“אלואיזה יקירתי (אמרתי), אין סיבה שתבכי כל כך הרבה בגלל דבר פעוט כזה. (ניסיתי להקטין את העניין כדי לנחם אותה). אני מבקשת שלא תיקחי את זה ללב – את רואה שזה לא מפריע לי בכלל; למרות שאולי אני אסבול מזה הכי הרבה בסוף, כי לא רק שאצטרך לאכול את כל האוכל שכבר הכנתי, אלא שאם הנרי יחלים (מה שלא סביר), אצטרך להכין הכל מחדש בשבילך; ואם הוא ימות (כמו שאני מניחה שיקרה), עדיין אצטרך להכין לך ארוחה בכל פעם שתתחתני עם מישהו אחר. אז את מבינה שגם אם כרגע זה מעציב אותך לחשוב על הסבל של הנרי, אני בטוחה שהוא ימות בקרוב, הכאב שלו ייגמר ואת תהיי רגועה. הצרות שלי, לעומת זאת, יימשכו הרבה יותר זמן, כי לא משנה כמה אעבוד קשה, אני בטוחה שלא אצליח לרוקן את המזווה בפחות משבועיים.”
ג'יין אוסטין