“השמיים מתפשטים, למעשה, עד אינסוף. לאחר הפסקה קצרה של שבתון, חוזרים אנחנו לחיות את אורח החיים הנודד העתיק שלנו. צאצאינו הרחוקים, המוגנים ומפוזרים על עולמות רבים במערכת השמש ובנוסף לה, ייחדדו על ידי מורשתם המשותפת, על ידי אהבתם לכדור הארץ, הבית שלהם, ועל ידי ידיעתם שגם אם חיים אחרים קיימים, האנושות היחידה בכל היקום מגיעה מכדור הארץ. הם יתבוננו למעלה ויסתכלו כדי למצוא את הנקודה הכחולה בשמיים שלהם. הם יאהבו אותה לא פחות בגלל חוסר הנראות והרגישות שלה. הם יתפלאו על כמה רגישה הייתה תאגיד כל הפוטנציאל שלנו פעם אחת, כמה מסוכנת הייתה תינוקותינו, כמה צנועים היו תחילתנו, וכמה נחלים צריך לעבור עד שנמצאנו את הדרך.”
קרל סאגן