות האלוהים"); טלאולוגיה דמיונית ("מלכות האלוהים", "המשפט האחרון", "חיי נצח"). — עולם בדוי זה, לרעתו הרבה, יש להבדילו מעולם החלומות; האחרון לפחות משקף את המציאות, ואילו הראשון מעוות אותה, מוזיל אותה ושולל אותה. משעה שמושג "הטבע" הועמד כנגד מושג "אלוהים", המילה "טבעי" קיבלה בהכרח את משמעות "מתועב" — כל אותו עולם בדוי שואב את מקורותיו מן השנאה לטבעי (-- לממשי! --), ואינו אלא עדות לאי-נחת עמוקה לנוכח המציאות. . . . זה מסביר הכול. מי לבדו יש לו סיבה כלשהי לשקר את דרכו החוצה מן המציאות? האדם הסובל ממנה. אבל כדי לסבול מן המציאות צריך להיות מציאות כושלת. . . . עליונותם של הכאבים על ההנאות היא הסיבה למוסר ולדת הבדויים הללו: אך עליונות כזו מספקת גם את הנוסחה לדקדנס...”

“החינוך צריך להסתמך על השמדת חופש הרצון, כך שילדי החינוך הלקוי יוכלו לאורך כל חייהם שלא לחשוב או לפעול אחרת מאשר כפי שרצו מוריםיהם. . . . השפעות הבית משפילות; ולשם יצירת תנאים הנכונים, שירים למוזיקה שמגיעים לשמיעה חוזרת ונשנית הם כלי יעיל ביותר. . . . זה עניין של מדען עתידי להחדיר את האמונות הללו בדיוק ולגלות בדיוק כמה זה עולה לכל ילד כדי להכניס לילדים את הרעיון שהשלג שחור. כשהטכניקה תושלם, כל ממשלה שתנהל את החינוך במשך יותר מגילדה אחת תוכל לשלוט בנאמניה באופן בטוח ללא צורך בצבא או במשטרה.”

“כי בוודאי תמלא את מטרתו של אלוהים, בכל דרך שתפעל, אך יש הבדל מבחינתך אם תשרת כמו יהודה או כמו יוחנן.”

“אצל הבודיסט או האפיקוראוס המזרחי, קיומו של העולם הוא מדע או תוכנית, שסופה מובטח מראש. אך לעומת זאת, לעיני הנוצרי קיומו של העולם הוא סיפור, שסופו עשוי להיות כל אשר יתאפשר. בספרי הרומן המרגש (שהם, למעשה, פרי הנצרות) הגיבור אינו נאכל על ידי קניבלים; אך הדבר החשוב לסיפור הוא שהוא יכול להיות נאכל על ידי קניבלים. הגיבור חייב להיות, כך נראה, גיבור ש"נאכלותו" היא חלק מהותי ממנו. כך גם המוסר הנוצרי אומר לאדם לא שישבית את נשמתו, אלא שישמור עליה שלא תישבית. במוסר הנוצרי, למעשה, לא ראוי לקרוא לאדם "נידון", אך יש להכריז עליו כ"נידון" – וזו הדרך הנכונה והמתאימה לדבר עליו, הן מבחינה דתית והן מבחינה פילוסופית. כל הנצרות מתמקדת באדם שעומד בפתח דרכים. הפילוסופיות הגדולות והק”

“אם לא היה רצון חופשי באדם, אז לא היו חטאים. כשחטאים קרו, היה זה "הרצון החופשי" שאפשר אותם. זה נכון, אלא אם כן אלוהים קבע מראש לאדם לעשות ולהחזיק בחטאים.”

“מומחים לתרבות היוונית העתיקה אומרים שאנשים אז לא ראו את מחשבותיהם כשייכות להם. כשיוונים עתיקים חשבו מחשבה, היא נראתה להם כאל או כאלילה שנותנים פקודה. אפולו אמר להם להיות אמיצים. אתנה אמרה להם להתאהב. עכשיו אנשים שומעים פרסומת לצ'יפס בטעם שמנת חמוצה וממהרים לצאת לקנות, אבל עכשיו הם קוראים לזה רצון חופשי. לפחות היוונים העתיקים היו כנים.”

“היותו של אדם פריש דבר מורכב, פלא של שרירים ואיברים, של סינפסות וחוטי עצב. הוא היה פלא של חלקים ניידים, מחקר על הישרדות. הדבר החשוב ביותר לאדם פריש תמיד היה חופש הרצון, היכולת להיות אדון עצמו. זה היה הדבר החשוב. תמיד היה זה הדבר החשוב. זהו מה שפירושו להיות אדם פריש.”

“החטא הקדמון והמודעות המודעת לכשל האנושי הם הסוכן המתמיד של התמרה בענייני האדם. התנהגותו של המין האנושי היא פתולוגית; היא תערובת של אינסטינקט ותבונה, טוב לב ואכזריות, חוסר מוסריות וחיפוש אחר גאולה.”

