קיום

“מצא זמן לשיחה פרטית עם בוראך כדי שתוכל לשאול אותו על תכלית קיומך”

“אנשים חושבים שכיף במשיח אינו קיים, אבל יש כיף בכל מקום שבו לבך חי”

“לכל דבר שקיים יש מטרה”

“מניסיוני האישי, אני יודעת בוודאות שהדבר מספר אחת שמעציב את המתים יותר מאשר צערנו — הוא חוסר המודעות לקיומם סביבנו. הם אכן רוצים שתדברו אליהם כאילו עדיין היו בגוף פיזי. הם אכן רוצים שתשמיעו את המוזיקה האהובה עליהם, תשאירו את תמונותיהם גלויות, ותמשיכו לחיות כאילו מעולם לא עזבו. אולם הזמן ו"השחתה" טשטשו את הקווים בין החיים למתים, בין האדם לטבע, ובין הגשמי לאֶתֶרי. הייתה תקופה שבה האדם יכול היה לתקשר עם בעלי חיים, צמחים, האתר והמתים. כדי לעשות זאת יש צורך לגשת לרמות גבוהות יותר של תודעה, והידע הזה הוסתר מאיתנו. למה? כי אז הצמחים היו אומרים לנו כיצד לרפא את עצמנו. בעלי החיים היו מראים לנו את רגשותיהם, והמתים היו אומרים לנו שמעשים טובים אכן חשובים. בסך הכול, היינו באים לדעת שכולנו אחד. והחשוב מכול, היינו מקבלים אזהרה מפני איומים והזדמנויות, טוב ורע, אמת מול בדיה. היו לנו עיניים הפועלות למען האנושות מכל זווית, וזה מאיים על "המושחתים". חברות סודיות קיימות כדי להסתיר את האמיתות הללו, וכדי לוודא ששקרים נשמרים מדור לדור.”

“האדם אינו יכול לשרוד אלא על ידי רכישת ידע, והתבונה היא האמצעי היחיד שלו לרכוש אותו. התבונה היא היכולת הקולטת, מזהה ומשלבת את החומר המסופק על ידי חושיו. תפקיד חושיו הוא לתת לו את עדות הקיום, אך תפקיד הזיהוי שייך לתבונתו; חושיו אומרים לו רק שמשהו קיים, אך מהו עליו ללמוד באמצעות שכלו.”

“כל מוות הוא פשטות בחיי האחרים, מחסל את הצורך להודות, את החובה לבקר”

“מאז הרגע שנולדתי, חיי נבנו סביב כאב. המטרה היחידה שלי הייתה למצוא דרך לחיות יחד עם כאב אינטנסיבי.”

“עלינו לגלות את דרכנו שלנו אל השמחה ואל תחושת החיים בעלי התכלית. את החלק הראשון של חיי ביליתי בניסיון להבין מה ראוי שיהיה אדם, ואת השנים המאוחרות יותר ביליתי בניסיון להשלים עם הסיבה לכך שלא הייתי האיש שתמיד שאפתי להיות. אדם סובל כילוי טרגי של הרוח כאשר הוא מגלה שאינו מה שרצה להיות.”

“ג'ון פארמר ישב ליד דלתו בערב אחד בספטמבר, אחרי יום עבודה קשה, כשמוחו עדיין רץ פחות או יותר על עבודתו. לאחר שרחץ, התיישב לשוב וליצור את האדם האינטלקטואלי שבו. היה זה ערב קריר למדי, וכמה משכניו חששו מפני כפור. הוא לא נתן את דעתו למהלך מחשבותיו זמן רב עד ששמע מישהו מנגן בחליל, והצליל ההוא הלם את רוחו. עדיין חשב על עבודתו; אך עיקר מחשבתו היה, שאף על פי שזו המשיכה לרוץ בראשו, והוא מצא את עצמו מתכנן וממציא אותה בניגוד לרצונו, הרי שבקושי נגעה לו. לא יותר מקשקשת עורו, שנשרה ממנו תדיר. אך צלילי החליל הגיעו לאוזניו מתחום אחר מזה שבו עבד, והעלו בדעתו עבודה לכוחות מסוימים שנמנמו בו. הם סילקו בעדינות את הרחוב, ואת הכפר, ואת המדינה שבה חי. קול אמר לו—למה אתה נשאר כאן וחי את חיי היגיעה העלובים האלה, שעה שקיום מפואר אפשרי לך? אותם כוכבים עצמם מנצנצים מעל שדות אחרים מאלה.—אך כיצד לצאת ממצב זה ולהגר לשם בפועל? כל שעלה בדעתו היה לתרגל איזו סגפנות חדשה, להניח למוחו לרדת אל גופו ולגאול אותו, ולנהוג בעצמו כבוד הולך וגובר.”