“מה שאתה קורא לו נשמתך או רוחך הוא התודעה שלך, ומה שאתה קורא לו "רצון חופשי" הוא חירותה של מחשבתך לחשוב או שלא, הרצון היחיד שיש לך, החירות היחידה שלך, הבחירה השולטת בכל הבחירות שאתה עושה וקובעת את חייך ואת אופייך.”

“בשנה האחרונה הזאת — אילו ניסית, היית רואה אפילו ביתר בהירות את חוסר התוחלת שבניסיון לשנות את העולם בלי מאמציהם של כל שאר בני האדם על פני כדור הארץ. ראית והרחת ושתית את הראיות לשישה מיליארד אסונות, שרק שישה מיליארד בני אדם יכולים לתקן. || לפני אלף שנים זה לא היה כך. אילו בני האדם היו נעלמים לפתע לפני אלף שנים, כוכב הלכת היה מחלים בן לילה בלי שום נזק. אולי כמה תלוליות במקום שבו היו הפירמידות בחול. לפני מאה שנים — או אפילו לפני חמישים שנה — העולם היה מחלים היטב מעצמו בהיעדר בני אדם. אבל לא עכשיו. חצינו את הקו. הדבר היחיד שיכול לשמור עכשיו על כוכב הלכת מסתובב בצורה חלקה הוא הרצון החופשי האנושי, כשהוא מחושל לכדי מאמץ. שום דבר אחר. לכן העולם נראה גדול כל כך בשנים האחרונות, והזמן כל כך משובש. זה מפני שכדור הארץ עכשיו כולו שלנו.”

“אלוהים ברא יצורים בעלי רצון חופשי. פירוש הדבר יצורים שיכולים לנהוג שלא כשורה או כשורה. יש אנשים שחושבים שהם יכולים לדמיין יצור שהיה חופשי אך לא הייתה לו כל אפשרות לנהוג שלא כשורה, אבל אני איני יכול. אם דבר כלשהו חופשי להיות טוב, הוא גם חופשי להיות רע. והרצון החופשי הוא מה שהפך את הרוע לאפשרי. מדוע, אם כן, נתן להם אלוהים רצון חופשי? משום שרצון חופשי, אף שהוא הופך את הרוע לאפשרי, הוא גם הדבר היחיד שהופך כל אהבה או טוב או שמחה הראויים לשמם לאפשריים. עולם של אוטומטים - של יצורים שפעלו כמו מכונות - בקושי היה ראוי להיברא. האושר שאלוהים מתכנן ליצורים הגבוהים יותר שלו הוא האושר של להיות מאוחדים עמו ועם זה לזה, בחופשיות, מרצון, באקסטזה של אהבה ועונג, שלעומתה האהבה הסוחפת ביותר בין גבר לאישה בעולם הזה היא חלב ומים בלבד. ולשם כך הם חייבים להיות חופשיים. כמובן, אלוהים ידע מה יקרה אם ישתמשו בחירותם בדרך הלא נכונה: כנראה, הוא חשב שהסיכון כדאי. (...) אם אלוהים חושב שמצב המלחמה הזה ביקום הוא מחיר שכדאי לשלם בעבור הרצון החופשי — כלומר, בעבור יצירת עולם ממשי שבו יצורים יכולים לעשות טוב ממשי או לגרום נזק ממשי, ושמשהו בעל חשיבות ממשית יכול להתרחש, במקום עולם צעצוע שרק זז כשהוא מושך בחוטים — אזי אנו יכולים להניח שהוא אכן כדאי לשלם אותו.”

“האדם הוא כעת תועבה בעיני אלוהים ובעיני עצמו, ויצור שאינו מותאם כראוי ליקום, לא מפני שאלוהים עשה אותו כך, אלא מפני שהוא עשה את עצמו כך באמצעות ניצול לרעה של רצונו החופשי.”

“החירות היא הבחירה להיות חופשי ולא להיות עבד.”

“אמר הטרלפמאדוריאני: "אם לא הייתי מבלה כל כך הרבה זמן בחקר האנושיים, לא היה לי כל רעיון מה מתכוונים לומר עם 'חופש רצון'. ביקרתי ב-31 כוכבי לכת מיושבים ביקום, וחקרתי דוחות על מאה נוספים. רק בכדור הארץ יש שיחה על חופש רצון.”

“עקרונות הסיפור הם בלתי ניתנים לשינוי, ומסבירים מדוע אנו רואים רסיסים מעצמנו בסיפורים של אנשים אחרים. כל סיפור ששרד לאורך זמן מבסס את נושאיו על יכולתו של המין האנושי להפעיל רצון חופשי. בלי יכולתו של דמות לבחור כיצד לפעול, לא יכול להיות סיפור. בהיעדר רצון חופשי, אין אנושיות. רק לאחר שאלוהים גירש אותם מגן עדן, יכלו אדם וחוה לחוות מה פירושו להיות אנושיים.”