“רוח שהונחתה בידי תורות שקר דומה לגוף שניזון ממתקים. המבוגר, בניגוד לילד, יבוא להבין את הסיבות לכך שאי אפשר לחיות חיים בריאים על שום דבר מלבד סוכריות; כך גם הנוצרי חייב לבוא להבין שאי אפשר להכיר ולאהוב את רצון האל תחת דוקטרינה שקרית.”

“כך האדם הרגיש לגירויים אמנותיים מגיב למציאות החלומות כפי שהפילוסוף מגיב למציאות הקיום; הוא מתבונן מקרוב, והוא נהנה מהתבוננותו: שכן מתוך דימויים אלה הוא מפרש את החיים, ומתוך תהליכים אלה הוא מאמן את עצמו לחיים.”

“להכיר אותך, נעשיתי חסר דעת. לאחר שבזבזתי משאלות קודמות, אני מנוקב בחרטות. לחוש אותך, נעשיתי חסר תקווה. נסחף בתהומות, אני נכנע לליטוף. לאהוב אותך, נעשיתי אהבה. היקום שלי נעשה אהבה. כוכבי לכת סובבים על צירי האהבה ותפוחים נופלים כדי להיות קרובים לאהוביהם. אינני עוד רציונליסט, אני מאשר את קיומי באהבה. אני אוהב, לכן אני קיים, לכן אני אוהב.”

“אגנוסטיקן הוא יצור שהוא ספקן מבחינה דתית בכל פעם שנאמר לו שאלוהים קיים … או שהוא לא קיים.”

“ברגע שאתה מאמין שאלוהים אינו רכוש פרטי של איש, אתה בדרך להפוך למשיח חדש. אולי שלך, אם לא של העולם כולו”

“המציאות היא מה שקיים; הבלתי־ממשי אינו קיים; הבלתי־ממשי הוא רק אותה שלילת הקיום שהיא תוכנה של תודעה אנושית כאשר היא מנסה לנטוש את התבונה. האמת היא ההכרה במציאות; התבונה, אמצעי הידע היחיד של האדם, היא אמת המידה היחידה שלו לאמת.”

“תאולוגיה היא כמו להניח שיש חתול שחור בחדר חשוך, כשבפועל אין שם חתול שחור, ולהתאמץ לחקור את תכונותיו של החתול וכיצד ייתכן שהתפתח מאבותיו.”

“תהילת החיים היא כוח הקיום.”

“אינני מעמיד פנים שאני יודע על קיומו של ישות עליונה, וגם אינני עושה כל ניסיון ליצור חיכוך בין דתות. אם כבר, לא חסכתי כל מאמץ במאמצי להחליק את החיכוך המתמשך בין כל דתות העולם.”

“החוק של התפתחות הטבע הוא שהחזק ביותר שורד. כן, והחזקים ביותר, בכל מין חברתי, הם אלה שיותר חבריים. במונחים אנושיים – יותר אתיים. אין כח שיכול להיווצר מפגיעה זה בזה. רק חולשה.”

“חשוב היה שלא להפר את חוקי הקסם. אם אישה עזבה אותך, זה היה מפני שלא הטלת עליה את הלחש הנכון, או מפני שמישהו אחר הטיל כישוף חזק משלך, או מפני שנישואיך קוללו באופן שחתך את קשרי האהבה בין בעל לאישה. מדוע פלוני נהנה מהצלחה בעסקיו? מפני שביקר אצל המכשף הנכון. היה בקיסר משהו שמרד בכל ההבל הזה, שהרי האין זו מעין אינפנטיליזציה של העצמי לוותר על כוח הפעולה של האדם ולהאמין שכוח כזה מצוי מחוץ לעצמו ולא בתוכו? זו הייתה גם התנגדותו לאלוהים, שעצם קיומו שלל מבני האדם את הזכות לעצב מבנים אתיים בעצמם.”